תשובה:
שלום וברכה
בגמרא ביומא (כו.) אומרת: "אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר [לוי- דכתיב: "יורו משפטיך ליעקב", יששכר- דכתיב: "ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל"]. ואימא יהודה נמי, דכתיב יהודה מחוקקי? אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא!".
רואים כאן שלא כל אדם שלומד תורה יכול להיות "שמורה הוראות בישראל" (כפי שהסביר רש"י), אלא אם כן הוא לומד אליבא דהילכתא.
ואומר שם המאירי: "אמרו כאן על שבט יהודה אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא כלומר שאע"פ שהם חכמים אינם יודעין לכוין את השמועות כהלכה".
בלימוד כל הזמן מחפשים את הפסק הלכה, ולצורך כך רואים מספר גמרות ומצליבים ביניהם. מעיינים בראשונים איך הם הסבירו את הגמרות וממילא כיצד הם פסקו להלכה.
כך גם את הטור ושולחן ערוך והאחרונים.
המגמה היא ההלכה.
הלימוד לא נשאר במישור התיאורטי של מה הסברא לומר שמותר ומה הסברא לומר שאסור, אלא עולה לרמה יותר גבוהה של היישום המעשי של התורה בחיי היום יום. כפי שנאמר להגיע מהפסוק לפסק.
המלאכה לא קלה לכוון לאמת, ולעיין לעומק של הגמרות והראשונים ולהבין היכן הם התקשו וכיצד הם הכריעו להלכה (לפעמים ישנם מקומות שנראים בסותרים, ולפעמים הם סתמו את דבריהם).
כמו כן להבין כיצד פסק השו"ע והרמ"א (פעמים רבות ישנן מחלוקות גדולות בין האחרונים איך להבין אותם, וכאשר לומדים לעומק את הסוגיה ניתן להכריע ביניהם).
ברכה והצלחה
שלום אלדד
