טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

כי תשא - טעמה של השבת

 
שמות פרק לא
 (יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם.....
 (טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
 
מצוות השבת היא אחת מהמצוות הבודדות שהתורה מפרטת מדוע ה′ מצווה עלינו לשמור שבת, ואם טרחה התורה לנמק מדוע לקיים מצוה זו, כנראה שחשוב לקב"ה שבבואנו לקיים מצווה זו נשנן טעמים אלו ונכוון לקיימה בשביל לזכות בטעמים אלו. וננסה בקצרה לעמוד על טעמה של השבת כפי שמופיע בתורה בכמה מקומות.
1 – זכר לבריאת העולם
 
שמות לא
 (טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
 
ספר החינוך מצוה לב - שלא לעשות מלאכה בשבת
משרשי מצוה זו - שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום, לקבוע בנפשותינו אמונת חדוש העולם שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת. ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע שהעולם נברא בששה ימים חלוקים ובשביעי לא נברא דבר, ובכל יום ויום נבראו ענינים חלוקים להורות על הרצון הפשוט, שלא כדעת המתפלספים הנמאסים לנו בדעתם זה שחושבין לאמר שעם היותו ברוך הוא היה הכל. ובמנוחתינו בשביעי זכר לנו בחדושו של עולם, כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע וישאל כל שואל מה עילת זאת המנוחה. ויהיה המענה כי ששת ימים עשה ה′ וגו′ [שמות כ′, י"א] כל אחד יתחזק מתוך כך באמונה האמיתית.
 
הדבר הכי בסיסי ביהדות היא האמונה בכך שיש בורא לעולם ומכאן הכל מתחיל, כמו שכותב ספר החינוך "שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת" – והשביתה ממלאכה ביום השביעי תגרום לחיזוק אמונה זו והפנמתה בקרבנו שה′ ברא את העולם בששה ימים וביום השביעי שבת וינפש ולכן גם אנו שובתים ממלאכה.
 
2 – זכר ליציאת מצרים
דברים ה
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
 
ספר החינוך מצוה לב
ומלבד זכירת חדוש העולם יש בו זכירת נס מצרים. שהיינו עבדים שם ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה. והאל הצילנו מידם וצונו לנוח בשביעי, ועל כן זכר במשנה תורה זה השורש השני שיש לנו במנוחה. ואמר שם [דברים ה′, ט"ו] במצות שבת וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו′, על כן צוך ה′ אלהיך לעשות את יום השבת.
 
הדבר הכי בסיסי הוא שיש בורא לעולם, אך זה שיש בורא לעולם עדיין לא מספיק מכיון שניתן לומר שהוא ברא פעם את העולם אך לא משנה לו מה אנו נעשה והוא לא משגיח וממילא אין שכר ועונש – בשביל זה באה יציאת מצרים לגלות שלא רק שיש כח עליון שברא את העולם אלא הוא גם משגיח "למען תדע כי אני ה′ בקרב הארץ" – ולכן הוא גם מעניש לעוברים על רצונו כפי שהתגלה במצרים. יציאת מצריים כל כך מרכזית באמונתנו ולכן הקב"ה בתחילת עשרת הדיברות מדגיש זאת – "אנכי ה′ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ומטרת השבת להפנים בנו גם יסוד זה.
 
מה הקשר בין שבת ליציאת מצרים ?
בפשטות כמו שמסביר החינוך שלא יכולנו לנוח במצרים וה′ הוציאנו ונתן לנו את האפשרות לנוח.
הכוזרי מקשר בין בריאת העולם ליציאת מצרים שהשובת בשבת מעיד על עצמו שמאמין בבורא שחידש את העולם ולכן גם מאמין ביציאת מצרים שהיתה מעשה ה′ ולא מקרה, בבריאת העולם וביציאת מצרים התגלה ה′ לעולם ע"י מעשים גדולים.
 
ספר הכוזרי מאמר ב אות נ
וצוה על שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ, והכל זכר ליציאת מצרים וזכרון למעשה בראשית, מפני ששני הענינים דומים מפני שנעשו בחפץ האלהים לא במקרה ולא בטבע. וכאשר אמר יתברך: +דברים ד′ ל"ב+ "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך", "השמע עם קול אלהים", "או הנסה אלהים". והיתה שמירת השבת היא בעצמה ההודאה באלהות, אבל כאלו היא הודאה בדבור מעשי, כי מי שמקבל מצות שבת בעבור שבה היה כלות מעשה בראשית, כבר הודה בחדוש מבלי ספק, ומי שהודה בחדוש הודה במחדש העושה יתברך, ומי שלא קבלה יפול בספקות הקדמות ולא תזך אמונתו לבורא העולם. אם כן שמירת מצוות השבת מקרבת אל הבורא יותר מהפרישות והנזירות.
 
ניתן להסביר קצת שונה - שזכר למעשה בראשית באמת בא לחזק את האמונה בבורא, אך זכר ליציאת מצרים יותר בא להדגיש את הקדושה שברא ה′ בעם ישראל שהתחילה להתגלות ביצא"מ, ולכן השבת היא זכר ליציאת מצרים שהרי קדושה זו של השבת לא היינו זוכים לה לולא הוציאנו ה′ ממצרים ולא רק יציאה פיזית לחרות אלא לידה חדשה כעם סגולה וקדוש – וכך ניתן להסביר את הפסוק בדברים ה′,יד′ – בגלל שהיית עבד וה′ הוציאך לחרות לכן הוא מצווך לעשות את השבת = בגלל שהוציאך לחרות נטע בך קדושה מיוחדת ולכן רק אתה יכול לזכות לקדושת השבת וכן אתה צריך להתקדש כל שבוע מחדש בגלל שעליך לשמור את הקדושה המיוחדת שבך.וכך מוסברות עוד מצוות שהתורה כותבת בהם זכר ליצא"מ – קיום המצוות והזכות להתקדש על ידם ניטעו בנו ביציאת מצרים.
יש מכנה משותף לבריאת העולם וליצאת מצרים שבשניהם ה′ בורא דבר חדש – עולם חדש ועם חדש.
 
3 – למען ינוח עבדך
סיבה נוספת היא לתת מנוחה לעבד ולבהמה, ויתכן שזה קשור לזכרון של יציאת מצרים שהוציאנו מעבדות ונתן לנו את השבת למנוחה כך גם אנו ניתן לעבדינו ולבהמתנו מנוחה ולכן התורה מסמיכה שני טעמים אלו –
שמות כג
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
 
דברים ה
(יא) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:
(יג) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
(יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
 
4 – יה אכסוף נועם שבת
בראשית ב
 (ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:
 
שמות כ
 (י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
 
רמב"ן בראשית פרק ב פסוק ג
(ג) ויברך. ויקדש - ברכו במן וקדשו במן, והמקרא כתוב על העתיד. לשון רבינו שלמה מבראשית רבה (יא ב). ובשם הגאון רב סעדיה אמרו שהברכה והקידוש על השומרים, שיהיו מבורכים ומקודשים. ואין משמע הכתוב שידבר על העתיד. ורבי אברהם אמר כי הברכה תוספת טוב שיתחדש הגופות יתרון כח בתולדות, ובנשמה יתרון השכל, ויקדש אותו, שלא עשה בו מלאכה כשאר הימים. ודברו בזה נכון למאמינים בו, כי אין זה מושג בהרגש לאנשים:
והאמת, כי הברכה ביום השבת היא מעין הברכות, והוא יסוד עולם. ויקדש אותו, כי ימשוך מן הקדש. ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (יא ח) לפי שאין לו בן זוג, ומה שאמרו עוד כנסת ישראל תהא בן זוגך, ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת:
 
ספר הכוזרי מאמר ג אות ה
ויהיה הלשון מסכים עם המחשבה לא יוסיף עליו, ולא יבטא בתפילתו ע"ד המנהג והטבע כמו הזרזיר והבבגא אלא עם כל מלה מחשבה וכונה בה, ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא, יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים, ויהיה פרי יומו ולילו השלש עתות ההם של תפלה, ופרי השבוע יום השבת, מפני שהוא מעומד להדבק בענין האלהי, ועבודתו בשמחה לא בכניעה כאשר התבאר. והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו ונזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה, וכל אשר תרחק עת התפלה מהנפש היא הולכת וקודרת במה שפוגע אותה מעסקי העולם, כ"ש אם יביאהו הצורך לחברת נערים ונשים ורעים, וישמע מה שיעכיר זכות נפשו, מדברים כעורים ונגונים שתטה הנפש אליהם ולא יוכל למשול בה. ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד, עד שלא יעבור שבוע על זה הסדר עד שיתקן הנפש והגוף, וכבר נקבצו מותרים מקדירים עם אורך השבוע לא יתכן לטהרם ולנקותם אלא בהתמדת עבודת יום עם מנוחת הגוף, ואז ירצה הגוף בשבת את אשר חסר לו מששת הימים, ויהיה נכון לעתיד. וכן הנפש תזכור מה שחסרה עם טרדת הגוף, וכאלו היא ביום ההוא מתרפאה מחולי שקדם ומתעתדת למה שידחה ממנה החולי בעתיד.
 
ישעיהו נח
(יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:
(יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְקֹוָק וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:
 
בבריאת העולם קידש ה′ את היום השביעי שתהיה בו קדושה יתירה, זהו זמן קדוש שונה מהותית משאר ימות השבוע. ולכן מסביר רב סעדיה גאון שהברכה היא על האדם השומר שבת שמקבל ברכה וקדושה וכן הא"ע מסביר שמתווסף לאדם בשבת כח בגוף ובנשמה. ברמב"ן מוסיף שהברכה של השבת היא יסוד העולם וישראל מושכים ממנה את הקדושה כמו שמופיע במדרש שכנסת ישראל היא בת זוגו של השבת שמקבלת שפע מהשבת, ולכן בשבת גם יש נשמה יתרה.
ולכן הכוזרי מדבר על השבת כתחנת התנקות והטהרות מכל ימות החול כמו התפילה שמתדמה לרוחניים ומתרחק מהבהמיים. וכך מנמקת התורה בשמות כ′ את הסיבה לאיסור מלאכה בגלל שה′ נח ביום השביעי וברך וקדש אותו.
מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. ולפי זה ניתן להסביר את לשון הפסוקים בשמות פרקים ט"ז, כ′, ל"א, לה′
וכן בדברים ה′ – "שבת קדש לה′ " "שבת היום לה′ ", "שבת לה′ אלקיך"–
שיום השבת צריך להיות מיועד כל כולו לדבקות בה′ ולכן ה′ יצר זמן כזה קדוש שמסוגל לדבקות כזו ביתר קלות.
 
5 – קדושת ישראל
סיבה נוספת לשמירת השבת להראות את קדושתם של ישראל, שלא רק היום קדוש מכל הימים אלא גם ישראל קדושים מכל העמים ולכן רק הם זכו לשבת ומסוגלים לשאוב מיום זה קדושה –
שמות לא
(יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
יחזקאל כ
(יב) וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם:
 
6 – שכר ועונש על שמירת שבת
 
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה טו
השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם. לפיכך משבח הנביא ואומר +ישעיהו נ"ו+ אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו′, וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר +ישעיהו נ"ח+ אז תתענג על ה′ והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה′ דבר. בריך רחמנא דסייען.
מגיד משנה הלכות שבת פרק ל הלכה טו
השבת ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת מהן שקולה כנגד כל שאר מצות התורה וכו′. מסקנא דגמרא פרק הכל שוחטין (חולין ה′) שהעובד כוכבים ומזלות ומחלל שבתות בפרהסיא הרי אלו מומרין לכל התורה כולה והרי הם כעובדי כוכבים ומזלות גמורים. ומבואר בהרבה מקומות. וטעם השבת לפי שהוא מורה על החדוש וכופר בחדוש כופר בכל התורה כולה ולפיכך צריך להאמין ולקבוע בנפשו אמונת החדוש ולשמור השבת שהוא אות נאמן עליו:
 
ירמיהו י"ז נחמיה י"ג – חורבן בית המקדש בא בעיקר בגלל חילול שבת, ואם רוצים שיבנה צריכים לשמור שבת.
יחזקאל כ′ – מתאר את חטאי עם ישראל במשך דורות – במצרים ובמדבר ובא"י ותמיד הנביא מצמיד את שמירת שבת לשמירת כל המצוות, ולכאורה אם הנביא כותב שלא הלכו בחוקתי ומשפטי מאסו אז בשביל מה להוסיף שחיללו שבת ? – ניתן ללמוד מכאן ששמירת שבת שקולה כנגד כל המצוות, וחילולה שקול כחילול כל התורה, וניתן להבין זאת מכך שכל יסודות האמונה קשורים לשמירת שבת לכן היא שקולה כע"ז.
 
לסיכום– מטרת השבת להפנים בנו את יסודות האמונה – בכך שיש אלוה שהוא ברא את העולם והוא ממשיך ומשגיח על העולם ויש לו רצון כיצד על האדם להתנהג וממילא יש שכר ועונש כמו שראינו ביציאת מצרים, וכן להפנים שעם ישראל שנוצר ביציאת מצרים הוא עם קדוש ומיוחד ולכן רק לו ניתן יום קדוש זה, מטרה נוספת היא לתת לכולם לנוח יום אחד גם לעבד ולבהמה.
וסיבה נוספת היא לתת לאדם יום אחד בשבוע להתקדש ולהטהר ולהתנקות ולכן טבע ה′ ביום הזה קדושה מיוחדת שניתן על ידה ביתר קלות להתקדש ולהתעלות.
אם נשים לב בקידוש לליל שבת אנו מזכירים את כל היסודות האלו –
"ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זכרון למעשה בראשית. כי הוא יום תחילה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו"
 
וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות
שבת שלום !!!