י' תמוז ה'תש"עח 6/23/2018
שם משתמש
סיסמה

המרגלים- אדם הראשון- אברהם אבינו

 
כשנתבונן בפרשה ניווכח לדעת שהמרגלים עשו את אשר נתבקשו לעשות. הם נתבקשו לראות "את הארץ מה היא... השמנה היא אם רזה", וְ "מה הערים", וכן "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", וזה אכן מה שעשו. הם הביאו אשכול ענבים שכרתו ואמרו את דעתם לגבי הארץ "והערים בצורות גדולות" (מקור 3). אז על מה היה הקצף הגדול, עד כדי כך שאנו יודעים שחטא המרגלים (בניגוד לחטא העגל) לא כופר עד היום הזה (מקורות 1,2)?
לענ"ד ישנם שני חטאים הקשורים אחד בשני:
החטא הראשון הוא ′חטא האמת הסובייקטיבית′. בעיית המרגלים היתה בכך שהם הקדימו את הפה לראיה ואמרו את הדברים שהם רצו לראות. לא משנה מה היתה המציאות, הפרשנות (בעקבות התאוות והרצונות) היא זו שמשנה. למה הכוונה? לכל אדם בחיים יש יכולת להסתכל על המציאות בכמה דרכים. לדוגמה: שאלנו אדם, אשר עקב המשבר הכלכלי נאלץ לעזוב את משרתו הרמה כאיש "היי-טק" בכיר והפך לפקיד בקופ"ח, איך בעבודה. הוא ענה בסגנון של "מה אני עושה? אני כולה פקיד זוטר ששולח אנשים לכאן ולכאן, מעשה שכל אחד יכול לעשות, כל הזמן ניירת" וכו′. אבל לאחר שהבחור התחזק באמונה בקב"ה, שאלנו אותו את אותה השאלה, איך בעבודה, והוא ענה בסיפוק: "אל תשאל, אתה לא יודע, אנשים מגיעים עם צרות ואני עוזר להם ושולח אותם למקום הנכון, אני מרגיש בעבודה שליחות עצומה למען כלל ישראל, עובד ′ראש גדול′, משתדל לעשות קידוש ה′ כשאפשר"... הרי לנו שבאותה מציאות, אותו בנאדם אומר דברים אחרים לחלוטין, שנובעים אך רק מהסתכלות שונה על המציאות.    הוא הדין אצל המרגלים- הרי המרגלים זכו, בתור ′דור דעה′, לראות דברים אשר יכלו לתת להם סימני דרך כיצד להתנהג גם כשרואים ′חושך בעיניים′... דווקא מהם הקב"ה מצפה להסתכל בראיה אמונית טובה ועמוקה על המטרה של עם ישראל בעולם, על יציאת מצרים והענן וההצלה והניסים הגדולים במדבר ועל הים. אך במקום זאת המרגלים העדיפו לדבר על פי ראיה צרה ומצומצמת, בלי אמונה, וללא הקב"ה. לכן בל נתפלא מהי התוצאה! רגע, כיצד ניתן לדעת זאת? כיצד נדע שבמציאות שלהם היה אפשר לראות גם אחרת?
 
 
התשובה הפשוטה היא, שבאותו מעמד היו שני מרגלים אשר כן אמרו דברים טובים - "עלוֹ נעלה וירשנו אותהּ כי יכול נוכל להּ", סימן שהדבר נתון לפרשנות של האדם. זאת ועוד, על פי המדרש המפורסם הקב"ה קיים הלוויות כדי שלא יחושו בהם (מקור 4), ושוב הכדור חוזר לאדם איך יסתכל: ′ארץ אוכלת יושביה′ או ′ארץ שה′ אוכל יושביה′.
נעמיק במשמעות החטא לימינו: עם ישראל נוהג מקדמת דנא לקרוא לשני דברים ′רע′-"עין הרע ולשון הרע". למה לא אומרים "רעה"? הרי מבחינה דקדוקית, כאשר רוצים לכנות את הלשון או את העין, אומרים טובה ויפה אז למה לא "רעה"?
אלא שהחידוש הוא שהלשון והעין הם ′פרווה′. לשון האדם, בהחלטתו מדברת רע ובהחלטתו מדברת טוב. העין יכולה לראות מראות אסורים ויכולה לקרוא דברי תורה. המרגלים מחליטים להיכן להטות את הפרווה: עשרה בחרו לראות את שרצו, את הצד הרע, ושנים בחרו לראות את מה שהקב"ה ציפה מהם לראות.
למעשה, ניתן למצוא בהיסטוריה עוד אדם שנפל בחטא הראיה התאוותנית. מיהו?
אדם הראשון. האדם חטא ב"כי שמעת לקול אשתך" והאישה חטאה בראיה (מקורות 5,6). באותה צורה, בני ישראל שמעו בקול המרגלים, שראייתם עורפלה עקב התאוות.
ולפי זה ממש פלאי פלאים: התיקון של האדם הראשון הוא כתיקונו של חטא המרגלים. לאדם הראשון הקב"ה עשה ′כותנות עור′ - בגד שעוטף את האדם ומזכיר לו מי בעל הבית שמנהל גם את כל העולם. באותה צורה, גם התיקון של עם ישראל, שהלך בעקבות המרגלים, מובא בסוף הפרשה כמצוות ציצית - בגד שעוטף את האדם ומזכיר לנו את תרי"ג המצוות.
ואולי ניתן לומר (מקור 7) אתם עברתם על "מתור הארץ" (במדבר י"ג כ"ה) קיבלתם את "ולא תתורו" - היזהרו מלתור על פי תאוותכם ובלי ראיה אמונית מעמיקה.
 
החטא השני הינו ′חטא המטרה′.
נסביר זאת דרך המדרש על אברהם אבינו בכבשן האש.
המדרש מספר (מקור 8) שהרן, אחיו של אברהם, התנהג כנציג מהאו"ם. הוא התלבט קשות: מצד אחד אברהם אחיו מצליח ומשגשג; אך מצד שני לא נעים להיות נגד כל העולם. מה עשה? אמר: אם אברהם יכנס לכבשן האש וינצל - אני איתו, ואם לאו אני עם נמרוד. שמע זאת נמרוד, והשליכו גם הוא כאברהם לכבשן האש וכמובן הרן מת. מה הסיבה שאברהם ניצל?
נמחיש זאת דרך משל:
מסופר על כוללניק בעל שמונה ילדים שלא היה לו מקום בבית והנה ב"ה נולד לו ילד נוסף והוא לא ידע - איפה ישים אותו (העריסה לא יכולה לעמוד על התקרה!). הכוללניק בִּקש מהרבי ללכת לכותל להתפלל, וכשהגיע לכותל בכה בכי תמרורים לקב"ה שיפתור לו את מצוקתו. פתאום, האברך הרגיש נקישה מאחור, והאדם שאל אותו ′מה רצונך′? ענה לו האברך שהוא רוצה בית גדול יותר. על המקום נתן לו האדם שמולו צ′ק על 160 אלף דולר. חזר האברך וסיפר את סיפורו בישיבה, החליטו האברכים שכולם הולכים לכותל להתפלל. הם הגיעו והתפללו וגם הרגישו נקישה - אפשר צדקה?! חזרו אל רבם ′למה זה עשה ה′ אלוקים לנו′? אמר להם: האברך הלך בשביל הקב"ה וזכה בכסף אתם הלכתם בשביל הכסף אז לא זכיתם בו.
הוא הדין אצל אברהם, אברהם לא ידע שהוא ינצל מהאש. אברהם הלך בשביל לקדש שם שמים, שהרי ידוע שעבודה זרה היא אחת משלוש עבירות של "יהרג ובל יעבור" שהאדם מחויב להרוג את עצמו ולא לעשות[1], ולכן הוא ניצל. לעומתו הרן הלך בשביל להינצל ולכן ניצְלה.
כך גם אצל המרגלים: את המרגלים שהלכו בשביל לקדש שם שמים ולהביא מסר אחר לעולם הקב"ה הציל ודאג לניצחונם במלחמה עם הענקים (כלב כבש את חברון- מקור 8) ולמחיה ("שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה", באר מרים, מן, עמודי ענן ואש)- אך המרגלים שכל מטרתם היתה להציל את עצמם ולומר את מה שהם רצו לראות, סופם היה שלא נצלו, לא הם ולא כל הדור ההוא, עד סוף ארבעים שנה.
שנזכה בעזרת ה′ לגאולה השלמה בה מובטח "אז ימלא שחוק פינו" ו"עין בעין יראו בשוב ה′ ציון" – ושם נזכה להגיע לתיקון האמיתי והמלא של העין והפה שלנו ושל כל עם ישראל.
 
 

[1] סנהדרין עד.
קבצים מצורפים