טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

מטרת יציאת מצרים והמכות

מצוות רבות נצטוינו כדי לזכור את יצאת מצרים וכן אנו מזכירים את יצאת מצרים כל יום פעמיים בק"ש וכן בתפילות ובשבתות וחגים – השאלה היא בשביל מה לזכור את יצא"מ ומה צריך לזכור ? ועוד ניתן להקשות על הרבה מצוות שנאמר עליהם זכר ליציאת מצרים ולא כל כך ברור איך המצוה המסוימת הזאת מזכירה לנו את יציאת מצרים, לדוגמא בשבת בקידוש אנו אומרים זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים – זכר למעשה בראשית מובן לנו שהרי כמו שה′ שבת ביום השביעי כך גם אנו ובכך אנו מעידים שאנו מאמינים שה′ ברא את העולם, אך מה הקשר בין שבת ליציאת מצרים ?
כדי לענות על שאלה זו נעיין קצת בעשרת המכות שקראנו עליהם בשתי הפרשות האחרונות – מדוע ה′ צריך להביא עשר מכות האם יש כאן רק עונש למצרים או שה′ היה צריך לשכנע את פרעה שיסכים לשחרר את ישראל ?
עוד לפני שמתחילות המכות הקב"ה מודיע למשה שהוא יקשה את לבו של פרעה ואז יביא עליו מכות – וכאן עולה השאלה המפורסמת אם נשללה מפרעה הבחירה מדוע נענש ?
שמות פרק ז
(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם:
 
מעיון בפסוקים ברור שמעבר לעונש למצרים ולאמצעי לשחרור פיזי – עיקר מטרת המכות היא ללמד את פרעה ומצרים ובעיקר את בנ"י את יסודות האמונה – "וידעו כי אני ה′ בנטתי את ידי..." בהתחלה מדובר על ידיעת פרעה והמצרים ולבסוף מדובר על ידיעת בנ"י בהווה ולדורות – וכך מפורש במכת בכורות שזו מטרת המכות להעביר את האמונה בה′ לעם ישראל לדורותיו – "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק"
המכה
המטרה
דם
שמות פרק ז
(יז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם
צפרדע
שמות פרק ח
(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(ז) וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:
ערוב
שמות פרק ח
(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
 
ברד
שמות פרק ט
(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ
בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:
(טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְקֹוָק הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיקֹוָק הָאָרֶץ:
בכורות
שמות פרק י
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:
(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:
 
וכך גם מסביר הרמב"ן בסוף פרשת בא שמטרת שינוי הטבע במכות היה להשתיק כל כופר ביסודות האמונה, ומכיון שה′ לא ישנה את הטבע בכל דור כדי להוכיח לכל הרשעים שבכל הדורות לכן ציוה עלינו לעשות הרבה דברים כדי לזכור את הניסים האלו שהיו ביציאת מצריים ובכך בכל דור נחזק את יסודות האמונה בתוך עם ישראל.
רמב"ן על שמות פרק יג פסוק טז
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות - הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה′ ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה′ את הארץ וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
 ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה′ בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה′ הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:
 ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:
 וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים - והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו:
 
וכן כותב הטור בתחילת הלכות סוכה שדבר זה ראינו בעינינו ואי אפשר להכחיש זאת -
טור אורח חיים סימן תרכה
בסוכות תשבו שבעת ימים וגו′ למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו′ תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים
 
וכך גם מסביר הכוזרי שיסוד אמונתנו מבוסס על הניסים שראינו ביציאת מצרים ולכן ה′ פותח את עשרת הדברות באנכי ה′ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים -
ספר הכוזרי - מאמר ראשון
 (יא) אמר לו החבר: אני מאמין באלהי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים וכלכלם במדבר והנחילם את ארץ כנען אחרי אשר העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים ואשר שלח אליהם את משה בתורתו ואחריו אלפי נביאים שכלם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה וענש לכל עובר עליה אנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארכים....
(כה) אמר החבר: ומעין זה השבתיך כאשר שאלתני אתה ובדומה לזה אמר משה בפתח דבריו בדברו אל פרעה אלהי העברים שלחני אליך רצונו לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב כי היה דבר האבות מפרסם אז באמות ונודע כי הענין האלוהי נתחבר עמם והשגיח עליהם ועשה להם נפלאות ולכן לא אמר לו משה לפרעה אלהי השמים והארץ שלחני אליך ולא בוראי ובוראך שלחני אליך וכן פתח האלוה בדברו אל כל עדת בני ישראל אנכי יי אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני בורא העולם ובוראכם וכן פתחתי אני בהשיבי לך שר הכוזרים כאשר שאלתני לאמונתי בהודיעי אותך מה הוא הדבר המחיב אותי והמחיב את כל עם ישראל דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים:
 
אך מעבר לכל הניסים יש ביציאת מצרים יסוד אחר באמונה שעליו מדבר המהר"ל –
ספר גבורות השם(מהר"ל) - פרק ג
בחר הוא יתברך בליל פסח להודיע מעשיו לבאי עולם להכיר את שמו בעולמו בהוציאו את עמו ממצרים. וענין זה ראינו ששמה התורה יציאת מצרים יסוד היסודות ושורש הכל, ומצות הרבה באו בשביל היציאה שעל ידם יהיה לעינינו יסוד הזה ומאצלנו בל ימוט, כמו מצות סוכה שאמרה התורה (ויקרא כ"ג) למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם ממצרים, ואף השבת נאמר בו (דברים ה′) וזכרת כי עבד היית במצרים וכן הפסח וחג המצות בודאי זכר ליציאת מצרים, וכן כל יום טוב כולם אנו מקדשים ואומרים זכר ליציאת מצרים, נוסף על זה שאנו חייבים לזכור יציאת מצרים בכל יום, ולרבי אליעזר בן עזריה ביום ובלילה, שכל זה מורה כי יציאת מצרים בעצמו חוץ מהנסים שעשה ביציאה הוא יסוד האמונה שעליו נבנה הכל. אף כי נסים ונפלאות אין מספר עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, לא שמה התורה לזכור אותם ולעשות זכר להם כי אם ליציאת מצרים. ואף כי לפי השגת בני אדם קצרי השכל נראה כי יש דבר שיש בו שנוי טבע ממנהגו של עולם שנראה לאדם בחוש הראות שהוא יותר גדול נס ופלא מיציאת מצרים בעצמו, אינו כן לדעת התורה, כי נראה מן התורה ששמה יציאת מצרים עיקר ויסוד האמונה מן הראיות אשר אמרנו למעלה, כי תמצא בתורה ברוב דברים זכר היסוד הזה.
ובמכילתא בפרשה וישמע יתרו (פ"א) כל אשר עשה ה′ למשה ולישראל עמו כי הוציא ה′ את ישראל ממצרים מלמד ששקולה יציאת מצרים נגד כל הנסים והגבורות שעשה הקב"ה לישראל, הרי שהם ז"ל הוכיחו מן הכתוב כי יציאת מצרים בעצמו שקולה כנגד כל הנסים:
ובמדרש שוחר טוב (תהלים קט"ז) ויוציא אתכם מכור ברזל כשם שהזהבי פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים וכעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה והרועה נותן ידו ושומטו כך הנסה אלהים לקחת לו גוי מקרב גוי ע"כ. בארו בזה המדרש שני דברים גדולים מאוד שהיו במצרים, האחד שהמצריים היו מחזיקין וגוברין עליהן בחזקת היד שלהם שלא יצאו ישראל מרשותם, השני מעצמם של ישראל שהיו בתוך מצרים כאלו היו מחוברין למצרים טפלים עמהם אין להם מציאות בפני עצמו.
 
המדרש מדמה את יציאת מצרים לזהבי שמוציא את הזהב מהאש ולמוציא ולד בהמה ממעי אמו, הזהב והאש הם שני דברים נפרדים אך האש חוסמת את האפשרות להוציא את הזהב וע"י פעולה חזקה מוציאים אותו – ואלו הם המכות,
אך ולד הבהמה במעי הבהמה הוא אותו מהות של הבהמה וכך היו ישראל במצרים וע"י ההוצאה יצר ה′ בהם מהות חדשה של קדושה – יש פה לידה חדשה של עם קדוש עם רמה רוחנית מיוחדת שמאפשרת לקבל את התורה.
וגם זה רמוז במכות לפני מכת בכורות - לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְקֹוָק בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל:
 פסח = דילג מעל בתי ישראל – בחירת עמם ישראל, יש כאן לידה רוחנית חדשה שה′ מוציא את עם ישראל ממצרים לא רק הוצאה פיזית אלא יצרת מהות חדשה עם נשמה אלוקית שיכולים לקבל תורה אלוקית ולהוריד על ידה את השכינה לארץ. זכר ליצאת מצרים – לא נאמר זכר לניסים של יצא"מ, וכך מביא המהר"ל את המכילתא ביתרו – ששקולה יצא"מ נגד כל הניסים והגבורות שעשה ה′ לישראל, עצם היציאה שה′ יצר עם אלוקי זו הנקודה המרכזית ביציאת מצרים –
"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" – ולכן מובן מדוע בהרבה מצוות נאמר שהם זכר ליצאת מצרים וכן שבת – שכל קדושת המצוות האלוקיות שייכת לעם ישראל מכח יצאת מצרים שנוצקה בהם מהות חדשה אלוקית. – ועל כך בעיקר אנו שמחים בפסח על המהות החדשה שנוצקה בנו וקיימת בנו עד היום – אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצוותיך"
וכך אנו אומרים בקידוש בליל שבת – "ושבת קדשו באהבה וברצון הנחלנו...זכר ליצא"מ, כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים"
ולפי דברים אלו ניתן להבין את שני פסוקים בתורה שמסבירים לנו מדוע ניתנה השבת – בספר דברים פרק ה′ הטעם הוא בגלל יציאת מצרים -
דברים ה
 (יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
 
ואילו בספר שמות לא′ מדובר לכאורה על טעם אחר – "לדעת כי אני ה′ מקדישכם"
שמות לא
 (יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
 
אך לפי מה שהסברנו זה בעצם אותו דבר – עיקר ענינה של יציאת מצרים הוא יצירת עם סגולה קדוש ובעקבות קדושה זאת ה′ נותן לנו יום מיוחד שכולו קודש ורק עם קדוש יכול להתחבר ליום קדוש כזה.
 
לסיכום– מטרת המכות במצרים אינה רק להעניש את המצרים ולשחרר את בנ"י, אלא בעיקר בשביל לחזק את האמונה בה′ אצל עם ישראל וגם אצל הגויים, ולכן ה′ מקשה את לב פרעה כדי שיבואו כל המכות שבאות לברר את שליטת ה′ בכל חלקי הבריאה (עי′ באור החיים פרק י′ פס′ א,ב)
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים - דצ"ך עד"ש באח"ב – אין כאן סתם חלוקה שהרי בשביל זה לא צריך את רבי יהודה,
אלא כל קבוצה קשורה לחלק אחר בבריאה, דצ"ך = דומם, עד"ש = חי, באח"ב = מעל הטבע – רוח שמים נפש האדם.
ועלינו מוטלת החובה בכל הדורות לשנן ניסים אלו כדי לחזק בנו את יסודות האמונה.
אך מעבר לכך עלינו לזכור שבעצם היציאה ממצרים ארע הדבר הגדול ביותר בעולם שלשמו נברא העולם – נברא עם ישראל עם סגולה עם קדוש עם נשמה חדשה.