פרשת וירא
אמונה ובטחון  | רבני הישיבה
בטחון בה' וקיום המצוות בלי שום היסוס וחולשה!

בשבוע שעבר, קראנו על המילה שערך אברהם אבינו לבני ביתו וכמובן לעצמו. אמנם בתורה לא נרמז כל קושי או עיכוב בקיום מצוות ברית המילה, אך דווקא בתחילת פרשתינו העוסקת בגילוי השכינה לאברהם אבינו אנו למדים על ההתלבטות שהייתה לאברהם אבינו מאחרי הקלעים:

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"- למה דווקא נגלה אליו הקב"ה באלוני ממרא ולא במקום אחר? אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה שאמר הקב''ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו אשכול, ענר, וממרא- ורק ממרא נתן לו את העצה למול- מול מהר רופאך אל. לכן נגלה אל אברהם בחלקו של ממרא.(רש"י).

זאת אומרת שאברהם אבינו כלל לא היה בטוח האם לקיים את ציווי ה' ולערוך ברית מילה, ורק לאחר העצה שקיבל החליט למול את עצמו ובני ביתו.

והשאלה מה גרם לאברהם לחשוב לא לקיים את ציווי ה', הרי הוא מאמין בו וקורא בשם ה' בכל מקום שעובר בו?

אלא שכנראה אברהם אבינו חשש מה תאמר הסביבה שהוא גר בה כאשר ישמעו שהוא חובל בעצמו שמא יחשבו שהוא שוטה ומידת ההשפעה הגדולה שיש לו תתמעט.. ולכן הלך לממרא שיעץ לו לשמוע בקול ה' למרות "הרוחות המנשבות מסביב"- אולי זה לא נראה מקובל כעת בעיני הסביבה, אך ברגע שהבורא מצווה אותך אתה חייב לקיים בלי שום היסוס ולא לחוש ל"מה יאמרו ומה יגידו".

ולכן כאשר אברהם אבינו מקבל את הציווי לעקוד את בנו עושה זאת בשמחה גמורה ובלב שלם- "וילכו שניהם יחדו" כאן כבר לא היה צריך להתייעץ, כי האמונה והבטחון בקב"ה היו נטועים באברהם אבינו בחוזקה.

ואת אותם שורשים נטועים עמוק באדמה של בטחון בה' וקיום המצוות בלי שום היסוס וחולשה, אברהם אבינו מעביר לבניו אחריו "ואברהם היו יהיה לגוי גדול כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו אחריו"

 מעשה בשני אנשים שעמדו אצל אילן אחד של תותים או של תמרים, ויען האחד ויאמר: " אני משער בשכלי כי אורך האילן הזה הוא קרוב לעשרים אמה". ויען השני ויאמר: "לא כן,אלא אורכו עולה יותר מכ"ה אמה!".

וימהר הראשון לעלות לראש האילן ויקח בידו חבל וימדוד אותו ויימצא גובהו עשרים אמה בדקדוק מן ראש האילן ועד הקרקע. ויאמר לחברו: "הרי יפה כיוונתי כי מדדתיו עתה וכך עלה".

ויענהו השני ויאמר לו: "אתה טועה והאמת כדברי. בוא ונעשה ערבון ואראה לך איך זה האילן אורכו יותר מן כ"ה אמה".

ויאמר: "טוב הדבר" וישמח בליבו כי בטוח שוודאי ירוויח מאחר שעתה מדדו ועלה עשרים אמה דווקא. ואחר שהניחו שניהם ערבון ביד שלישי, אז השני לקח קרדום וחפר בקרקע סביב האילן עומק חמש אמות והאילן עודנו עומד בארץ כי טבעו של האילן להיכנס בעובי הקרקע. ויאמר לו: "הרי חמש אמות נוסף על אורך אשר מדדת מן ראש האילן עד שטח הקרקע. ועם חמש אלו שהיו טמונים בקרקע נעשה בו אורך כ"ה אמות כאשר שיערתי..

לקח זה הדינרים אשר נתן הראשון ערבון.

והנה אחר כמה ימים זה הראשון שהפסיד יצא לטייל בשדה עם אדם אחד וימצאו עשבים ארוכים עומדים על פני השדה. ויאמר זה הראשון לרעהו: "כמה טפחים יעלה אורך העשב?"

ויען רעהו: "לפי השערת שכלי יעלה חמישה טפחים ולא יותר".

ויענהו הראשון: "לא כן,אלא אומר אני כי יעלה ארכו יותר משבעה טפחים".

וקם רעהו וימוד העשב מראשו ועד שטח הארץ ויימצא שיפה כיוון באומרו שאורכו חמישה טפחים. ויאמר: "הרי מדדתי וימצא כדברי שהוא רק חמישה טפחים".

וישמח זה הראשון בלבו ויאמר: "עתה ימלא חסרוני שהפסדתי בראשונה באותו היום במדידת האילן..שלא עלה בדעתי לחשוב את שיעור הטמון בקרקע, ולכן אעשה עתה ערבון עם זה החושב לפי תומו וארוויח ממנו ההפסד שהיה לי במדידת האילן".

ויאמר הראשון לחברו: "טועה אתה במדידה של אורך העשב לומר שהוא אורכו חמישה טפחים, והאמת הוא כדברי שעולה יותר משבעה טפחים. בוא נעשה ערבון כל אחד יתן על הדף עשרה דינרים ואם אראה לך כדברי שעולה יותר משבעה טפחים אז אני אקח הערבון, ואם לאו אתה תקח".

ויענהו: "טוב הדבר"

וכל אחד מסר עשרה דינרים ביד השלישי, ויגש זה לחפור סביב העשב וכאשר חפר עובי אצבע אחת נפל העשב כי לא היה לו שורש בתוך הקרקע ואינו נכנס ונטמן תוך הקרקע יותר משיעור עובי חצי אצבע...("עוד יוסף חי").

מאברהם אבינו נלמד שהאמונה והבטחון בה' יתברך, צריכה להיות נטועה בנו כשורשי האילן באדמה,וכך גם צריכה להיות התייחסותו של אדם לדרך חינוך ילדיו, לטעת בהם שורשים חזקים- יסודות יציבים, להשריש בהם כבר מגיל ינקות את דרך התורה, ואז ה"רוחות המנשבות" לא יוכלו בנקל לעוקרן.

בשבוע שעבר, קראנו על המילה שערך אברהם אבינו לבני ביתו וכמובן לעצמו. אמנם בתורה לא נרמז כל קושי או עיכוב בקיום מצוות ברית המילה, אך דווקא בתחילת פרשתינו העוסקת בגילוי השכינה לאברהם אבינו אנו למדים על ההתלבטות שהייתה לאברהם אבינו מאחרי הקלעים:

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"- למה דווקא נגלה אליו הקב"ה באלוני ממרא ולא במקום אחר? אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה שאמר הקב''ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו אשכול, ענר, וממרא- ורק ממרא נתן לו את העצה למול- מול מהר רופאך אל. לכן נגלה אל אברהם בחלקו של ממרא.(רש"י).

זאת אומרת שאברהם אבינו כלל לא היה בטוח האם לקיים את ציווי ה' ולערוך ברית מילה, ורק לאחר העצה שקיבל החליט למול את עצמו ובני ביתו.

והשאלה מה גרם לאברהם לחשוב לא לקיים את ציווי ה', הרי הוא מאמין בו וקורא בשם ה' בכל מקום שעובר בו?

אלא שכנראה אברהם אבינו חשש מה תאמר הסביבה שהוא גר בה כאשר ישמעו שהוא חובל בעצמו שמא יחשבו שהוא שוטה ומידת ההשפעה הגדולה שיש לו תתמעט.. ולכן הלך לממרא שיעץ לו לשמוע בקול ה' למרות "הרוחות המנשבות מסביב"- אולי זה לא נראה מקובל כעת בעיני הסביבה, אך ברגע שהבורא מצווה אותך אתה חייב לקיים בלי שום היסוס ולא לחוש ל"מה יאמרו ומה יגידו".

ולכן כאשר אברהם אבינו מקבל את הציווי לעקוד את בנו עושה זאת בשמחה גמורה ובלב שלם- "וילכו שניהם יחדו" כאן כבר לא היה צריך להתייעץ, כי האמונה והבטחון בקב"ה היו נטועים באברהם אבינו בחוזקה.

ואת אותם שורשים נטועים עמוק באדמה של בטחון בה' וקיום המצוות בלי שום היסוס וחולשה, אברהם אבינו מעביר לבניו אחריו "ואברהם היו יהיה לגוי גדול כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו אחריו"

 מעשה בשני אנשים שעמדו אצל אילן אחד של תותים או של תמרים, ויען האחד ויאמר: " אני משער בשכלי כי אורך האילן הזה הוא קרוב לעשרים אמה". ויען השני ויאמר: "לא כן,אלא אורכו עולה יותר מכ"ה אמה!".

וימהר הראשון לעלות לראש האילן ויקח בידו חבל וימדוד אותו ויימצא גובהו עשרים אמה בדקדוק מן ראש האילן ועד הקרקע. ויאמר לחברו: "הרי יפה כיוונתי כי מדדתיו עתה וכך עלה".

ויענהו השני ויאמר לו: "אתה טועה והאמת כדברי. בוא ונעשה ערבון ואראה לך איך זה האילן אורכו יותר מן כ"ה אמה".

ויאמר: "טוב הדבר" וישמח בליבו כי בטוח שוודאי ירוויח מאחר שעתה מדדו ועלה עשרים אמה דווקא. ואחר שהניחו שניהם ערבון ביד שלישי, אז השני לקח קרדום וחפר בקרקע סביב האילן עומק חמש אמות והאילן עודנו עומד בארץ כי טבעו של האילן להיכנס בעובי הקרקע. ויאמר לו: "הרי חמש אמות נוסף על אורך אשר מדדת מן ראש האילן עד שטח הקרקע. ועם חמש אלו שהיו טמונים בקרקע נעשה בו אורך כ"ה אמות כאשר שיערתי..

לקח זה הדינרים אשר נתן הראשון ערבון.

והנה אחר כמה ימים זה הראשון שהפסיד יצא לטייל בשדה עם אדם אחד וימצאו עשבים ארוכים עומדים על פני השדה. ויאמר זה הראשון לרעהו: "כמה טפחים יעלה אורך העשב?"

ויען רעהו: "לפי השערת שכלי יעלה חמישה טפחים ולא יותר".

ויענהו הראשון: "לא כן,אלא אומר אני כי יעלה ארכו יותר משבעה טפחים".

וקם רעהו וימוד העשב מראשו ועד שטח הארץ ויימצא שיפה כיוון באומרו שאורכו חמישה טפחים. ויאמר: "הרי מדדתי וימצא כדברי שהוא רק חמישה טפחים".

וישמח זה הראשון בלבו ויאמר: "עתה ימלא חסרוני שהפסדתי בראשונה באותו היום במדידת האילן..שלא עלה בדעתי לחשוב את שיעור הטמון בקרקע, ולכן אעשה עתה ערבון עם זה החושב לפי תומו וארוויח ממנו ההפסד שהיה לי במדידת האילן".

ויאמר הראשון לחברו: "טועה אתה במדידה של אורך העשב לומר שהוא אורכו חמישה טפחים, והאמת הוא כדברי שעולה יותר משבעה טפחים. בוא נעשה ערבון כל אחד יתן על הדף עשרה דינרים ואם אראה לך כדברי שעולה יותר משבעה טפחים אז אני אקח הערבון, ואם לאו אתה תקח".

ויענהו: "טוב הדבר"

וכל אחד מסר עשרה דינרים ביד השלישי, ויגש זה לחפור סביב העשב וכאשר חפר עובי אצבע אחת נפל העשב כי לא היה לו שורש בתוך הקרקע ואינו נכנס ונטמן תוך הקרקע יותר משיעור עובי חצי אצבע...("עוד יוסף חי").

מאברהם אבינו נלמד שהאמונה והבטחון בה' יתברך, צריכה להיות נטועה בנו כשורשי האילן באדמה,וכך גם צריכה להיות התייחסותו של אדם לדרך חינוך ילדיו, לטעת בהם שורשים חזקים- יסודות יציבים, להשריש בהם כבר מגיל ינקות את דרך התורה, ואז ה"רוחות המנשבות" לא יוכלו בנקל לעוקרן.