 |
|---|
פרשת נח, השניה בסדר הפרשיות מפגישה אותנו עם הדורות שקדמו לאברהם אבינו ולעמ"י.
חז"ל אומרים על התקופה שלפני גילוי התורה האלוקית בעולם שהיא תקופה של בניית דרך המקדימה ומכינה להופעת התורה.1
תקופה זו, המתחילה מאדם הראשון ועד אברהם אבינו2, היא תקופה ארוכה של 2000 שנים שבהם האנושות צריכה לבנות ולשכלל את המוסר הטבעי המוטבע באופן ברור ומורגש בנפש.
האדם נולד בטבעו עם רצונות ורגישויות ישרות (במובן במוסרי) כחלק מן במתנה האלוקית העוזרת לאדם לקיים את תפקידו המופלא והוא "לתקן עולם במלכות שדי". שלמה המלך מגלה לנו על מקור המוסר בנפש האדם והוא מפני "אשר עשה אלוקים את האדם ישר"3 , אך הוא גם מדגיש שיושר זה אינו בהיר ומודע לגמרי לבני האדם מפני שכדי שתהיה לאדם בחירה חופשית אמיתית
הוטבע בנפש מנגנון המסתיר את בהירות המוסר השלם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"4 ולכן התוצאה המתגלה פעמים רבות אצל בני האדם היא ש"המה בקשו חשבונות רבים".
קיימות שתי קומות של מוסר בעולם. קומה ראשונה היא קומת המוסר הטבעי ומעליה קיימת קומת המוסר האלוקי העליון.
המוסר הטבעי אלו רגישויות הקיימות באופן מורגש בנפשם של כל בני האדם והם נובעים מכך שמוטבע בהם צלם אלוקים. מוסר זה מוטבע באופן מורגש בנפש ולכן קשה להתעלם ממנו ולפיכך האנושות חיה במידה רבה לאורו. אולם, מוסר זה אינו מוטבע בנפש בגבולות ברורים ולכן יתקיימו ויכוחים בין בני האדם לאורך כל ההסטוריה על גבולותיו, ומתברר שרגישויות אלו לא נותנות מנוח לאנושות ומעוררות אותה להאבק על הגבול המוסרי. אולם האדם והאנושות עלולים גם להישאב אל יצר לב האדם ותשוקותיו ולהגיע למצב כזה שהחשבונות הרבים שהם מחשבים מייצרים חסימה בפני הרגישויות הבריאות עד כדי אידיאולוגיות הסותרות את המוסר הטבעי.
המוסר הטבעי כולל בתוכו רגישויות רבות כמו חסד, אחריות, ויתור, הקשבה, הכרת הטוב ומאבק ברע וכדו′ רגישויות אלו דורשות שכלול ואיזון מתמיד כדי לגלותן במלוא כוחן ובהרמוניה המשלבת את כל הרגישויות יחדיו באופן מאוזן.
עבודה רבה זו של פיתוח הטבע הישר וחיים ממשיים לאורו הייתה משימתם של הדורות הראשונים. העבודה של פיתוח המוסר הטבעי היא עבודה של חשיבה וברור שכלי המשלב גם הקשבה לקולות המושמעים ע"י תחושותיו ורגשותיו של האדם.
הרמב"ם מגלה שגם בדורות אלו מופיע בעולם הציווי האלוקי המעמיד מחסום והדרכה בפני האנושות כיצד לא לסטות מדרך הישר ולהתקדם בשכלול היושר "על ששה דברים נצטוה אדם הראשון. על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים"5 . ששה ציווים אלו אינם מביאים את האדם אל תכלית יושרו אלא מציבים תמרור והדרכה בזמן שהאדם מחפש להגדיר את זהותו אמונתו ותרבותו.
עברו על העולם מאות רבות של שנים והבלבול וגילוי הפראות שבנפש הכריעו ועיוותו את היושר ולא נענו אפילו לגבולות של שש המצוות האלוקיות והאנושות הגיעה למצב של "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס"6.
הקלקול האנושי מביא מבול על העולם ומתחיל את בניית האנושות מחדש אך נוסף לעולם ציווי חדש "הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצוות"7. תוספת הציווי האלוקי באה להבהיר את הגבולות המוסריים שאליהם צריך להגיע האדם. בהמשך כשימשיכו בני האדם להכשל ולא לפתח את היושר יוסיף הקב"ה לעולם גילוי של יושר באמצעות הופעתו של עמ"י בעל הנשמה הישרה ואת גילוי התורה השלמה שהיא המוסר האלוקי העליון.
הריבוי והתוספת בהדרכה האלוקית המכוונת את האדם אל המוסר השלם מגלה לכאורה על חוסר אמון בעוצמתו ובערכו של המוסר הטבעי שכן הוא אינו מבהיר מספיק מהי דרך הישר ונכנע בכוחו לתשוקות ולחושים.
מסביר הרב קוק "דרך ארץ קדמה לתורה – הקדמה זמנית מוכרחת לדורות"8 . התבוננות חז"ל על התקופה שלפני מתן תורה אינה רואה בהנהגה האלוקית טעות שתוקנה באמצעות ריבוי הדרכה בהמשך, אלא הסבר של תהליך מוכרח שבלעדיו אי אפשר להגיע לשלב של קבלת המוסר העליון, תהליך הקיים בנפשו של כל אדם במשך כל הדורות.
לא בחינם הטביע הקב"ה נטיות יושר מסוימות באופן מורגש בנפש ונטיות יושר אחרות אינן מורגשות אע"פ שהן מאוד מוסריות (כגון: שבת, ציצית, קדושת האישות בין איש לאשה ושמירת צנעת הפרט של הזולת וכדו′), מפני שהרגישות הטבעית היא מוסר בפני עצמה אך היא גם כלי להקשיב,להבין ולהפנים את המוסר העליון שכדי להרגיש את המוסריות שבו יש להיטהר כדי להיות בשל לקומה הגבוהה.
הנטיות המוסריות המורגשות בטבע הן כאלה שבהן האדם נוטה יותר אל היושר והן גם כאלה שכלפיהן מרגיש האדם בדר"כ רצון להיות מתוקן וטהור יותר. תביעת התיקון של האדם הפשוט מעצמו היא קודם כל ביחס למושגי המוסר המובנים ומורגשים לו.
חז"ל מגלים שזוהי אינה רק נטיה טבעית של האדם אלא זוהי הציפיה האלוקית מן האדם שיבנה וישכלל את המוסר הטבעי שלו ורק אח"כ ישכלל את המוסר העליון9 מפני שאדם שפגום במוסר הטבעי עלול מאוד לעקם ולסלף גם את ההדרכות של המוסר העליון אע"פ שלכאורה הן ברורות ומוגדרות יותר.
"המוסר הטבעי הגלוי צריך שיתבהר טרם שיתגלו בנפש אותם השבילים של התוכנים אשר להמוסר העליון הסודי. רק באופן זה של הקדמת הבסיס האיתן היסודי יש מקום לכונן עליו את כל הבנין העליון שראשו בשמים."10
הצורך בהקדמת פיתוח המוסר הטבעי כהכנה למפגש עם תורה ומוסר גדולים יותר נובע גם מפני שהמוסר הטבעי אלה רגישויות בנפש שמאוד מחוברות עם החיים הטבעיים וכאשר ירצה האדם המתגדל בתורה ובמוסר העליון לחבר את הקומה המוסרית הגבוהה לחיים הוא יהיה מחויב להעזר במתווך, שהוא המוסר הטבעי, כדי לוודא שאין ניתוק בין האידיאלים הגבוהים והשכליים ליכולת לממשם בחיים.
כמו שהתגלה בתהליך ההתבגרות של העולם כך גם בכל אדם. המוסר הטבעי מופיע באופן מורגש בשנות הילדות ונדרשות שנים לא מעטות עד שנפש הנער המתבגר תהיה בשלה להפנמת המוסר שבשאר המצוות האלוקיות. הילד והנער מסוגלים באופן פשוט להבין שלגנוב, להעליב, לזלזל, להתחמק מאחריות וכדו′ אינו מוסרי אולם יקח זמן רב עד שיבין שללבוש ציצית ולהניח תפילין זה מוסרי. החינוך להרגל במצוות אינו בונה את ההזדהות המוסרית עם המצוה אלא בונה את ההרגל ההתנהגותי ואף יכול ליצור שייכות של חוויה אל המצוה, ומתוך כך חשיבותו הרבה. גם כשמגיע הנער לגיל מצוות אין ביכולתו בדר"כ להזדהות במובן המוסרי עם המצוה אלא יש בכוחו הנפשי לגלות נאמנות לקב"ה ולמסורת ישראל ולגלות אחריות ושליטה במעשיו. נאמנות ואחריות הן רגישויות של מוסר טבעי שמכוון אצל הנער הישר כלפי התורה, אך יעברו עוד שנים של התבגרות שכלית וטהרת הנפש עד שיתחיל האדם הבוגר להבין ולחוש את המוסר האלוקי השלם ולדבוק בו מתוך רצון לגלות ולהופיע את המוסר האלוקי.
אברהם אבינו המופיע בסוף פרשה, ראשון האבות המכונים ′ישרים′11 הוא הפרי הבשל והמתוקן של תקופת הדרך ארץ, ולנפש זכה ושלמה במוסר טבעי התחילה להינתן התורה האלוקית העליונה12 ולכן הוא קיבל את מצות ברית המילה שהיא כבר קומה מוסרית עליונה יותר של הטבעת האמונה וחקיקתה בבשר בדרך כזו שמגלה האלוקים מסירה מן הגוף ומן הנפש את הערלה המפריעה ליושר הנשמתי להופיע.
ככל שמטפח האדם (מגיל ילדות ועד זקנה) את המוסר הטבעי באמצעות הדרכות התורה (העוסקות בתחומים אלו) ומעורר ומעדן את שכלו ורגשותיו יזכה ויוכל להפגש עם כל התורה ולומר שהיא "חוקים ומשפטים צדיקים" ולעבוד את ה′ בשמחה ובאהבה
