טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

הכוחות הנאבקים בבית ישראל-אם שמוע בישן תשמעו בחדש

 
                               יש לראות את המאבקים בתוך בית יעקב מתוך מבט הסטורי אלוקי, שכן, הארועים בפרשה מביאים לידי מימוש את התוכנית האלקית בברית בין הבתרים. ננסה ללכת בדרך זו, בביאור פרשתנו.
הדברים קורים במהירות רבה. חלומות יוסף, בתחילה נראה כגבהות לב-ויוסיפו עוד שנוא אותו. לאחר מכן נראה שהדברים הולכים להתממש-ויקנאו בו אחיו. ואביו שמר את הדבר. האחים חושבים שיש כאן מהדורה שניה של ורב יעבוד צעיר. וישתחוו לך בני אימך.
לאחר מכן המפגש של האחים בדותן.
התגובות השונות של האחים, מביאות לידי ביטוי תפיסות יסוד שונות, שמתבררות מתוך פרספקטיבה הסטורית.
חז"ל מלמדים אותנו שהאחים שרצו להרוג הם שמעון ולוי, הממשיכים את הקו של הריגת בני שכם קו של קנאות מוחלטת לקדושת ישראל. נראה שיוסף הוא נטע זר בענין זה. ועל כך גם ברכת יעקב לבסוף, כוחם חיובי ובלבד ש′אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל′.
ראובן מנסה להציל. 
ראובן הוא בכור המנסה פעם אחר פעם ליזום מהלכים ואינו מצליח. כך מבלבל יצועי אביו. וכך גם בהמשך מנסה לשכנע את יעקב שיתן לו את בנימין-את שני בני תמית. על כך במשלי(פרק כ פסוק כא)נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך′, וברש"י שם:כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה שנאמר גדרות צאן נבנ′ למקנינו פה וערים לטפנו (במדבר לב) עשו את העיקר טפל שהקדימו צאנם לטפם. ואחריתה לא תבורך - שגלו כמה שנים קודם שאר השבטי′.  אעפי"כ זכה בגלל זאת שערי המקלט יתחילו ממנו. כוחו במלכות אינו דומיננטי.
יהודה ממתין, כפי שיודע לסיים דברים כך גם לאחר מכן בהורדת בנימין למצרים. יהודה מציע למכור. אם יש מקום לתפיסת יוסף יש לתת לו לחיות, אך לא בבית יעקב.
למעשה תורף הויכוח בין יוסף ליהודה.
בסופו של מהלך זה התברר שיוסף צדק לגמרי. שיטתו מצליחה והאחים כפופים לו.
יעקב מתבשר על כך כפי שמבאר רש"י בתחילת הפרשה יבוא גץ אחד של יוסף וישרוף את בית עשו.
 
ברם בחשבון הסטורי רואים שלא כך. יוסף הולך עם עשרת השבטים. המכבים שהם באים לשמור את הקדושה הפנימית של עמ"י מפני הגויים מצליחים.
וכן יהודה לטווח ארוך מתמנה למלכות.
 
ברם בסדר ההופעה של הדברים, יוסף הוא ראשון. בכניסה לא"י כוחו של יוסף דרך יהושע והקמת משכן שילה באופן זמני בחלקו של יהושע.
אך הסוף הוא הקמת המקדש ביהודה. ההבדל, הבמות לא נאסרו עם הקמת משכן שלה ונאסרו עם הקמת המשכן.
 
צריכים להבין לסיכום שיש שני כוחות בעמ"י.שלכל אחד מקום. משיח בן יוסף המקדים את ההופעה החומרית המשותפת לאומות ולאחר מכן ההופעה הרוחנית השלמה.
מתברר שהיכולת של עמ"י להופיע על במת ההסטוריה דורשת את מילואן של שתי הקומות. כך גם בדורותינו, דורות הגאולה האחרונה,ההופעה החומרית ראשונה, והיא מסייעת להקים את מלכות ה′ המשלימה את קומת הכהונה ולאחריה ההשפעה על האומות. בשמועות ראיה כותב שקדושת ישראל בעמים תהיה כקדושת הכהונה בישראל.
 
הקושי הגדול הוא היכולת לשלב ידים.
כך במדרש (בראשית רבה פד,א): ′כינוסו וכינוס בניו הצילוהו מיד עשו′.
 
המלחמה בין שני הכוחות היא המונעת את הופעתן.
מה שבולט מאד בפרשתנו היא השתיקה הרועמת. אין כל נסיון הדברות ויש מסקנות חריפות של כל צד.
לצורך כך צריך שתהיה הבנה לגבי תפקידו של כל כוח והצורך בהופעתו בזמנו.
אחדותו של בית יעקב תלויה בהבנה של החיוניות של כל כוח. והדרך לכך, טמונה ביכולת לדעת להכיל את הניגודים, למצוא דרכים לשלב כוחות עם מחנות חולקים, מתוך סבלנות וענווה, עמידה על האמת וצפיה אמיתית. ′ואביו שמר את הדבר′.