בפרשתנו כתובים עשרת הדברות. הדיבר הראשון הוא: "אנכי ה′ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"
מפשט הפסוק משמע שבני ישראל הם העבדים בבית המצרים. אולם רש′י מביא פירוש מתוק ומדייק שה′ הוציא את ישראל מבית עבדים. כלומר ישראל הם אלה שהיו בבית עבדים ולא שהם היו העבדים אלא המצרים!
שנזכה להיות עבדים לה′ יתברך ולא עבדים לעבדים...
בעז"ה נקרא השבת על מתן תורה. ועל ההכנות לכך מצד עם ישראל. ה′ מצווה את העם "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם" לכאורה מה הקשר בין התקדשות של האדם לבין כיבוס הבגדם?
מתרץ האלשיך הקדוש: התורה מלמדת אותנו בציווי זה שלא יהיה האדם זהיר רק בניקוי הגוף והמלבוש החיצוני אלא עליו לדאוג קודם כל לנקיון הפנימיות שיהיה נקי מבפנים ומבחוץ, שיהא "תוכו כברו".לכך נכתב קודם "והתקדשתם" ואח"כ "וכבסו שמלותם"
מעבר לקדושת הגוף והבגדים ישנה את קדושת הלב שעל האדם לדאוג לניקיונה ורק אח"כ לדאוג שגם בגדיו יהיו נקיים וזאת מכיוון שבגדי האדם מלמדים על האדם.
לפיכך עלינו להפנים ולזכור שמלבד ההכנה שנדרשת מהאדם לפני התפילה, חובה עלינו לבוא לביה"כ בבגדים נאים ומכובדים כבאים לעמוד לפני מלך על צרכינו.
א. הפסוק זכור את יום השבת-הוא הפסוק השביעי מתחילת עשרת הדברות ולכן פותח באות ז′-7- זכור- כי השבת היא ביום השביעי.
ב. ועוד ש ז′ מוזכרים שמצווים על השבת "1.אתה,2.ובנך,3.ובתך,4.עבדך,5.אמתך,6.ובהמתך,7.וגרך אשר בקרב מחניך" וכנגדם מוזכרת התיבה "מנוחה" 7 פעמים בתפילת מנחה "אתה אחד".
ג. ועוד שבפסוק "1.זכור 2.את 3.יום 4.השבת 5.לקדשו" יש ה′ תיבות לרמוז על מאמר חז"ל שכל המקיים את השבת כאילו קיים ה′ חומשי תורה (שנאמר יום השישי ויכולו וכו′).
