נקבים לפני ברכת המזון

תשובה:
אלחנן שלום,

יציאה לשירותים בין האכילה לבין הברכה לא מהוה הפסק, הדיון לגבי הפסק ביציאה לשירותים הוא רק לגבי ברכה ראשונה, והיינו במידה והאדם רוצה לשוב ולאכול מאותם מאכלים בהסתמך על הברכה שבירך לפני שיצא לשירותים.

לגבי ברכה כאשר הנך נצרך לנקביך, יש לשים לג' מצבים :

השו"ע מתייחס למצבים אלו לגבי תפילה, שם קיים מרכיב של 'היכון לקראת אלוקיך ישראל' המחייב גוף נקי. לגבי מצבים אלו בנוגע לברכות ולאמירת ק"ש כתב הרמ"א בסעיף א' "וכל הנצרך לנקביו אסור אפי' בדברי תורה, כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים". במשנה ברורה הסביר שכוונת הרמ"א למצב ב' לעיל, היינו שאינו יכול להתאפק יותר משיעור פרסה, אך לגבי המצב השלישי – שיכול להתאפק שיעור זמן כזה, אין איסור, והוסיף המשנה ברורה שהשערי תשובה מחמיר בזה.

מן האמור לעיל נלמד שהאדם צריך לבדוק עצמו כל שיש לו התעוררות לנקבים לפני שהוא מברך או לומד תורה כדי לדעת האם הוא יכול להתאפק שיעור פרסה או לא ולנקות עצמו במידת האפשר.

בשאלתך נכנס מרכיב חדש לדיון והוא כבוד הבריות, לא נעים לך שמחכים לך לזימון. המשנה ברורה כותב שכאשר אדם מלמד תורה לרבים או דורש ברבים ובאמצע הוא נצרך לנקביו, הוא אינו צריך להפסיק, גם אם הוא במצב א' בו יש עבירה של בל תשקצו, כיון שכבוד הבריות דוחה את האיסור של בל תשקצו. אלא שהמשנה ברורה מדבר על מצב בו האדם התחיל בהיתר ותוך כדי לימוד תורה הוא נכנס למצב בעייתי ולכן יש מקום לחלק בין הנדון של המשנה ברורה לבין הנדון שלפנינו.

למעשה לעניות דעתי יש לנהוג כך :

 

בברכה

שלמה גבאי.