פרשת תרומה
"וכן תעשו"  | הרב מיכאל רוטנברג
′ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו′
 
 
בתחילת הפרשה, מיד לאחר ההוראה לגייס תרומות, מובאת תכלית המבצע – ′ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם′. אלא שמיד הוצמדה לו גם הדרכה פרטנית נוספת, ובסופה ביטוי שמשמעותו אינה ברורה ′ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו′.
כבר רש"י הרגיש בכך שהפסוק פותח בביטוי שעניינו המשך לנאמר לעיל ′ככל אשר ... ′ ועל כרחנו הוא אינו יכול להתייחס לביטוי החותם את הפסוק שלפניו ′ושכנתי בתוכם′, שהרי זה נאמר מצידו של הקב"ה, ולא שייך להמשיך אמירה זו ולומר ′ככל אשר אני מראה אותך... ′. בנוסף, חלקו הראשון של הפסוק הוא משפט לוואי במהותו, והוא חסר את הנושא והנשוא העיקריים, ואילו היה הביטוי נסמך למה שבסופו של הפסוק, הרי ראוי לומר ′כן תעשו′, ללא ו′, ואז היה מתקבל ביטוי שלם.
קשיים אלו הביאו את רש"י לומר, שהחלק הראשון של הפסוק מחובר למקרא שלפניו, היינו ′ועשו לי מקדש.... ככל אשר אני מראה אותך ...′. לפיכך, הביטוי ′וכן תעשו′ מתפרש כשלעצמו, ועל כך מובאת דרשת הגמרא ′וכן תעשו – לדורות′, ובלשונו של רש"י: ′שאם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם′.
 
כך עולה על שלחנם של המעיינים שאלה חמורה ביותר – האמנם נדרשת הקפדה מדויקת לדורות על פרטי הכלים והמבנה המתוארים בפרשה? אם כן – כיצד ניתן ליישב זאת עם העובדה שמידותיהם ושיעורם של הכלים שעשה שלמה אינם תואמים למתואר כאן? אם לא – כיצד ניתן להבין את האפשרות לשינוי בעתיד, האם פרטי הכלים אינם חשובים, האם אינם מקפלים בתוכם סודות נשגבים ביותר? אלו שאלות חמורות בהחלט.
 
הרמב"ן אומר כך: ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחושת עשה שלמה עשרים אמה אורך ועשרים רוחב. ... ועל דרך הפשט, אין צורך לכל זה, אבל בא הכפל לחיזוק ולזרוז ...
כלומר, לדעתו של הרמב"ן הפסוק אינו בא למנוע עשיית כלים לבית המקדש במידות אחרות, אלא רק לזרז את העשייה, בהמשך לציווי הכולל שנזכר בפסוק שלפניו. הוא מביא ראיה לדבר מגודלו של מזבח הנחושת שעשה שלמה, שגודלו היה 20X20 אמה, כפי שמתואר בס′ דברי הימים ב′, פרק ד′, פס′ א′, לעומת המזבח שעשה משה, שמידותיו היו רק 5X5 אמות בלבד.
 
תירוצים שונים נאמרו בהסבר שיטת רש"י.
הרא"ם מיישב, שכוונת רש"י היא שרק את תבניתם של הכלים אסור לשנות, ולכן יש הקפדה על כך שהמזבח יהיה בצורת ריבוע, אך לא על מידותיו המדויקות. זו הסיבה, לדעת הרא"ם, שלא הייתה הקפדה במזבח שבמקדש על היחס בין הגובה למידות השטח.
לעומתו, אור החיים הקדוש סבור, שההקפדה הנדרשת מהכתוב היא על מידות הכלים המדויקות, גם לדורות, בתנאי – שגם בימי משה הן היו לעיכובא. הוא מוכיח מברייתא שבמס′ זבחים (סב, א ) שפרטים מסוימים במבנה המזבח מעכבים, כמו קרן וכבש ויסוד וריבוע, ופרטים אחרים אינם מעכבים, כמו מידת אורכו ומידת רוחבו ומידת גובהו. ולכן גם משה רבינו בעצמו, יכול היה לעשות את המזבח במידות אחרות, וממילא נפתחה הדרך לפני שלמה לשנות במידות אלו.
הסבר זה אינו מיישב את כל הפרטים הטעונים יישוב, שכן אין הוא מסביר מדוע דווקא פרטים אלו מעכבין ואחרים לא, ובכלל – מדוע המשכן נעשה בחומרים מסוימים, והמקדש בחומרים אחרים, ובנוסף – נעשו כלים חדשים, שלא היו כלל במשכן, כדוגמת הכרובים החדשים, ועוד.
את זאת מסביר אור החיים הק′ בכך, שכל השינויים שנעשו על ידי שלמה נעשו באישור נבואי, ע"פ מה שהורה שמואל הנביא לדוד, כפי שנדרש במדרש באגדת שמואל (פרק טו, ג ). 
 
מנגד, אור החיים הקדוש מקשה על השגת הרמב"ן, שהרי הדרשה שרש"י מסתמך עליה מצויה במפורש בגמרא, סנהדרין, טז, א. אמנם, היא נאמרה לעניין קביעת קדושתם של המקדש והעזרה, וכפי שנפסק להלכה ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יא :
אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות, ומשה רבינו מלך היה.
אך לדעתו של אור החיים הקדוש נראה שאין לחלק, ואם ישנה דרישה להקפדה על תהליך קידוש השטח, כפי שהיה במדבר, כך גם צריכה להיות הקפדה על עשיית הכלים ועל מידותיהם.
 
 
דומני שאת מחלוקת הראשונים אפשר להסביר כך – לכולי עלמא, אסור לשנות בעקרונות של הכלים, ובדרך כלל, גם לא בפרטים. אולם כשמתעורר צורך, ויש סיבה לדבר, אפשר לשנות את הפרטים אם נשארים דבקים בעקרונות היסוד. זו התשתית לפעולותיו של שלמה.
השאלה היא, אם צריך לכך אישור נבואי או שזה מסוג הדברים שנמסרו לחכמי ישראל. ושאלה זו אפשר שהיא תלויה בשאלה, האם כלים אלו, כחלק מהמקדש כולו, הוא משהו נשגב, אלוקי, לא נתפס וממילא גם לא יכול להיות מתברר על פי השכל והתבונה של החכמים, ורק הנבואה היא המפתח להבנתו;  או שמא המקדש כולו, על כליו וקרבנותיו, הוא הדרך שהתורה קבעה לבני ישראל לפנות אל הקב"ה ולעובדו בלבב שלם, אך היא מסורה לחכמים בדיוק כמו כל מצווה אחרת. שאלה זו היא עמוקה ורחבה, כך נראה, מכדי למצותה בשורות ספורות אלו, וה′ יאיר עיננו בתורתו ובמקדשו.