|
|||
|
|||
בפרשתנו אנו נתקלים בתמיהות שונות ומגוונות, נטפל בעיקריות:
א. השאלה הפשוטה והטריוויאלית שהיא שאלת השאלות- לכאורה יצחק אבינו טעה ובגדול. הוא אהב את עשיו כל כך עד שרצה לברכו ולהועידו להמשיך את שושלת עם ישראל בהנחלת כל היעודים שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו. כיצד יצחק טועה כך?
ב. איך יעקב אבינו, בעל מידת האמת "תִתן אמת ליעקב", מנצל את תמימותו של עשיו? עשיו בא מן השדה מורעב ותשוש ביום גשם, ומריח את נזיד העדשים החם (מקור 1), ובאמת ברור למה יתפתה למכור את הבכורה ליעקב. איך יעקב, איש תם, מנצל את תמימותו של עשיו?
ג. איך יעקב גונב את הברכות במרמה (מודגש במקור להלן), למרות שהוא עמוד האמת?
בראשית כז, לד-לה
כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי: וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:
נענה על שתי השאלות הראשונות, ומתוך כך נמָצֶה באור הנכון ואמיתי והלא מתחמק את בעיית המרמה:
ראשית, כשנסתכל בפשט הפסוקים נראה שיצחק ידע מיהו יעקב ומיהו עשיו:
א. אחרי שיצחק מגלה שיעקב גנב את הברכות, יצחק אומר על יעקב "גם ברוך יהיה" כדהלן בפס′:
ב. בראשית כז, לג
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה
ג. לפני שיעקב יוצא למצוא אישה בחרן, יצחק מברכו בשמחה וברצון כלהלן בפס′:
בראשית כח, א-ז
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו: וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
זאת ועוד, שלאחר עיון בהשוואה בין שתי הברכות
מראה שבברכה הראשונה שהגיעה אל יעקב, חסר פַן מאוד חשוב המופיע בברכה השנייה: "ויתן לך את ברכת אברהם". משמע מפה, שהברכה שיעקב "גנב" זו הברכה הגשמית בלבד. ואכן ניתן לתלות תובנה זו בדברי הספורנו:
1. ספורנו כז, לג
"גם ברוך יהיה"- הרגיש בברכתו שחלה על המבורך האמיתי... כמו רבי חנינא כשהיה מתפלל על חולים.
"הוה גביר לאחיך"- כי חשב (בחושבו שמברך את עשיו) שהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל ושיחיה בה עם איזה שיעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בענייני השׂררות והבלי הנפסדים... ומפני שידע שארץ ישראל הייתה ראויה ליעקב בלבד, לכן, בזאת הברכה שחשב לברך את עשיו, לא הזכיר את ברכת אברהם ולא ארץ ישראל, כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו.
מכאן, ברור שיצחק ידע היטב מה טיב בניו, וניסה עד כמה שניתן לכוון לאמת: "איש כברכתו, ברך אותם".
אם יצחק רצה לתת לעשיו רק את הברכה הגשמית, האם זה אומר שעשיו הוא מחוץ למשחק, ולא יהיה קשר בין האחים ויש להפריד ביניהם כמו (יג, ט) "אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"? על כך עונה השפת-אמת:
שפת אמת בראשית פרשת תולדות שנה תרנא
אבל זו הברכה היא להיות גביר לאחיו כו′. כי יעקב ועשו היו מיוחדין לב′ עולמות כמו שכתוב עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים, ואם היה עשו מתקן מעשיו היה הוא כמו זבולון עם יששכר והוא היה מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא היה נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה′ בלי מלחמות.
שאם עשיו היה מתקן את מעשיו, הוא היה הצד החומרי שמושל על כל האומות בשביל לקרב את כל החומר אל הקדושה - אל יעקב! במציאות כזו, יעקב באמת היה יכול "לעסוק בתורת ה′ בלי מלחמות".
מתוך הבנה זו, שכל מאבק הברכות היה על העולם הזה, ניתן להבין גם איך יעקב מנצל את תמימותו של עשיו:
ישנו סיפור על רב שבא אליו יהודי ואמר לו שבתו צריכה להתחתן, ואין לו כסף. הרב כמובן ברך אותו ואמר לו שהוא צריך ללכת על העסק ראשון שיהיה לו. אותו איש שמח, כמובן, ושׂם את כל יהבו על הרב. ואכן הזדמן לו, בדרך חזרה לביתו, לפגוש בחבורת סוחרים יהודיים בבית המלון. הוא הצטרף אליהם ושאל מה יש להם להציע. גם הם שאלו אותו את אותה שאלה. היהודי ענה ברעדה שיש לו מטבע זהב אחד בלבד. כמובן, כולם צחקו עליו ושאלו אותו מה הוא רוצה תמורת המטבע. היהודי ענה שהוא רוצה את העולם הבא שלהם. אף אחד לא הסכים, חוץ מאחד שכבר התנהג כמו גוי גמור ואמר שאין לו שום בעיה למכור. הם כתבו שטר, והיהודי-הגוי קיבל את המטבע. כאשר הגיע לביתו, סיפר היהודי-הגוי לאשתו על "העסקה המוצלחת" ועל טיפשותו של אותו יהודי. כששמעה אשתו איזה טיפש היה בעלה, היא ביקשה שיחזור ליהודי ויבקש חזרה את העולם הבא שלו, אחרת היא מתגרשת ממנו. היהודי-הגוי נבהל ומיד הלך ליהודי ובקש שיחזיר לו את העולם הבא, והוא יחזיר לו את הזהב. היהודי לא הסכים בטענה שעסקה זה עסקה. היהודי-הגוי לא ידע מה לעשות - הוא הבין שזו שאלה של חיים או מוות, ולכן הוא הלך לרב וביקש ממנו שיבטל את העסקה. הרב אמר שהוא לא יכול לבטל את העסקה סתם כי היא כבר נעשתה, אך ניתן לבטל את העסקה בתנאי שהקונה יממן את החתונה של בתו של היהודי. כמובן, היהודי-הגוי הסכים וכך בתו של היהודי התחתנה.
הוא הדין לעניינינו: עשיו בעצם מכר את הבכורה, את העולם הבא שלו, תמורת נזיד עדשים כי הוא חשב שהמכיר של הבכורה נמוך. אך מפאת "היצע וביקוש", המחיר של הבכורה עלה והוא הבין שזו שאלה של חיים או מוות, כי אחרת הוא יאבד גם את הברכות של העולם הזה. לכן, הוא בא בטענה על יעקב שעִקבו פעמיים בברכות העולם הבא (בכורה) ובברכות העולם הזה (הברכות).
לכאורה, כאן מסתיימת שיחתנו. אך דא עקא, המדרש בבראשית רבה :
בראשית רבה (וילנא) פרשה סז
זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו דכתיב "כשמֹע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה" והיכן נפרע לו? בשושן הבירה שנאמר "ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד".
טוען שבגלל מעשה הברכות, עם ישראל סבל אצל מרדכי בשושן. איך אפשר להבין זאת? עד שכבר הצלחנו ליישב את מעשיו של יעקב, בא המדרש וטוען שיעקב חטא...
לענ"ד יש תשובה אחת לכל שאלותינו, ונסביר אותה בעזרת המשל שהובא לעיל: נכון שהאב העני יצר סיטואציה עסקית כך שבתו התחתנה ולא הייתה כאן בעיה מבחינה הלכתית נטו, אבל בכל זאת היה איזה ניצול ושמץ רמאות במעשה היהודי. הוא הדין אצל יעקב אבינו- אומנם המעשה היה נחוץ ואמיתי, אבל מאדם כמו יעקב, עמוד האמת, היינו מצפים להתנהגות יותר ראויה ובריאה ולא בחשאיות ובדרך של ניצול.
וכדברי הזוהר הקדוש (מקור 10),
זוהר הקדוש פרשת נח (וכן בילקוט מעם לועז- תולדות אות קמ)
אמרו חכמים: מכאן אנו למדים שאדם צריך לילך בדרך הישר, שבגלל שמץ הרמאות שהייתה ביעקב וזכה בברכות, נגזרה גזרה שלא יהיה לשום אומה ולשון שליטה על ישראל אלא אם כן באים מזרע עשיו:
שאכן יש כאן ביקורת על יעקב, והיה פה שמץ של רמאות, ובגלל השמץ הזה נגזר שאף אומה לא שולטת בנו, אלא אם כן היא מזרע עשיו.
שנזכה ללמוד מפה התנהגות ראויה מהי, שנדע להבדיל בין קידוש ה′ לבין חילול ה′.
|