יח' אדר ב ה'תש"פד 28/03/2024
שם משתמש
סיסמה

סוכה ולולב

©*
©*
מצוות החג
שתי מצוות מרכזיות קיימות בחג הסוכות, המצוה האחת נמשכת לכל אורך היום ומלוה את היהודי בכל רגע נתון כמעט – הישיבה בסוכה. המצוה השניה היא נטילת ארבעת המינים אשר אותה מקיימים בהגבהה בלבד[1], אלא שנהגו ישראל קדושים גם לנענע את הלולב לארבע רוחות השמים, ואנשי ירושלים הקדומים היו מסתובבים עם ארבעת המינים בידיהם במשך כל היום[2].
האם יש קשר בין מצוות אלו, האם יש כאן שתי מצוות המשלימות זו את זו, או שמא לכל אחת מהם עניין משלה אלא ששני הענינים גם יחד באים לידי ביטוי במועד זה.
בדרך ה' (חלק רביעי פרק ח' פיסקא ב) במסגרת ההסבר על הזמנים כולם, מסביר הרמח"ל גם על משמעותם של מצוות חג הסוכות. בראייתו הכוללת מוצא הרמח"ל קשר ישיר של השלמה בין שתי מצוות אלו, הוא פותח ומסביר "עניין הסוכה והלולב הוא", היינו שיש כאן עניין אחד הבא לידי ביטוי בשתי המצוות גם יחד. בדברים הבאים נעתיק את דבריו הקדושים וננסה להרחיבם ולבארם כמה שנוכל.
 
ישיבה בסוכה – זכר לענני כבוד
לגבי מצוות הישיבה בסוכה כותב הרמח"ל שם :
כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד היתה תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות, והוא, כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העוה"ז עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם.
הרמח"ל נוקט כשיטת הסוברים כי הסוכה בה אנו יושבים היא זכר לענני כבוד[3]. לפי דבריו כאן התועלת של הישיבה בענני הכבוד היתה כפולה, גשמית ורוחנית. התועלת הגשמית היתה "לסכך עליהם ולהגן בעדם". מסתבר שתועלת זו לא תמה בשמירה על פי דרכי הטבע, השהיה תחת ענני הכבוד הרי היא כשהיה במקום קרוב אל המלך, מקום השמור מן המזיקים. בשלב הראשון "לסכך עליהם" והיינו להכניס אותם תחת רשותו של בורא עולם, וממילא "להגן בעדם", מי ששיך לחילותיו של המלך ממילא הוא מוגן.
אולם מלבד התועלת הגשמית היתה כאן "תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות". השהיה בהיקף ענני הכבוד יצרה מציאות בה עמ"י היו "מובדלים לבדם". עם ישראל שהו במציאות חיים שונה, בעולם נפרד משלהם, חיים בתוך בועה נפרדת. המשמעות הנגלית של שהיה בעולם כזה היתה שהם היו "נשואים מן הארץ", שכן העננים הקיפו אותם מששה רוחות. אולם השהיה בתוך "בועת הסוכה" משכה אחריה מציאות רוחנית "מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים מכל העמים", עם ישראל היו תחת הארה רוחנית שענינה היה להבדיל אותם מכל שאר העמים. בנוסף להיבדלות מעמי הארץ היו ישראל גם "מנושאים ומנוטלים מן העוה"ז עצמו", היבדלות מכל עניינו החומר והסתר הארת האלוקות הקיים במציאות של העוה"ז. כל המפריעים והמונעים את האדם מדבקות בבוראו, עליהם מרחיב הרמח"ל בפרק א' של מסילת ישרים, לא השפיעו על עם ישראל עת שהו בתוך ענני הכבוד. בנוסף לניתוק הרוחני מעניני החומר אותו יצרה הסוכה, היתה כאן השפעה רוחנית חיובית, עם ישראל היו "עליונים ממש על כל גויי הארץ".
המטרה של תהליך זה באותה התקופה היה "להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם", השהיה בסוכה שימשה נדבך חשוב בבנייתו הרוחנית של עם ישראל כחטיבה רוחנית הנבדלת מעניני עולם הזה, ואשר כל ענינה הוא דבקות באל חי עולמים. השרשת מעלה זו דרשה שהות במקום נבדל מעניני עולם הזה אשר הוא אפוף רוחניות וקדושה.
 
בימים ההם בזמן הזה
לאחר הסבר הסטורי ממצה על הנקודה אותה אנו מזכירים בישיבתינו בסוכה, עובר הרמח"ל לעיסוק במהות הישיבה בסוכה בהמשך הדורות :
ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים, שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו ית' ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כלם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה.
אותה "תולדה גדולה" שהיתה לעם ישראל במדבר בישיבתם בסוכה, נולדת במשך הדורות באופן קבוע "לכל אחד מישראל לדור דורים". אולם משמעותה של תולדה זו במשך הדורות שונה במעט מתולדתה בשעתה הראשונה. בשעת ישיבת בני ישראל תוך ענני הכבוד מטרת ההשפעה היתה "להגיעם אל המעלה הראויה להם", להשריש בהם את הרמה הראשונה של מעלת הנבדלות מן העמים. לאחר שענין זה נקבע כבר בעם ישראל אין צורך לשוב ולחדשו בכל שנה, לכן מסביר הרמח"ל שההשפעה המתמשכת במשך הדורות היא בניית קומה נוספת על אותה היבדלות ראשונית, בתקופת המדבר קבלה האומה כולה את כח ההיבדלות מגויי הארץ ומעניני העוה"ז, בחג הסוכות בכל שנה נוספת השפעה המבדילה את האדם הפרטי משאר בני האדם הסובבים אותו, ובעקבות כך הוא מתנשא על שאר בני האדם וע"י כך הקב"ה "משימו עליון מהם". השפעה זו היא מעין אותו עניין של ההשפעה הראשונה על עם ישראל במדבר, שכן גם כאן מדובר על המשך היבדלות מן החומר ועליונות רוחנית מעל שאר בני אדם, אך כאמור כאן מדובר על היבדלות ברמה של הפרט ובמדבר היה זה ברמה של הכלל.
יושם לב שבתחילת דבריו כותב הרמח"ל כי תולדה זו נמשכת "לכל אחד מישראל" אולם כאשר מפרט את תוכן ההשפעה כותב הרמח"ל שאור הקדושה מקיף "כל צדיק מישראל" ומשמע שאין כאן השפעה על כל אחד ואחד מישראל אלא רק על הצדיקים? נראה ליישב כי אכן תולדת ההשפעה נמשכת לכל אחד ואחד מישראל, אולם הוא צריך להיות בבחינת כלי מוכשר לקבל את אותו שפע, ולכן רק על הצדיק מישראל פועלת השפעה זו למעשה.
תהליך זה מתחדש בתקופה מסויימת בשנה ורק על ידי פעולה מסויימת שיש בכוחה להוליד תולדה זו – "בחג הסוכות, על ידי הסוכה". בזמן זה יש סגולה להמשיך את אותה הארה שהיתה לבני ישראל במדבר על ידי ישיבה בסוכה שהיא זכר לענני כבוד. מעניין להעיר כי בשונה משאר המועדים בהם אנו מציינים את המועד המדוייק בו ירד אותו שפע לעולם, בסוכות אין זה כך, שהרי בני ישראל ישבו בענני הכבוד בכל תקופת הנדודים במדבר, ומצד הישיבה בענני הכבוד אין עניין לזמן של חג סוכות יותר מכל זמן אחר במעגל השנה. כח ההשפעה קיים בזמן זה על אף שהישיבה בצל ענני הכבוד היתה עניין מתמשך. כמו כן הישיבה בסוכה גם היא אינה ממש מציאות שווה לישיבת בני ישראל תחת ענני הכבוד, אלא רק זכר לענני הכבוד, ולמרות כל זאת בכוחה להשפיעה את אותה השפעה במשך הדורות.
 
ענין נטילת לולב
לאחר בירור ענין הישיבה בסוכה, מסביר הרמח"ל את המצוה השניה בחג זה – מצוות נטילת הלולב:
ואור השם ב"ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם, באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מ"ש, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. וכבר היו משיגים זה הענין בגילוי מיד, אלו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו.
תהליך ההשפעה הרוחנית על כל אחד ואחד מישראל על ידי הישיבה בסוכה פועל באופן פרטני על כל אחד מישראל ללא קשר לסביבה עמה הוא בא במגע, יש כאן הבדלה של הישראלי והגבהתו מעל כל העמים, אך אין כאן בניית יחס ממשי בינו לבין סביבתו, בנקודה זו נכנסת מצוות נטילת הלולב. נטילת הלולב ומינו משפיעה על היחס שבין עם ישראל לאומות בשני שלבים, בשלב הראשון "אור השם ב"ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם", עם ישראל מקבל מעין כתר מלכות על ידי אור השם המאיר עליו, השלב השני הוא תוצאה ישירה של עטרה זו "שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם". זוהי השפעה אשר גם הגויים חשים אותה ומתפחדים מעם ישראל בעקבותיה. עניין זה רמוז בפסוק המופיע בברכות שבפרשת כי תבא (בדברים כח, י) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְדֹוָד נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:".
אמנם למעשה אין אנו נפגשים בהשפעה זו, לא ראינו שהגוים מפחדים מעם ישראל בעקבות חג הסוכות ודבר זה טעון ביאור. התשובה לכך על פי הרמח"ל היא כי ישנם חטאים אשר מונעים השפעה זו מלבוא לידי גילוי מיידי. אך מאידך אין כאן ביטול מוחלט של שפע גדול זה, בכוחם של החטאים למנוע את הגילוי של השפע אך לא לעצור את השפע עצמו, ועל כן "על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו"
 
הנענועים בלולב ומיניו
כפי שהערנו בפתיחת דברינו את מצוות נטילת הלולב מקיים אדם בהגבהתו בלבד, גם ללא נענועים, אולם נהגו ישראל לנענע את הלולב לארבע רוחות השמים כהידור מצווה. הרמח"ל מוצא משמעות גם לפעולה זו במהלך הבניה הרוחנית על ידי הסוכה ונטילת הלולב :
ועל ידי פרטיות מצות הלולב בנענועיו והקפותיו, משתלם ענין זה, להתחזק שליטת השם ב"ה על ראשם של ישראל, ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם, עד שהם בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים, והוא הענין שנאמר, אפים ארץ ישתחוו לך וכו', והלכו אליך שחוח כל בני מעניך וכו', כי כלם ישתעבדו להם וישתחוו להם, לקבל על ידם אור מאור השם ב"ה השורה עליהם. והנה תשפל כל גאותם ויכנעו תחת ישראל, וישובו על ידם אל עבודתו ית'. ולזה הולך כל ענין הלולב בפרטיו וכמ"ש:
נטילת הלולב מכניעה את הגויים לפני ישראל, הנענועים של הלולב – "פרטות מצות הלולב בנענועיו והקפותיו" – משלימים תהליך שליטה זו. הנענועים מחזקים את השכנת אור ה' על ראשם של ישראל, אולם בנוסף לכך בכח הנענונים "להפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם", לפחד של הגויים אשר נולד על ידי מצות נטילת הלולב מצטרף כעת ענין נוסף – מפלת הגוים והכנעתם תחת יד ישראל. אולם בזה לא די, בהמשך התהליך 'מתוך שלא לשמה בא לשמה', הגויים "בעצמם יבחרו להיות להם עבדים", הכנעת הגוים תחילתה בהכנעה על ידי פחד וכח, וסופה בבחירה בשלטון ישראל מתוך הכרה בעליונותם. הכנעה זו הרי היא בעצם הכנעה לבורא עולם, אשר עם ישראל הם נושאי דברו בעולם הזה, שכן מטרת ההכנעה היא "לקבל על ידם אור מאור השם ב"ה השורה עליהם", ולאחר קבלת אור זה "ישובו על ידם אל עבודתו יתברך".
 
סיכום התהליך
הישיבה בסוכה מבדילה את ישראל מן הגויים ומעניני העולם הזה ומשכינה אותם בתוך "בועה רוחנית". מצב זה מוליד רוממות רוחנית בכל יחיד ויחיד בעם ישראל, רוממות המתבטאת בהתנקות מן החומר וממוגבלויותיו.
הלולב משלים מצב רוחני זה ומשרה את אור ה' על ראשם של עמ"י. בעקבות כך פחד הגוים נופל עליהם בבחינת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. פחד זה הולך ומתעצם בעקבות הנענועים לארבע רוחות השמים עד כדי הכנעת הגויים מלפני ישראל. בסופו של תהליך הגויים מבינים את מעלת ישראל ובוחרים מעצמם להכנע תחת ידם ולשוב אל עבודת ה' יתברך.
נמצא א"כ שחג זה משמעותו היא היבדלותו של היהודי מן הגויים שסביבותיו ומעניני הארציות של העוה"ז, ובניית קומה רוחנית אשר על ידה יוכל האיש הישראלי לרומם את המציאות כולה לקראת מצב רוחני עליון, מצב בו גם הגויים בוחרים בעצם לשוב אל עבודת ה'.
המעיין בשאר פרטי החג ימצא קשר רב לנקודה מהותית זו שמגלה לנו הרמח"ל [הקשר לראש השנה וליום הכפורים, הקרבת שבעים פרים בחג כנגד שבעים אומות, תפילה על המים של כלל העולם ועוד].
הרמח"ל הדגיש כי אכן אין אנו חשים בניה רוחנית זו בעקבות מצוות החג, אך כל זה הוא משום שעוונותינו היטו אלה, התהליך חי וקיים, אלא שהוא אינו בגלוי אלא בהסתר. נראה בעצם הכרת תהליך זה יש כבר מן הגלוי, ויהי רצון שמתוך גלוי זה נזכה לעורר ולחזק את הגלוי של השפעת קדושה זו עלינו ונזכה לראות כיצד מתקיים בנו התהליך כולו עד תומו.
 
 
[1] סוכה מב, א.
[2] כפי שמובא בברייתא בסוכה דף מא, ב, "תניא, רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו - מניחו על גבי קרקע. הולך לבקר חולים ולנחם אבלים - לולבו בידו, נכנס לבית המדרש - משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, מאי קא משמע לן? להודיעך כמה היו זריזין במצות."
[3] כדעת ר"א לפי גרסת הבבלי [או כדעת ר"ע לגרסת התורת כהנים], וכך נפסק בשו"ע סימן תרכה סעיף א, ועיין שם במ"ב ס"ק א' בשם הפמ"ג שיש נ"מ מעשית לפסיקה זו.

*By Leopold Pilichowski (1869 - 1933) (Sotheby's)[see page for license], via Wikimedia Commons