יט' אדר ב ה'תש"פד 29/03/2024
שם משתמש
סיסמה

אמונה אמיתית

חז"ל מציינים שהויכוח בין משה לקב"ה בסנה לא היה חד פעמי אלא מתמשך כשבוע יום יום. וכל יום משה סירב מסיבה אחרת.
השיא של ויכוח זה הוא שמשפטו של משה "הן לא יאמינו לי"[פרק ד′ ו′]
אומר המדרש בשבת צז. אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב והן לא יאמינו לי וגו′, וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל. אמר לו: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין. הן מאמינים - דכתיב ויאמן העם, בני מאמינים והאמין בה′. אתה אין סופך להאמין - שנאמר יען לא האמנתם בי וגו′. ממאי דלקה – דכתיב ויאמר ה′ לו עוד הבא נא ידך בחיקך  
צ"ע מדוע האריכות במדרש, ועוד וכי משה לא האמין, מדוע לא ללמד זכות על משה? והרי ה′ לפני כן כבר הבטיח למשה "ושמעו לקולך" [ג′ יח′] – שאלת אור החיים הקדוש.
אלא צריך לומר שפשוט הוא, שמשה ידע והאמין שישראל יאמינו שהרי כל אדם שנמצא בצרה ושיעבוד ירצה להתלות שקצה חוט של גאולה, מה יש להפסיד..[ע"ע משיחי השקר בגלות].
אלא שמשה חשש מאמונה כזאת שכן אין לה חוט שידרה, כל קושי קטן יחזרו אחור, קשה לקבל עול מצוות באמונה כזאת.
סיפור: אדם שנפל מצוק בלילה ונאחז תלוי בין שמים לארץ, ובצר לו פונה אל ה′ שיעזור לו. פתאום שומע קול: "אם אתה מאמין לי תעזוב את הידים מהחבל" פה אמונתו נבחנה אך הוא לא עזב, ובבוקר מצאו אותו ללא רוח חיים חצי מטר מהקרקע.
ובאמת שכך קרה גם במצרים שהרי ברגע שהשעבוד התחזק עזבו את משה ונבואותיו
ולכן ה′ היה צריך לומר למשה שהאמונה של עמ"י היא יותר פנימית יותר עמוקה וחזקה, מאמינים בני מאמינים, זה להם בטבע מדורות. ולכן גם אם נראה שיש נסיגה באמונתם בעמידתם, זה רק זמני, הם יתחזקו והאמונה שלהם תעמוד להם גם בקבלת עול מלכות מצוות.
ועל זה נאמר הפסוק "קרוב ה′ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" שכן רק מי שמתפלל וקורא אל ה′ מתוך צרה, מתוך אין בררה אחרת תפילתו חזקה ולכן נענת.
משל: עני שמחזר על הפתחים בא לביתו של העשיר, והלה נתן לו כמה פרוטות ושלחו לשלום, אחריו בא אדם שירד מנכסיו וקבלו העשיר בסבר פנים יפות ונתן לו כל צרכו. – מדוע ההבדל?
העני לא שם מבטחו רק בעשיר אלא ממשיך ומחזר על הפתחים. אך היורד מנכסיו מתבייש לחזר על הפתחים ושם כל מבטחו בעשיר, בקב"ה.