ח' טבת ה'תש"עט 16/12/2018
שם משתמש
סיסמה

יום הדין

בס"ד ערב ר"ה תש"ע
                        
בד′ פרקים העולם נידון...בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנא′ היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם(ר"ה דף טז ע"א).
חשוב לברר לעצמנו את מהותו של הדין ביום ר"ה. על מה אנו נידונים? על השנה הקרובה בלבד? על החיים בכלל? על חיי העוה"ב?
נחלקו בכך הראשונים, מתוך ביאור דברי הגמרא בהמשך.
′אמר רב כרוספדאי א"ר יוחנן ג′ ספרים נפתחים בר"ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה בינוניים תלויים ועומדין מר"ה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה′. (ר"ה דף טז ע"ב).
 
על דברי ר′ כרוספדאי קשה, הרי עובדתית אנו רואים שרשעים מאריכים ימים וצדיקים נחתמים לאלתר למיתה.
על שאלה זו עונה הר"ן בעקבות הרמב"ן וזו לשונו:
′דצדיקים ורשעים בדין זה קאמר שאותן בני אדם שזוכין בדין מחמת איזה זכות מיקרו הכא צדיקים גמורים שצדיקים גמורים הם בדין זה ואעפ"י שעוונותיהם מרובים מזכויתיהם כיון שהם זוכים בדין. לפי שמדתו של הקב"ה נותנת לשלם שכר בעוה"ז מפני אי זה זכות שעשו וכן נמי צדיקים שזכויותיהן מרובים מעוונותיהן כיון שהם מתחייבין בדין ואפי′ מפני עבירה קלה שעשו לגבי דין זה רשעים מיקרו וכדכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע דהיינו צדיק ורשע לאותו דבר...′
כלומר אין מדובר בדין כללי, אלא בדין יחסי למצבו הנוכחי בעולם הזה.
 
מהתו′ (שם ד"ה ′ונחתמין′) עולה כיוון אחר לחלוטין ליישב שאלה זו.
פעמים שהצדיקים נחתמים לאלתר למיתה ורשעים גמורים לחיים, כפי שעולה מהגמ′ במסכת קידושין דף לט: שלעיתים, מריעים לצדיק בעוה"ז כדי שיטול שכרו לעוה"ב. וכן מטיבים לרשע כדי שלא יטול שכר בעוה"ב.
אם כן, כלפי מה נאמרו דברי כרוספדאי?
מתרצים: ′וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העוה"ב′.
עולה שלתו′ הדין בר"ה הוא ביחס לחיי העוה"ב.
 
לפי"ז יש לשאול, מתי לדברי תו′ מתי נידון האדם על עניני העולם הזה?
תשובה לכך עולה מביאור הגר"א (או"ח סי′ תקפב, ט′) המיישב סתירה לדברי ר′ כרוספדאי מהגמ′ בדף טז. שם.
הגמ′ מבררת שמשך הדין ארוך יותר מהמבואר במשנה. ראש השנה הוא תחילת הדין וחתימתו ביוה"כ.
אמר רבא האי תנא דבי ר′ ישמעאל הוא דתנא דבי ר′ ישמעאל בד′ פרקים העולם נידון...ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ, וכי קתני מתני′ אתחילת דין′.
על בסיס זה, נראה שאומרים בתפילת ונתנה תוקף′ בר"ה יכתבון וביוה"כ יחתמון. וכ"כ בשערי תשובה ב′,יד ע"ש.
משמע שאין הבדל בין צדיקים בינונים לרשעים כולם תחילת דינם בר"ה וחתימתם ביוה"כ.
 
מימרה זו של תנא דבי ר′ ישמעאל, לכאורה, סותרת לדבריו של ר′ כרוספדאי:
מיישב הגר"א הדין עליו דיבר ר′ כרוספדאי הוא הדין לעוה"ב שבו יש להבחין בין צדיקים בינוניים ורשעים. והדין עליו מדבר תנא דבי ר′ ישמעאל הוא הדין לעוה"ז שלגביו אין הבדל בין צדיקים בינוניים ורשעים, כולם נכתבים בר"ה ואם עשו תשובה בעשרת ימי תשובה נחתמים לחיים ביוה"כ.
הגר"א מוציא מכך מסקנה מעשית, ומבאר בכך את דברי הרמ"א שם, שאין לומר בר"ה ′ותחתם′ שכן החתימה היא ביוה"כ.
 
 
יש להעמיק בכך:
הרי הדין לעוה"ב הוא לאחר המיתה כפי שעולה מהגמ′ שבת לא. ′בשעה שמכניסין האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעתי עתים לתורה עסקת בפו"ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפ"ה אי יראת ה′ היא אוצרו אין אי לא לא...′ האם הדין לעוה"ב נעשה גם בכל שנה?
 
ביאור לכך ברמח"ל במאמר החכמה: הנה האדם נידון תחילה על פי מעשיו לימנות בצדיקים או ברשעים וזה נקרא ממש ספר חיים וספר מתים. והבינוני תלוי ועומד. ועל זה מתפללים זכרנו לחיים, כתבנו בספר החיים′.
ואמנם יש עוד גזרות על המקרים שבעוה"ז, כי אפשר לצדיק שיתייסר מפני היותו צדיק ואפשר שמפני צדקו יצליח ולרשע כמו כן...על גזרות אלו מתפללים ′וכתוב לחיים טובים′ וכן ′בספר חיים ברכה ושלום...′
 
בדבריו יש פרשנות למשמעות הדין לעוה"ב והיא קביעת המדרגה העקרונית האם הוא מכלל הצדיקים או הרשעים ומתוך כך הדין על המקרים בעוה"ז.
ומבאר בשפתי חיים הדין לעוה"ב היא קביעת המהות הרוחנית של האדם. מהו תוארו של האדם, האם הוא ′בן ישיבה′ או אחר.
 
מהות הדין משתקף בתפילות ראש השנה
על פי מה שנתבאר אנו עומדים לדין כפול ביום ראש השנה. השורש הוא על עניני עוה"ב וכפי שנתבאר קביעת מדרגתו העקרונית של האדם. ועל גביו הדין לענינים הנוגעים לעוה"ז.
ענינים אלו באים לידי ביטוי בתפילות ר"ה.
מבאר הגר"א (ליקוטי הגר"א עמ′ 350) את התפילות בעשי"ת: בג′ ברכות הראשונות של תפילת י"ח אנו מתפללים על העוה"ב ולכן אומרים ′זכרנו לחיים′ וזוכר יצוריו לחיים ברחמים′ ולא מבקשים לחיים טובים′ ואילו בג′ ברכות אחרונות נתקנו לבקש על הדין בעוה"ז ועל כן מבקשים לכתב לחיים טובים, בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה...
 
ברם, עיקרה של התפילה מלכויות זכרונות ושופרות נועדו להרים את קומתו הרוחנית של האדם. להעמידו מול המגמות השורשיות של הבריאה המתחילה מהמלכת הקב"ה והיותו משגיח וזוכר את כל המפעל. מתוך ההתעוררות של השופר. בכך מחדש האדם את הברית עם מפעלו של הקב"ה. ומאיליה עולה השאלה, מה תפקידו בתוך כך.
פעילותו זו של האדם היא היא ההכנה לדין, בה מברר האדם מחדש את מדרגתו המהותית. ומתוך כך זוכה גם לדין בעוה"ז.