הסבר לגניבת הברכות ע"י יעקב ורבקה:
א. ראשית כל יש להבין שסיפורי האבות כסיפורי בראשית אינם מתפרשים כפשוטם, שכן מעשיהם לא היו מעשיפ קטנים ופרטיים אלא מעשים שהשרישו את כל היסודות לעם ישראל כפי שמסביר הרמב"ן את הביטוי "מעשה אבות סימן לבנים" כפשוטו שכל מעשה שעשו השאיר רושם במציאות מה יתרחש לעם ישראל בעתיד [ע' ערך חפירת הבארות וסתימתם בפרשה הקודמת.] ולכן האבות הרגישו אחריות גדולה למציאות שהתרחשה סביבם שכן ידעו שכל השפעה שלילית קטנה יכולה להשפיע בעתיד לנזק גדול, כפי שעשתה שרה בגירושו של ישמעאל, וגובתה מפי הגבורה וכן רבקה בהבינה שאם עשו יקבל את הברכות הנ"ל לא ישאר שריד ופליט משונאיהם של ישראל[בסגי נהור] ואפשר שמעשה זה היה כמעשה של פיקוח נפש לאומי או כחלק מהסתכלותה הנבואית. מה עוד שעשו מכר את הבכורה ליעקב ואפשר שברכה זו של שפע גשמי כלולה בנחלת הבכור.
ולכן ודאי הוא שלא ניתן ללמוד "הדרכה מעשית" כביכול ממעשה זה.
ב. לגבי אהבתו של יצחק את עשו נאמרו במפרשים הרבה הסברים אם חינוכיים כדי לנסות לקרבו ולהשאירו בתוך משפחת עמ"י, אם רגשיים שהרי סו"ס הוא בנו, ואפשר שבאמת עשו ניצל אהבה זו וסימה את עיני אביו ברמאות.
ג. לגבי הברכות צריך לדעת שיצחק למרות רמאותו של עשו לא התכוין לתת לו את ברכת אברהם להמשכיותו של זרע הקודש, ובאמת הברכות הנ"ל הם ברכות גשמיות, ואלו כאשר יעקב עוזר לבית לבן נותן לו את ברכת אברהם.. אלא כפי שכתבנו לעיל ברכה של האבות אינה סתם הבטחה או תפלה של צדיק ככול שיהיה אלא זה קביעת עובדות רוחניות וגשמיות במציאות, בחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" במיוחד האבות הקדושים שהיו מרכבה לגילוי השכינה והאלוקות בעולם ודרכם עבר כל השפע הרוחני והגשמי לעולם. ולכן היה אסור שעשו יקבל אותם [מספיקה הברכה הקטנה שקיבל בתחנוניו שגרמה וגורמת סבל וחורבן לעמ"י אלפיים שנה ויותר] ולכן ברגע שהברכה יצאה מפיו חקקה רושם במציאות ולא ניתן להשיבה ולכן יצחק אומר "גם ברוך יהיה" שכן מבין ששום דבר לא קורה סתם הכל בהשגחה גם השינוי במקבל הברכה שכנראה היתה מגיעה לו מלכתחילה שהרי עשו מכר את הבכורה.
