פרשת וילך
פרשת וילך- שבת שובה  | אברכי הישיבה
האם אנחנו מרגישים וחשים את יראת הדין?

אנו קרבים במהירות לקראת יום הדין הגדול והנורא- יום הכיפורים. והשאלה היא האם אנחנו מרגישים וחשים את יראת הדין, או שמא גם ראש השנה ויום הכיפורים יחלפו להם מבלי שנרגיש את עוצמתם?

מובא בשם רבי ישראל מסלנט זצ"ל שהעצה הבדוקה לזכיה בדין- היא חרדת הדין. לדעת מה מונח על הכף: החיים והאושר שלנו של המשפחה של עם ישראל והעולם- כל אלו העניינים נחתמים ביום הכיפורים.

ואיך נגיע למצב של "חרדת הדין"- התשובה לכך היא "סור מרע ועשה טוב".

"סור מרע"- חרטה על חטאינו ומידותינו הרעות במשך השנה- אמירת סליחות ווידוים. אך רק להמנע מהרע זה לא מספיק כך לא נתקדם לשום מקום..

"עשה טוב"- קבלה לעתיד לפחות דבר אחד טוב שכל אחד ואחת מאיתנו יקבל על עצמו מעכשיו למשך השנה הקרובה ויתמיד בדבר זה במסירות נפש.

מעשה בעגלון שהתנמנם מעט ושמט את המושכות. נטלו הסוסים חירות לעצמם ושיקעו את העגלה בביצה. לפתע התעורר העגלון ונבעת. מיד קפץ ארצה אל תוך הבוץ אחז ברסן הסוסים, הצליף ומשך, ודבר לא עזר. העגלה תקועה.

עברו שם אנשים ואמרו: "לשווא מאמציך! הבא מנוף מהישוב הסמוך, רק הוא יחלץ את העגלה!"

שמע לקולם, הביא מנוף- והעגלה חולצה בנקל. התפעל העגלון ואמר: "הביטו וראו! סוסים אלו חייב אני להאכיל ולטפל בהם, ובעת מבחן איכזבוני. רק המנוף הושיעני!"

מה עשה? מכר את הסוסים וקנה מנוף. רתם אליו את העגלה, ישב בדוכן והצליף, והעגלה לא נעה...

אמרו לו: "אוי לך שוטה! המנוף מחלץ אבל רק הסוסים מוליכים...."

 אף אנו נאמר: הווידוי והסליחות ובקשת המחילה שאנו אומרים בימים הנוראים מחלצים אותנו משגיאות העבר, מהביצה בה שקענו- "סור מרע" .אך מטרתינו היא להתקדם הלאה, להיות אנשים טובים בעלי מידות טובות, גומלי חסדים – בשביל זה זקוקים אנו לקבלות טובות לשנה הבאה כל אחד ואחת לפי הדברים שהוא מרגיש "חלש" בהם.