יט' אדר ב ה'תש"פד 29/03/2024
שם משתמש
סיסמה

פרשת מטות -מסעי

מצוות ישוב הארץ בצבור וביחיד
מצוות ישוב ארץ ישראל היא אחת המצוות ששייכות לציבור. אמנם גם ליחיד יש אפשרות לקיימה אבל רק בצורה מצומצמת. עיקרה של מצווה כמו שכותב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שכחת העשין ד′ היא :
"...שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה".
ליחיד יש אפשרות לקיימה באופן פרטי כמו שכותב שם הרמב"ן בהמשך דבריו:
....ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו (ת"כ בהר פ"ה ה"ד וכעי"ז כתובות קי ב, וש"נ, מלכים ספ"ה) שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה.
היחיד יכול רק להתיישב בארץ אבל קיום את המצווה בשלמותה שהיא כיבוש הארץ ושלא נעזבה ביד זולתנו מהאומות, שייכת לציבור. רק ציבור שמתארגן כישות פוליטית עם מדינה ממשלה וצבא יכול לקיימה.
 
מצוה התלויה במסירות נפש
ננסה להעמיק יותר בגדרי המצווה עפ"י הרמב"ן.
מקורה של המצווה זו הוא בפסוק במדבר פרק לג (נג)
"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה"
אומר הרמב"ן
על דעתי זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה′. ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה′. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה. ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים, באו ורשו את הארץ
דברי הרמב"ן מעוררים קושי. אם המצווה היא לכבוש את הארץ, הרי עוברים עליה בכך שלא כובשים, ולמה כותב הרמב"ן כי עוברים על מצווה זו דווקא "אם ילכו לכבוש ארץ שנער וזולתם ולהתיישב שם". לכאורה אם יש לנו צבא , מצווה עלינו להלחם ,גם אם אנחנו "רודפי שלום".
ונראה כי יש דברים שאינם יכולים להעשות מכוחו של צווי בלבד. כדי לקיימם צריך מסירות נפש גדולה. אם יש רפיון ואנשים מאבדים את הנכונות ומסירות הנפש, זה לא יצליח. אפשר לצוות להניח לולב ולישב בסוכה ולהעניש כל מי שלא מקיים. א"א לצוות על מלחמה. כדי לנצח במלחמה לא מספיקה יכולת טכנית וחיל אוויר מצוין. מעבר ליכולת הצבאית, צריך מנהיגות אמיצה מחד, ועוז רוח ונכונות להקרבה אישית של הלוחמים מאידך. ללא מנהיגות מובילה ועם המאמין בחובתו זו ומוכן למסור נפשו על כך לא תצלח המלחמה.
נראה לי שזו הסיבה לכך שא"א להגדיר את מצוות ישוב א"י כחובה. זו היא מצווה שדורשת מסירות נפש ברמה כזו שלא כל אחד מסוגל לה. על כן מצווה זו, שהיא מצווה חשובה מאד שהרי מוסרים עליה את הנפש, עוברים עליה רק "אם כובש ארץ שנער וזולתם". אם עם מסוגל למסירות נפש ללכת למלחמה, לא יתכן שיכבשו ארצות זרות ולא ישחררו את ארץ ישראל.
ההגדרה של מצווה זו היא מצווה קיומית. חשוב לעשותה, אבל א"א לחייב עליה. רק במקרה בו העם יוצא למלחמה במקום אחר נהיית היא חובה.
 
דורנו ומצות ישוב הארץ
דורנו שהוא דור הגאולה זכה לגלות את אותה מסירות נפש אדירה הנדרשת לקיומה של מצווה זו.
לאדם המאמין בקב"ה בהשגחתו ובמצוותיו קל יותר לקבל על עצמו את מסירות הנפש הזו. בדורנו זכינו לראות את הפלא הגדול, שגם אנשים שלא זכו להתקרב לקב"ה, מתוך המחויבות לעם ישראל ולגאולתו, היו מוכנים למסור את נפשם כדי לשחרר את ארץ ישראל ולהקים את מדינת היהודים ולאחר הקמתה ללכת לגור במקומות בהם היום יום הוא בסכנה, וזאת כדי לשמר את גבולות המדינה.
אין לך דבר הממחיש זאת יותר מביקור בבתי קברות צבאיים וסיפור מעשיהם של אלו הקבורים שם.
כך גם המבקר באתרי הנצחה במושבות כמו חדירה יסוד המעלה ועוד, רואה עד כמה מסרו אותם מתיישבים ראשונים את נפשם ממש על הקמת ישוב חדש בארץ ישראל. בזכות קרבנותיהם אכן קם מחדש הישוב היהודי בארץ.
לצערנו בשנים האחרונות לא זכינו, והמנהיגות המדינית משדרת חולשה. מה שנקרא היום "האליטות" חיות בעולם ערכי אחר, ואינן מוכנות לאותה מסירות נפש המתבקשת, כדי להמשיך להחזיק בכל חבלי הארץ שבידנו. 
אין לך דבר גרוע ממנהיג שמשדר חולשה. תפקידו של מנהיג הוא לסחוף את העם למחוזות של הגשמה להוביל אותו להתמודד עם מצבים קשים ולא לנסות למצוא חן בעיניו ע"י שיבטיח לו שלום מזויף.
מה הפיתרון? מנהיגות אחרת. עם ישראל יש בו כוחות ואם המנהיגות תשדר עוצמות, העם ילך אחריה.
לפעמים כדי לשנות צריך להתחיל מלמטה, להצמיח אנשים בעלי אמונה גדולה בקב"ה ובשליחות המתחייבת מכך. אנשים שיהיו מוכנים למסירות נפש גדולה מכוחה של אמונה זו. שבמקום לדבר גם יעשו. אנשים שיהוו במסירות נפש שלהם דוגמא לרבים. 
ככל שיהיו בעם יותר אנשים כאלו, ככל שהציבור כולו יתחכך יותר עם אנשי אמונה, יכיר אותם יוכל כל הציבור להתמלא כוחות מכוחם של אנשי אמונה כאלו.
אם המנהיגות מלמעלה אינה מובילה הרי היחידים שבכל מקום המעורבים בעם כולו, אם אנשי מעלה ואמונה גדולה הם, הם אלו שיוכלו לחדש ולרענן את רוח האומה כולה.
יוני הי"ד היה כזה. היה מאלו שהיה מלא בכוחות אמונה ביטחון בה′ ובעשיה של מסירות נפש. מכוחה של אמונה ומסירות נםש היה תמיד בחוד המוביל של המחלקה, ושם גם מצא את מותו.
זוהי התנהגות מנהיגה ויהי רצון שמכוח כוחו נוכל לחזור ולבנות בעם ישראל את מסירות הנפש והנכונות לקיים מצוות ה′ של כבוש ארץ ישראל.