כט' אלול ה'תש"עז 20/09/2017
שם משתמש
סיסמה

ירושלים – בירה לאומית או מקום הופעת הקודש?

ירושלים – בירה לאומית או מקום הופעת הקודש?
מתי הפכה ירושלים למרכז האומה? מדוע מעלתה של ירושלים מופיעה קמעא קמעא?
בזמן כניסת עמ"י לארץ בהנהגת יהושע בן נון אנו נפגשים עם מסלול כיבוש הארץ ולהפתעתנו ירושלים לא מופיעה כלל כיעד. בין שלל הקרבות של יהושע מובא כבדרך אגב "ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודהבירושלם עד היום הזה" (יהושע- ט"ו,ס"ג).גם בהמשך, בתאור הכיבושים של ספר שופטים ירושלים מוזכרת כמקום סתמי ללא חשיבות מיוחדת "וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש ... ואת היבוסי יושב ירושלם לא הורישו בני בנימין" (שופטים א', ח'-כ"א).
חז"ל מגלים לנו מתוך רמזי הפסוקים שרק בימיו של דוד מתחילה להתגלות מעלת ירושלים "דרש רבא מאי דכתיב 'וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה' (שמואל א',י"ט) וכי מה ענין ניות אצל רמה אלא שהיו יושבים ברמה ועוסקים בנויו של עולם אמרי כתיב (דברים י"ז) וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' מלמד שביהמ"ק גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל ארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו ספר יהושע..." (זבחים נ"ד:).
הביטוי 'המקום אשר יבחר ה' לא מלמד באופן ברור על ירושלים שכן הוא יכול להתפרש כמקום שבו באופן מקרי מתרחשת ההתגלות האלוקית "לא פירש המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל, שילה, נוב, וגבעון ובית עולמים וחייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה." (חזקוני- דברים י"ב,ה').
דוד ושמואל מעמיקים בחיפוש אחר לב הקדושה בעולם ודורשים ומחפשים אותו עד שהקב"ה פותח את ליבם ומוחם והם מוצאים אותו בירושלים. אך גם בשלב זה נחשף הסוד לשמואל ודוד בלבד ואינו מתגלה ממש בעולם.
רק לאחר שמתקבל דוד למלך ע"י כל ישראל הוא צועד לכיוון ירושלים על מנת לכבשה ואף מצליח סוף סוף לכבוש את כולה
"וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה. וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד ... וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה. וילך דוד הלוך וגדל וה' אלקי צבאות עמו. וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד. וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל ..." (שמואל ב'- פ"ה).
הרד"ק (שמואל ב'- ה',ו') מבאר שהעיכוב בכיבוש ירושלים לא היה מקרי  "ובדה"י (א'- י"א,ד') כתוב 'וילך דוד וכל ישראל' כי כל ישראל היו עתה אנשיו וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלים ללכוד מצודת ציון כי קבלה היתה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל..."
אחד הכללים החשובים בהופעת הקדושה בעולם הוא שהקדושה מתגלית רק בשלב שבו המציאות יכולה להכילה. רק כאשר האומה מתאחדת מאחורי הנהגה אחת מתאפשר כיבוש ירושלים והפיכתה לעיר של חיים ישראליים.
כך מתאר הרב נריה את הבנת ההנהגה האלוקית בהקשר של שלטון ועצמאות בירושלים, בימי קדם ובימינו אנו:
"בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה מסתמנת גם שאלה תמיהה: מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו אז בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון היא ניתנה לנו, הוגשה לנו עכשיו. התשובה לכך רמוזה לנו בסוד שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו- שמחברת ישראל זה לזה (ב"ק- פ"ז,ה"ז). ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך- לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד(זבחים קי"ד( . אכן, בתש"ח פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון ואילו חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם, מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו 'שנים אוחזין' בירושלים בירושלים וכ"א היה אומר 'כולה שלי'. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של ריב ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת ואילו י-ם לא נתחלקה לשבטים היא ניתנה לעמ"י כולו...
ולכן רק עתה כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד... רק עתה כשכולנו מאוחדים כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הוא צבא אחד צה"ל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול- המחזיר שכינתו לציון החזירנו לי-ם" (מועדי ראיה עמ' ת"פ-תפ"א).
כיבוש ירושלים ע"י האומה (ולא ע"י שבטים בודדים) והפיכתה לעיר ישראלית, מאפשר את הבירור הבא ליעודה של העיר שהוא, עיר המלכות (הבירה) או מקום הופעת הקודש?
דוד מגיע לשיא של פאר ממלכתי אחר ישיבתו בירושלים "וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל"(שמואל ב'- ה',י"ב) – "בראותו כל מעשיו מצליחים ומלכי הע"ג שולחים לו מנחה" (רש"י), אולם הוא יודע שבכך עדיין לא הסתיים תפקידו האישי ובודאי לא הסתיים תפקידה של ירושלים שענינה העיקרי הוא לגלות את כבוד ה' באומה ובעולם. לפיכך הוא מעורר את בני דורו"ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן ה' אלקינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו. ונסבה את ארון אלקינו אלינו כי לא דרשנוהו בימי שאול. ויאמרו כל הקהל לעשות כן כי ישר הדבר העיני כל העם" (דברי הימים א' – י"ג,ג') – "שאמר להם דוד כבר עסקתם בתקנתכם להיות לכם מלך להושיע לכם ועתה תעסקו בכבוד אלקים" (רש"י שם).
דוד בונה ומעצב בהסטוריה הישראלית את ההבנה למעלתה של ירושלים כאשר מיד בפרק הבא הוא מתחיל לגלות בתוך ירושלים את לב הקודש, מקום משכנו, גילויו והשפעתו של ארון ה' המייצג את כבוד ה' "וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלוקים אשר נקרא שם שם ה' צבאות ישב הכרובים עליו. וירכיבו את ארון האלוקים אל עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נוהגים את העגלה ... ויביאו את ארון ה' ויציגו אותו במקומו בתוך האהל אשר נטה לו דוד ויעל דוד עלות לפני ה' ושלמים" (שמואל ב'- פ"ו).
לדוד היתה השתוקקות פנימית עצומה לגלות את כבוד ה' במקום הראוי לו וזו הסוגיה שהטרידה אותו יום ולילה :
"שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב. אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי. אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצע מקום לה' משכנות לאביר יעקב ... כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה" (תהלים קל"ב). 
ההשתוקקות של דוד לא הסתיימה בתפילה או התהפכות בשנתו בלילה אלא גם בחיפוש מעשי של הרמזים האלוקיים למיקום מקום הקודש 'ודוד עולה במעלה הזיתים' – "...ועלה שם להשתחוות לה' משם, כי מהר הזיתים יראה אדם מקום המקדש. ואע"פ שלא היה אז בית, גם מקום הבית עצמו לא היה יודע עד שאמר גד הנביא לדוד שיבנה מזבח בגרן ארונה, אעפ"כ גבול המקום היה יודע בקבלה כי בהר המוריה יבנה בית ה', אבל לא היו יודעים באיזה מקום עד שאמר גד לדוד." (רד"ק – שמואל ב'- ט"ו,ל')
ההשתוקקות ארוכת השנים של דוד לגלות את כבוד ה' היא שזיכתה אותו לחשוף לעולם שירושלים היא לב הקודש
"שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב לו הקב"ה. אחת- על ביהמ"ק וכן הוא אומר זכר ה' לדוד את כל ענותו והרחיב לו הקב"ה, ומצא את המקום שנא' ויאמר דוד זה הוא בית ה' אלוקים..." (מדרש תהלים שוחר טוב – פ"ד)
אומנם דוד לא זוכה בעצמו לסיים את המשימה של יצירת מקום של קבע לגילוי האלוקי, אך הוא עושה את מירב המאמצים מפני שהוא יודע שהשעה ראויה 'כי בא מועד'. כאשר האומה מאוחדת בא"י המונעים לבניית בית ה' יכולים להיות רק דברים מקריים והם יתבטלו.
הסוד הגדול של העולם שנחקק בו מטבע יצירתו מגלה שמקום הקודש הוא המקום שבו מתחיל החיבור בין האלוקים והבריאה משם מתחילה הבריאה ומשם מקור הברכה ושם יכול האדם, האומה והעולם לפנות ולהתקרב אל אלוקיו ולהענות בתגובה אלוקית
"מסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגרן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם מזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קורבן, ומשם נברא" (רמב"ם –בית הבחירה – ב',ב').
חזרתו של עמ"י לארצו, איחודו ההדרגתי מקהילות המפוצלות בעולם לעם אחד שכולם בשם ישראל יקראו, כיבושה של ירושלים כולה והפיכתה למרכז הממלכתי של האומה, מאפשר לעבור לשלב של גילוי כבוד ה' בירושלים. זהו השלב ואסור להתבלבל ולהתעייף בדרך, אך הוא מופיע מתוך השתוקקות לכבוד ה' שיופיע בעולם ולא סתם באופן מיקרי.
אנחנו שעומדים אחר הדורות הקודמים וכבר יודעים מהו מקום הקודש זקוקים לכך שנהיה ראויים לגילוי ממשי של בית ה' ולשם כך יש להתחזק ברצון גדול וטהור להשראת שכינה בעולם ולהיות מוכנים להיות משרתים ושליחים של הקב"ה בכל כוחותינו.