טו' אלול ה'תש"עט 15/09/2019
שם משתמש
סיסמה

"ויהי מקץ שנתיים ימים"

   הפרשה פותחת "ויהי מקץ שנתיים ימים" מהו עניין שנתיים אלו, מביא רש"י בסיומה של פרשת וישב את המדרש האומר "אשרי הגבר אשר שם ה′ מבטחו", זה יוסף, ולא פנה אל רהבים, ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים,  כלומר יוסף חטא בכך שפנה אל הרהבים כלומר בקשת עזרה משר המשקים היא חטא.
מכאן השאלה הידועה וכי לא היה לו ליוסף להשתדל ולנסות להציל עצמו בדרכי הטבע? והרי אסור לסמוך על הנס?
לשאלה זו ניתנו תירוצים שונים.
נעסוק בתירוצו של אורח חיים. (בראשית מ′ ,י"ד)
וטעם יוסף ששם בטחונו בו לצד כי ראה בחלומו יגיד בשורה טובה כי ישראל נמשלו לגפן כאומרו והנה גפן לפני וגו′....

וטעם שנענש יוסף כי טעה בחושבו כי מרצונו של שר המשקים תהיה מעלת יוסף ולא כן שבאמת כי ה′ יעשה דבר על ידו אבל לא לרצונו וכמו שהיה כן שעל כורחו דיבר אל פרעה. הסבר: יוסף הבין מהחלום של שר המשקים ששר המשקים נועד להצילו -הגפן בחלום היא רמז לישראל שנמשלו לגפן- ולכן ביקש משר המשקים שהוא יציל אותו. חטאו היה שהבין ששר המשקים הוא זה שמצילו בעוד שהיה צריך לדעת שזה הצלה ישירה מהקב"ה אלא שהוא ישתמש בשר המשקים כמעשה קוף ובעל כורחו להצילו.

ועדיין צריך בירור וכי יוסף חשב שהקב"ה מחוץ לתמונה והמציל הוא רק שר המשקים, האם לא יודע יוסף שהשגחת הקב"ה פרושה על כל בריותיו?  
כדי להסביר דבריו נעזר בדבריו במקום אחר
על הפס′ (בראשית ל"ז כ"א)"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:"
אומר האורח חיים "ויצלהו מידם, פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצלהו מידם ,ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וכו′, כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר הדבר"
ראובן אמר להם שאם נהרוג אותו, לא בהכרח שזה הוכחה שחלומותיו שקר דברו, אלא יש ביד בעל בחירה לשבש את המהלך האלוקי. הקב"ה ,כביכול, נתן לאדם לנהל את העולם ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה או על גורלו של היחיד ולשנות בכך אפילו הגזרה האלוקית. לכן אומר להם ראובן אם אנחנו נמיתו אין ראיה בכך שחלומותיו היו שקר, כי יתכן שהוא באמת נועד למלוך, ואנחנו שיבשנו בבחירתנו להרוג אותו את המהלך האלוקי.
לעומת זאת עדיף שנזרוק אותו לבור ,שם יש נחשים ועקרבים והם אינם בעלי בחירה, ולכן אם יהרגוהו סימן שהחלומות שקר ואם ינצל, ראיה שנועד למלוך.
אם נקשר בין שני הדברים נאמר כך: יש כאן משפט ישר ולא בהכרח הפוך. מצד אחד יש בחירה חופשית ויש יכולת לאדם לקבוע את המציאות של העולם לטוב ולרע ,ומאידך יש שההשגחה היא המכוונת את הדברים.  האדם חייב לחנך עצמו לנסות לדעת מתי השגחת ה′ היא שמגלגלת את ההיסטוריה, ומתי זה בחירת בני אדם.
טעות לשני הכיוונים היא חטא.
דבר פשוט הוא שאי ההכרה בהשגחת ה′ והמחשבה שהכל מכוח בני אדם היא חטא.
אולם גם ההיפך הוא חטא, פעמים שפלוני במעשיו הטובים הוא שגרם לכל הטוב ויש חובה להודות גם לו(לא רק לקב"ה) ולכבדו על כל הטוב שעשה. כמו כן המחשבה שהכל מידי ה′ ולא בני אדם בבחירתם החופשית לטוב ולמוטב הם שקבעו את מהלך הדברים, היא עצמה חטא.   יתלו הכל בקב"ה ויסלקו האחריות מעליהם  ,ויאמרו הכל בידי שמים, ומשמים כך נגזר,  ולא ישימו לב שבחטאם הוא.
נחזור ליוסף במצרים.
 יוסף יושב בבור במצרים, הוא וודאי לא שכח את חלומותיו על כך שנועד למלוך. והנה בבור במקום הכי נמוך שהוא יכול להגיע אליו הוא נפגש בחלום חדש. החלום החדש הזה מספר לו ששר המשקים עתיד להציל אותו .
מן הראוי היה שיבין שזו התגלות היד המכוונת של ההשגחה המוליכה אותו להגשמת החלום הישן.
במקום זה הוא חושב שההצלה העתידית תבוא מטוב ליבו של שר המשקים, ולכן מבקש ממנו "כי אם זכרתני וכו′".
בזה שלא תפס שהכל כאן מהשגחת ה′, קלקל.
הדבר מעורר חשד שמא יוסף לא ראה בחלומות יעוד ושליחות מאת ה′. אתה נועדת למלוך למטרה מסוימת וכל מלכותך היא תפקיד מאת ה′ אותו אתה תצטרך למלא.
מתעורר אצלנו החשש שמא חלומות יוסף הם שיקוף של תפיסת יוסף את עצמו כאדם שנועד למלוך מכוח זה שהוא הגדול מכולם ולכן המלוכה היא "זכות" ולא חובה.
ראוי היה שיוסף יבין שאין כאן מהלכים טבעיים אלא הכל בהשגחת ה′ ואם ההשגחה היא זו שמגלגלת את הדברים בהכרח שהמלכות היא תפקיד וחובה ולא זכות.   
מכאן עונשו לשבת עוד שנתיים בבור ,שהות שתגרום לו ליתר ענווה, ובכך יבין את יעודו וחובתו ולשם מה נועד למלוך.
כפי שאנו מכירים מהמשך סיפור הדברים ,בפרשתנו ובפרשות הבאות, אכן יוסף הולך בדרך זו ועל כן גם זכה שלעתיד לבוא התהליך המשיחי יתחיל במשיח בן יוסף.