א. בדיקת חמץ

בודקים את החמץ ביום ראשון בערב, אור לי"ד בניסן, מיד לאחר צאת הכוכבים ותפילת ערבית. נוהגים לפזר לפני הבדיקה חתיכות פת קטנות עטופות בניר, או בתוך שקית ניילון.  כדאי שאחת מאותן חתיכות תהיה בשיעור של פרוסת לחם.  לאחר אותה בדיקה מבטלים את החמץ, שלא מצא בבדיקה.  ולמחרת, לאחר שריפת החמץ, מבטלים את הכל, בין החמץ שמצא ובין החמץ, שלא מצא.  מלבד חמץ, שנמכר לגוי, שאותו הוא איננו מבטל. מקום שנוקה שלושה ימים לפני הפסח, מוחזק כנקי מחמץ.  וכאן ניתן לסמוך על מה שדייק הגר"ש קלוגר ב"חכמת שלמה" מדברי מרן השו"ע בסי' תל"ג סע' י"א, שאם כבדו את הבית שלושה ימים קודם זמן הבדיקה (בי"א בניסן) – אינו צריך בדיקה ביום י"ד. 

ומכאן, לבתי ספר, לישיבות, לאולפנות, למשרדים וכדו', שדאגו לנקותם מעל שלושה ימים מלפני הפסח.  ומאז הקפידו שלא להכניס שם חמץ, אזי אותם מקומות מוחזקים כמקום שאין בו חמץ, ואין צורך לבודקם.

ב. מכירת חמץ

המכירה לגוי מתבצעת ביום שני בבקר (י"ד בניסן). יש לדאוג לחתום על ההרשאה למכירת חמץ עד יום ראשון בלילה.

מי שלא יימצא בביתו במהלך ימי החג, והוא מעוניין "לחסוך" מעצמו את הבדיקה, והוא הדין  ביחס למקום העבודה.  אדם כזה, יוכל לחתום על הרשאה למכירת חמץ מוקדמת, שתתבצע על ידינו ביום ראשון, י"ג בניסן, בשעה 17:00. 

אין צורך למכור קטניות לגוי, ומותר להשהותן בבית.

גם מי שנוסע לכל ימי הפסח מומלץ שישאיר מקום מסויים שלא ייכלל במכירה, ובאותו מקום יקיים את מצוות בדיקת חמץ בליל הבדיקה, ובברכה.

כמו כן, אם מישהו יתארח בדירתו של זה הנוסע לימי הפסח, צריך לנקות ולבדוק אותם חדרים, שבהם ישהו האורחים. ואם לא בדקו, ניתן לסמוך על כך שביטול מועיל בחמץ שאיננו ידוע. ובמקום שיש חמץ ידוע, יש לסגור אותו חדר, או אותו ארון ולציין במפורש: "חמץ".

ג. הכשרת כלים

תתבצע הגעלת כלים ברחבי הישוב על פי לוח זמנים.

להלן פירוט ביחס להכשרת כלי המטבח  השונים:

קומקום חשמלי: מילוי מים לגבה המירבי, והרתחתם.

תנור אפייה: חימום התנור בחום המקסימלי במשך כשעה.  את התבניות יש להחליף.

תנור מיקרוגל: הכנסת כלי ובו מים והרתחת המים.  במקביל, מומלץ להשתמש בימי הפסח לצורך חימום ובישול, בכלים מכוסים.

כיור: עירוי מים רותחים מכלי שעמד על האש, או שבו הרתיחו את המים.  האשכנזים נוהגים להחמיר ולערות מים רותחים על אבן מלובנת (רמ"א בסי' תנ"א סע' ו').

שיש המטבח: כנ"ל.

מקרר: נקיון יסודי בחומרי ניקוי, ומומלץ אף במים חמים.

הכיריים של הגז: החצובות טעונות ליבון קל.  ויש נוהגים לצפותן בניר כסף. את המבערים מכשירים ע"י הדלקתם במשך כרבע שעה.

פלטה של שבת: חימום לשעה קלה. רצוי לצפותה בניר כסף.

הערה חשובה: יש לזכור לנקות היטב את תוכנו של שואב האבק ולזרוק את השקית, לפי ששם מצטבר חמץ.

כאשר שולחים ילדים למטה מגיל בר מצווה להגעלת כלים, יש לתת בידיהם אישור לאחר ההגעלה.

ד. מצוות הסבה

עיקר חיוב ההסבה הוא בעת אכילת כזית מצה, בעת שתיית ארבע כוסות ובעת אכילת האפיקומן.

לכתחילה, רצוי להסב גם באכילת הכורך.  ומצווה לאכול את הסעודה בהסבה.

באשר לנשים, מנהג הספרדיות להסב.  והאשכנזיות לא נהגו להסב. גם נשים שאינן נוהגות להסב, מחויבות לשבת בעת האכילה והשתיה.

ה. ליל הסדר

קדש: בברכת "שהחיינו" שבקידוש יש להתכוון גם על כל מצוות הלילה. מנהג האשכנזים ובני תימן לברך  "בורא פרי הגפן" על כל הכוסות. והספרדים מברכים על כוס ראשונה ושלישית.  ולכן יתכוונו לפטור את הכוס השנייה  בברכת הכוס הראשונה, ואת הכוס הרביעית בברכת הכוס השלישית, שהיא כוס ברכת המזון. ניתן להקל לטעום משהו או לשתות לאחר כוס ראשונה.  בתנאי שטרם מזגו לו כוס שניה וטרם התחיל בהגדה. (בה"ל תע"ג, ג' בד"ה: "הרשות בידו"). רצוי לשתות רביעית בכדי שיחשב לקידוש במקום סעודה. (שו"ע רע"ג ס"ה).

ורחץ: נטילת ידיים בלי ברכה.  נטילה זו צריכה להיות כנט"י לסעודה, בכלי.  ורצוי לא לדבר עד לאחר אכילת הכרפס. ומנהג בני תימן לברך על נטילה זו. אם ברך בטעות, על נטילה זו, ישתדל לאכול כזית מן הכרפס (שו"ת "רבבות אפרים" ש"א).  בכל אופן, כשנוטל שנית ב"רחצה", מברך גם כן. (כה"ח תע"ג, ק"ז).

כרפס: מטבילים פחות מכזית כרפס במי מלח ומברכים בפה"א ומתכוונים לפטור גם את המרור הנאכל בסעודה. ומנהג בני תימן לאכול כזית.

יחץ: חוצים את המצה האמצעית שבקערה לשניים.  את החלק הגדול משאירים לאפיקומן, ואת החלק הקטן מניחים בין שתי המצות השלימות.

מגיד: רצוי לקצר בשלב זה באמירת ההגדה לבל תחלוף שעה וחומש משתיית הכוס הראשונה.  שאילו כן, אזי נכנסים לבעיה שיש לברך על הכוס הראשונה, ברכה אחרונה. את ההגדה מסיימים בברכת "גאל ישראל" ושותים כוס שנייה.  גם הנשים חייבות בכל מצוות הלילה, וכמובן, בסיפור יציאת מצרים.

רחצה: נטילת ידיים בברכה, לקראת הסעודה.

מוציא מצה: אוחזים את שתי המצות השלימות, והאמצעית שביניהן.  מברכים: "המוציא". שומטים את השלישית מן הידיים ומברכים "על אכילת מצה" ובוצעים מן העליונה ומן האמצעית כזית מכל אחת.  ואוכלים אותן בהסבה, ביחד.

שעור "כזית": חצי מצת מכונה. (נפח של קופסת גפרורים).

מרור: מברכים "על אכילת מרור" ואוכלים כזית ממנו.  נוהגים לשקע אותו בחרוסת ולנער אותו לאחר מכן.

כורך: לוקחים כזית מן המצה השלישית וכזית מרור ומטבילים בחרוסת ואין מנערים, ואוכלים כך בהסבה. חלק מן האשכנזים אינם נוהגים לטבל את הכורך בחרוסת (רמ"א בסי' תע"ה ס"א)

שלחן עורך: רצוי שלא לאכול בשר צלי בסעודה זו לבל יראה כאוכל קדשים (קרבן פסח) בחוץ.  נוהגים לאכול ביצה קשה בסעודה לסימן אבלות על חורבן הבית, ושאין לנו קרבן פסח בזמן הזה.חלק מעדות ישראל אינם נמנעים מלאכול צלי בליל הסדר.

צפון: אוכלים כזית מן האפיקומן. רצוי לאכול כזית נוסף.  האחד זכר לקרבן הפסח והאחד כנגד המצה הנאכלת עמו. צריך לסיים את אכילת האפיקומן לפני חצות הלילה. ואולם, גם אם עבר זמן חצות, יאכל אפיקומן.

ברך: ברהמ"ז, "יעלה ויבוא", כוס שלישית אשר עליה מברך בורא פרי הגפן, לכל הדעות.

הלל: סיום ההלל שבו החל לפני הסעודה ובסיומו כוס רביעית.  כאן רצוי להקפיד לשתות רביעית, על מנת שיוכל לברך ברכה אחרונה.

נרצה: מצוה לספר ביציאת מצרים. ולייחל להבטחת ה' בידי מיכה הנביא: "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות!" (מיכה ז, ט"ו)

ו. לוח זמנים

ז. שחרית

תפילת טל לפני מוסף.

ח. ספירת העומר

במוצאי יו"ט ראשון, (יום שלישי) , "מוריד הטל", "אתה חוננתנו", "ותן ברכה" "יעלה ויבוא" ומתחילים לספור לעומר.

ט. הלל בבית הכנסת בליל פסח

המנהג באר"י לומר הלל בברכה גם לבני אשכנז, על פי שיטת הגר"א.  ספר "ארץ ישראל" (לגרי"מ טקוצ'ינסקי )

בעמ' ס"ב.

לאחר ההלל קדיש "תתקבל".  ובקרב בני תימן יש שאומרים ההלל בלי ברכה ויש שאינם אומרים הלל בבית הכנסת כלל.

י. ארבע כוסות

מעיקר הדין  די לשתות רוב רביעית ואין צורך לשתות רוב כוס. (תע"ב משנ"ב ס"ק ל"ג). דהיינו 44 סמ"ק. אבל הכוס חייבת להכיל לפחות רביעית. 86 סמ"ק = כוס בגימ'.

לפי הספרדים יש להתכוון בברכת כוס א' לפטור כוס ב' ובברכת  כוס ג' לפטור כוס ד'.  יש לזכור לברך ברכה אחרונה לאחר כוס ד' ולכן יש להקפיד לשתות בכוס זו, רביעית דווקא.

י"א. ברכת האילנות

היוצא בימי ניסן וראה אילנות מלבלבים (בפריחה) מברך: בא"ה אמ"ה שלא חסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם.  (ברכות מ"ג ע"ב, שו"ע רכ"ו ס"א).

גם הנשים מברכות ברכה זו מאותם נימוקים שנשים מברכות את ברכת החמה. ("חכמת שלמה" על השו"ע בסי' תכ"ו ושו"ת "האלף לך שלמה" או"ח קצ"ג.  ועיין "טורי אבן" מגילה כ' ע"ב.)

י"ב. דין לכם משלכם במצה

ה"שפת אמת" (בסוכה ל"ה ע"א בד"ה: "אתיא") כתב שצריכים להזהר במצה של מצווה, שתהיה המצה שלו דווקא. ולאורח על שלחן בעל-הבית צריך לתת את המצה במתנה ואין די במתן רשות אכילה גרידא.  וזאת, על סמך המובא בפסחים ל"ח, ע"א שאין יוצאים במצה שאינה "לכם".  וכמו בארבעת המינים ביום הראשון של סוכות.

ולמעשה, סומכים על מה שכתב במשנ"ב תנ"ד ס"ק ט"ו שאם שאל מצה מחברו יוצא בה ידי חובה מכיוון שזוהי שאלה על מנת לאוכלה ולא להחזירה בעינה.  ואם-כן, הריהי כשלו.  ויעויין כמו-כן בסימן תרמ"ט ס"ק ט"ו בעניין ארבעת המינים ביום הראשון.

פסח כשר וחג שמח!