ו' טבת ה'תש"עט 14/12/2018
שם משתמש
סיסמה

פרשת בראשית- 'אדם הראשון'

 
"אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה...כיון שסרח, הניח הקב"ה את ידו עליו ומיעטו.
אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה...כיון שסרח, הניח הקב"ה את ידו עליו ומיעטו" (סנהדרין לח:).
כמובן, אין לפרש את דברי האמוראים כפשוטם, אלא "הני מילי כולהו – לשון הבאי נינהו, כעניין שנאמר: ′ערים גדולות ובצורות בשמים′(דברים א:כח). כלומר- שגבוהים יתר מדאי. והכי משמע לן לפרושי, ותו לא מידי." (יד רמ"ה על אתר)
לפנינו דוגמא של שימוש בלשון מטפורית כדי לפתוח לנו צוהר לעולמו של אדם הראשון. לפי הרב הירש, בפירושו לתורה, והגרי"ד סולובייציק*, לא רק ברכה אלא גם צווי יש במלים "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ."(בראשית א:כח). מפרש הרמב"ן: "נתן להם כוח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, וכיוצא בזה". הדברים מדהימים. הבורא יתברך אומר ליצורו: כל מה שעשיתי ובראתי – שנה אותו! תקן אותו! אל תשאיר אותו כמו שעשיתיו אני, אלא "כבשוה!"
כשאדם – וכאן הכוונה לכל אדם, בכל דור – עומד בפני הבריאה, תגובתו היא: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו?" וכן ניסח הרמב"ם: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים,ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ...וכשמחשב בדברים האלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו, ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה, שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות."(הלכות יסודי התורה ב:ב).
אבל הקב"ה אומר "כבשוה!" "ותחסרהו מעט מאלוקים, וכבוד והדר תעטרהו. תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו. צנה ואלפים כולם, וגם בהמות שדיי. צפור שמיים ודגי ים, עובר אורחות ימים." (שם:ו-ט)
כיבוש זה מותנה בדעת ובחכמה, ובאלו חונן אדה"ר. וכך מסביר התשב"ץ ( מחכמי ספרד במאה ה15): "הכוונה בזה המאמר – שהשיג כל מה שיש בעולם היסודות, ממזרח למערב ומן הארץ עד לשמיים , דמן הארץ התחיל להשיג חכמת הטבע, הדומם והצומח ובעלי חיים. והוסיף לעשות בחכמתו והשגתו עד לרקיע והגלגלים הקבועים בו."(הקדמה לספר "מגן אבות").
זואולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה – בכל אלה הבין אדם הראשון. ולא רק באלה. הוא השכיל לעשות דברים שספק רב אם היינו יכולים לדמיין. כיצד מן הארץ מוציאים לחם? וכיצד מכבשים מייצרים בגדים? על כל אלה מצא אדה"ר פתרונות. יגע- ומצא: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, קצר, ועימר, ודש, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה- ואחר כך אכל...וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז, וליבן, וניפץ,וטווה, וארג, (כיבס, ותפר)- ואחר כך מצא בגד ללבוש."(ברכות נח.) הדברים מפליאים.
אדה"ר שלט גם על כל האומנויות ומקצועות החופשיים: " כל האומנויות, אדם הראשון למדם, אפילו סירגולו של ספר." (ב"ר כד:ז). הוא החליט על הארצות שם יאוכלסו בני אנוש: " כל ארץ שגזר עליה אדה"ר לישוב- התיישבה. וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב – לא התיישבה."(ברכות לא.). וזוהי כוונת המדרש באומרו: "מסוף העולם עד סופו היה". בכוחו לגלות את "העולם החדש" אלפי שנים לפני קולומבוס. וממילא, "היה יודע שבעים לשון" (מדרש תנחומא, באבר, הוספות לדברים א′)  גם לחלל היה מגיע. בלשון המדרש :"מן הארץ ועד לרקיע היה". "הכל שתה תחת ידיך!"
עד שסרח. במה סרח? תחילת הפרק וגם סופו תוחם את גבולות פעילותו של האדם: "ה′ אדוננו-מה אדיר שמך בכל הארץ!" עם כל גדולתו, אל לו לאדם לשכוח שמקומו שלו אינו על כסא, רם ונישא,אלא "ותחסרהו מעט מאלוקים". כמה קשה לו לאדם להצטמצם ולעצור, וכשהנחש משיאנו "והייתם כאלוקים" , אינו יכול להתאפק.
מה עונשו של אדם הראשון? אי אפשר היה ליטול ממנו את סגולותיו וכוחותיו "למשול בארץ, לבנות ולעקור נטוע" שהרי זוהי עצם מהותו, בהיבראותו בצלם אלוקים. אלא, "לאחר החטא הראשון, נתמעטה יכולתו זו, ומה שעמד להתגשם בדור ראשון של קיום אדם עלי ארץ, נתגשם רק לאט לאט במשך דורות מרובים. אבל אנחנו, בני דור רחוק,רחוק לא רק מאדם הראשון, אלא רחוק גם מימי חז"ל, נעשינו עדים, כי היכולת לשלוט בחלל לא ניטלה כליל מן האדם, אלא רק נגנזה בתוכו, ובזמננו, יצאה מן הכוח אל הפועל" ("מסוד חכמים" לר′ אברהם קריב, עמ′ 445).