נזקי היין- פרשת שמיני  | הרב יובל בוקובזה
ויקרא י: וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה"

רבנו בחיי הסביר שהיין גורם לג′ דברים וכולם רמוזים בפרשה: 1.      יין מביא לידי שינה 2.      יין גורם לגאוה ולכן אינו מבדיל בין קודש לחול. ז"א גם אדם ששכלו זך וצלול יכול לטעות בדין בגלל שיש בו גאוה. 3.      יין מביא לידי בלבול הדעת ואינו מבחין בין אמת לשקר. וז"ל: וידוע כי היין בטבעו מוליד שלושה דברים, שינה, וגסות הרוח, ובלבול השכל, ושלושתן נרמזו בפרשה זו. מוליד שינה, זה דבר מפורסם כי משתית היין יעלה אל הראש עשן חם ולח, מתילדת השינה ממנו, וזהו בבואכם אל אהל מועד, לרמוז על איסור השינה באהל, זהו שכתוב ביעקב (בראשית כח, טז) וייקץ יעקב משנתו וגו′ ואנכי לא ידעתי כלומר שאם ידעתי לא ישנתי גם לא אשכב, וזהו שכתוב (שמואל א ג, ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה′, שיעורו טרם יכבה בהיכל ה′ ושמואל שוכב במקומו, וטעם האתנחתא שבמלת שוכב מורה כן. גם לא הישיבה כי אם בעמידה, שנאמר (דברים יח, ז) ושרת בשם ה′ אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים, וכתיב (שם, ה) לעמוד לשרת בשם ה′. מוליד גסות הרוח, לפי שהוא מחמם כוחות הלב ויגיע לו מזה גסות הלב, וזהו שאמר ולהבדיל בין הקודש ובין החול, כי עם גובה הלב הכל שוה אצלו לא יבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור. מוליד בלבול השכל, לפי שהעשן העולה למוח הנה הוא מחיצה מבדלת בין השכל ובין שאר כוחות הגוף, כענן הנטוי ברקיע שהיא מחיצה מבדלת בין אור השמש והעולם הזה, כן פעולות האדם נחשכות ואינו יכול להבחין ביניהם, וזהו שאמר ולהורות את בני ישראל, לפי שההוראה במצוותיה של תורה צריכה שכל זך ודעת צלולה: וא"כ הכיצד זה בפורים יש לנו מצוה להשתכר עד דלא ידע...? אלא שמתוך ההשוואה בניהם דוקא, יבוא להבחין בהבדל הגדול שבניהם כמו שאנו מוצאים ב2 השעירים של יוה"כ, שהיו חייבים להיות דומים ושווים, למרות שההבדל בתפקידם היה כהבדל בין השמים לארץ, זה לה′ וזה לעזאזל. וכן אנו למדים שללימוד תורה והוראתה, לא מספיק פיקחות וחריפות לבד, זה לא יעזור לנו  להבחין בין אמת לשקר בין טמא לטהור, זה לא יביא אותנו בהכרח לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, אלא צריך גם עדינות הלב, רגישות, הקשבה לצורך של השני, ענוה. וע"ז אמרו חז"ל: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת" והסביר ר′ יונה: כי צריך תיקון המידות תחילה ואח"כ תתקיים חכמתו. דרך ארץ קדמה לתורה. "לעולם יהא אדם מעורב עם הבריות" זה לא רק לדעת את החדשות והרכילות, אלא צריך להיות רגיש לשני, לדעת את בעיותיו וצרכיו בכדי לדעת כיצד לפסוק לו, כיצד להורות לו את הדרך הנכונה לו. מתוך גאווה אפשר לבלבל בן העיקר לטפל.