יז' שבט ה'תש"עט 23/01/2019
שם משתמש
סיסמה

לקט פרשנים על מהות התורה

 
יסוד העולם
אנו מכירים את דברי הזוהר שהקב"ה הסתכל באוריתא וברא עלמא. ז"א התורה קדמה לעולם והיא התוכנית שלו. המקור לדבריו הם פסוקים במשלי פרק ח:כב: הוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז: מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ: בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם: בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי: עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל: בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם: בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם: בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת: מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם:
ובפרק ט: (א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ...
מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה א: רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת: ד"א אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה היאך מה דאת אמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו:
וכן הסביר המלבי"ם על הפסוק: "ה' קנני ראשית דרכו" - החכמה היא צורת כל העולמות, כולם נעשו ונתכנו נמדדו והוכנו לפי חקי החכמה, ובה ועל ידה וכמדתה וכתבניתה נצטיירו ונשתכללו כל העולמות מראש ועד סוף, ועת דרך ה' דרכו הראשון להוציא הבריאה מן האפס, שזה מכונה בשם דרך, כי ראשית התגלות הרצון הקדום היה במה שהאציל אצילות קדוש ונורא שבו גלה הדרכים שבם ינהג את העולם בחסד וגבורה ובמדותיו הקדושים רחום וחנון ארך אפים ותפארת, היתה החכמה ראשית דרכו, שדרכי הנהגתו אשר נאצלו באצילות הראשון הנעלם כולם נוסדו כפי חקי החכמה, והיא היתה ראשית להם וכתרגומו בראשית בחוכמתא, ואחרי גילוי דרכיו ומדותיו אז התחיל לפעול מפעליו, שאז נולד הבן הבכור לו שהוא עולם הכסא וההנהגה שיסד בקדשו איך ינהג הנהגת העולמות ואלהים ישב על כסא קדשו, גם מפעליו אלה נעשו ע"פ חקי החכמה, שההנהגה הכללית הם כפי קצב החכמה, והיא היתה קדם מפעליו, מאז - שהוחל המפעל והעסק:
וכן הוא בנפש החיים[1]:והענין כי התורה הקדושה היא דבורו יתברך, ובמאמר פיו יתברך במעשה בראשית נבראו העולמות כולם, כמו שכתוב בזוהר[2] "דכד ברא קוב"ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא כמה דאוקמוה דכתיב ואהיה אצלו אמון כו'" [וכאשר ברא הקב"ה העולם, הסתכל בה בתורה וברא העולם, ובתורה נברא העולם כפי שהוא קיים, דכתיב, "ואהיה אצלו אמון" כו' התורה צווחת "ואהיה אצלו אמון", בי ברא הקב"ה עולם, כי בטרם נברא העולם, קדמה התורה כו', וכאשר רצה הקב"ה לברוא העולם היה מסתכל בה בתורה, בכל מילה ומילה, ועושה כנגדה אומנות העולם, כיון שכל מעשה ובריאת כל העולמות בתורה הם כו', בתורה כתוב בה "בראשית ברא" וכו' - הסתכל בזו המילה וברא את השמים, כתוב בה "ויאמר אלקים יהי אור" - הסתכל בזו המילה וברא את האור, וכן בכל מילה ומילה שכתוב בה בתורה הסתכל הקב"ה ועשה זה המעשה, ועל זה כתוב, "ואהיה אצלו אמון" באופן זה כל העולם נברא]
ולכן התורה הקדושה ששורשה העליון הנעלם הוא למעלה מעלה גם מאצילות קדשו יתברך כנ"ל וקב"ה ואורייתא כלא חד, היא הנפש והחיות ונהירו ושרשא דעלמין כלהו, שכמו שבעת הבריאה בה נאצלו ונבראו כולם, כן מאז היא נשמתם וחיותם וקיומם על סדר מצבם, ובלתי שפעת אורה בהם כל רגע ממש להאירם להחיותם ולקיימם, היו חוזרים כולם לתהו ובהו ממש:
ומכיון שכל הבריאה היא בגלל התורה יש קשר בלתי נפרד בניהם, ואחד לא יכול להתקיים ללא השני. כדברי ר"ל בשבת דף פח. דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו:  ומרחיב המדרש רבה שמות פרשה מז פסקה ד: (כז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: שתהא יגע בהם בפיך וכה"א (שם ל) בפיך ובלבבך לעשותו ומהו כרתי אתך ברית ואת ישראל שאלולי שקבלתם תורתי הייתי מחזיר העולם לתוהו ובוהו שנאמר (ירמיה לג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: למה? שבתורה בראתי שמים וארץ שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ (שם) בדעתו תהומות נבקעו אם בטלת הברית את גורם לי להחזיר את העליונים והתחתונים לתוהו ובוהו לפיכך כי על פי הדברים האלה[3]: והסביר נפש החיים[4]:ומאז שנשתלשלה וירדה כביכול ממקור שרשה הנעלם זה העולם כמאמרם ז"ל, בא משה והורידה לארץ, כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק ע"י הבל פינו והגיונינו בה, והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום, וכן שפעת אורם או מיעוטו ח"ו, הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה. לכן אנו מברכים עליה וחיי עולם נטע בתוכנו, כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה - כן אם אנו מחזיקים בתוה"ק (בתורה הקדושה) בכל כחנו כראוי, אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות, תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות, זה שכתוב במשלי רבתא (פ"ב) "מכל משמר נצור לבך" שלא תברח מדברי תורה למה "כי ממנו תוצאות חיים" ללמדך שמדברי תורה יוצאין חיים לעולם: כאלו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה שנאמר, "ואשים דברי בפיך וכו' לנטוע שמים וליסוד ארץ: וגם לבנות הנהרסות בתיקונים גדולים, לקשר ולייחד ולהשלים העליונים עם התחתונים, וכל העלמין שקולין ונהירין כחדא, כמאמרם ז"ל בפ' חלק (צ"ט ב) אר"א כל העוסק בתורה לשמה כאלו עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר, "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי" כו' רב אמר,ובחזית, "שוקיו עמודי שש" אלו ת"ח למה נמשלו לעמודים? שהם עמודי עולם שנאמר, "אם לא בריתי יומם ולילה" כו'. ובמשלי רבתא, "חכמות בנתה ביתה" כו', אמר הקב"ה אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה חשוב לפני כמו שברא שמים וכאלו העמיד כל העולם כולו. ושם בפ' אשת חיל אמרו, אמר הקב"ה לישראל - בני היו מתעסקין בתורה ביום ובלילה ומעלה אני עליכם כאלו אתם מעמידים את כל העולם, ובזוהר בראשית, (מ"ז א) (=כל מאן דאשתדל באורייתא בכל יומא יזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי, ויתחשיב ליה כאלו באני עלמין, דהא באורייתא אתבני עלמין ואשתכלל) [כל העוסק בתורה בכל יום יזכה להיות לו חלק בעולם הבא, ויחשב לו כאילו בנה עולמות, שהרי תבורה נבנה העולם ויוסד], הה"ד, "ה' בחכמה יסד ארץ" וגו', וכתיב "ואהיה אצלו אמון" כו' (=וכל דאשתדל בה שכלל עלמין וקיים ליה, ותא חזי ברוחא עביד קב"ה עלמא וברוחא מתקיימא דא רוחא דאינון דלעאן באורייתא כו') [וכל העוסק בה שכלל העולמות וקיים אותם, בוא וראה ברוח עשה הקב"ה העולם וברוח מתקיים, זו הרוח של אלה הלומדים בתורה]:
והמקור לדבריו הוא במדרש משלי פרשה ט: חכמות בנתה ביתה. זו התורה, שבנתה כל העולמות...דבר אחר, חכמות בנתה ביתה. מהו. אלא אמר הקב"ה, אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה- חשוב לפני הקב"ה כמו שברא שמים וכאילו העמיד כל העולם כולו.
התורה היא החיים
משלי ח: (לב) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ: שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל תִּפְרָעוּ: אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי: כִּי מֹצְאִי מָצָאי {מָצָא} חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה: וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת:
לימוד תורה כדבקות בקב"ה ובחוכמתו
היא חוק אלוקי, דרישת ה' כפי שמופיע בשמות יח: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים: כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו:
ובמשלי ח: (א) הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ: בְּרֹאשׁ מְרֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה: לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה: אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם: הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב: שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים: כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע: בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ: כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת: קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר: כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ: אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא: יִרְאַת יְהֹוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי: לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק: בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק:
ומכיון שהיא חכמתו של ה' בלימודה יש דבקות בנינו לבורא כדברי המדרש בשמות רבה פרשה לג: ד"א ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי ד)   כי לקח טוב נתתי לכם, אמר ר' ברכיה הכהן ברבי בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ בתוך ביתו הוא עצב עליו והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח הוי לקח טוב וגו', בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מיצר לשמרה אבל התורה משמרת בעליה שנאמר (שם /משלי/ ו)   בהתהלכך תנחה אותך, בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים
וכדברי הזוהר כרך ב פרשת יתרו דף צ עמוד ב:  דהא אורייתא שמא דקודשא בריך הוא הוי, מה שמא דקודשא בריך הוא אתגליף בעשר אמירן, אוף אורייתא אתגליפא בעשר אמירן, אלין עשר אמירן אינון שמא דקודשא בריך הוא ואורייתא   כלא שמא חד הוי, שמא קדישא דקודשא בריך הוא ממש, זכאה חולקיה דמאן דזכי בה, מאן דזכי באורייתא זכי בשמא קדישא (דקודשא בריך הוא ממש), ר' יוסי אמר בקודשא בריך הוא ממש זכי (ס"א וכ"י) דהא הוא ושמיה חד הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין אמן: 
ובפרשת אמור מופיע גם השלילה: זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוֹן מִכָּל עַמִּין, וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן יְהַב לְהוֹן אוֹרַיְתָא דִּקְשׁוֹט לְמֵידַע אוֹרְחָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, כְּאִלּוּ אִשְׁתַּדַּל בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאוֹרַיְתָא כֻּלָּא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמַאן דְּעָסֵיק בְּאוֹרַיְתָא, כְּאִלּוּ עָסֵיק בִּשְׁמוֹ, וּמַאן דְּרָחִיק מֵאוֹרַיְתָא - רָחִיק הוּא מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:
וכך מסביר בעל נפש החיים[5] את חשיבות לימוד גופי תורה או אגדה מול לימוד אמונה, וז"ל:לזאת האמת שזו היא הדרך האמתי אשר בזה בחר הוא יתברך שמו, שבכל עת שיכין האדם עצמו ללמוד, ראוי לו להתיישב קודם שיתחיל, על כל פנים זמן מועט ביראת ה' טהורה בטהרת הלב, להתודות על חטאתו מעומקא דלבא, כדי שתהא תורתו קדושה וטהורה, ויכוין להתדבק בלימודו בתורה בו בהקב"ה, היינו להתדבק בכל כחותיו לדבר ה' זו הלכה, ובזה הוא דבוק בו יתברך ממש כביכול, כי הוא יתברך ורצונו חד כמו שכתוב בזוהר, וכל דין והלכה מתורה הקדושה, הוא רצונו יתברך שכן גזרה רצונו שיהא כך הדין, כשר או פסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי: וגם אם הוא עסוק בדברי אגדה שאין בהם נפקותא לשום דין גם כן הוא דבוק בדבורו של הקב"ה, כי התורה כולה בכלליה ופרטיה ודקדוקיה, ואפילו מה שהתלמיד קטן שואל מרבו הכל יצא מפיו יתברך למשה בסיני, והוא יתברך שמו ודבורו חד, וכמפורש בתוה"ק במשנה תורה, "לאהבה את ה' אלהיך" כו', ופירשוהו רז"ל בנדרים בברייתא (ס"ב א') דקאי על עסק התורה ע"ש וסיפיה דקרא ולדבקה בו, ולכן אמר דוד המע"ה "טוב לי תורת פיך" כו', אמר כי לבי שמח בעמלי בתורה הקדושה ברוב עוז בהעלותי על לבי שהיא תורת פיך שכל תיבה ממש מהתורה שאני עוסק בה כעת הכל יצא, וגם עתה היא יוצאת מפיך יתברך. ולכן כל התורה קדושתה שוה בלי שום חילוק ושינוי כלל ח"ו, כי הכל דבור פיו יתברך שמו ממש, ואם חסר בספר תורה אות אחת מפסוק אלוף תמנע היא נפסלת, כמו אם היה נחסר אות אחת מעשרת הדברות, או מפסוק שמע ישראל. ובפרק י: ובשעת העסק והעיון בתורה, ודאי שאין צריך אז לענין הדביקות כלל, כנ"ל שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודבורו יתברך, והוא יתברך ורצונו ודבורו חד, והוא ענין מאמרם ז"ל בשמות רבה (פל"ג) אדם לוקח חפץ שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים כו', וזה שכתוב בכמה מקומות בזוהר, דקב"ה ואורייתא חד, וגדולה מזו בפ' בשלח (ס' ע"א) ואוליפנא (ולמדנו) דקב"ה תורה איקרי כו' ואין תורה אלא קב"ה, ע"ע שם פרק יט'
 


[1]שער ד' פרק י'
[2]תרומה קס"א א
[3]ע"ג מדרש תנחומא בראשית פרק א
[4]שער ד - פרק יא
[5]שער ד פרק ו