יט' אדר ב ה'תש"פד 29/03/2024
שם משתמש
סיסמה

לדמותו של חרבונה לאורך המקורות

  
 
חרבונה מופיע פעמיים במגילת אסתר-    
אסתר פרק א
  (י)   בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא  בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
אסתר פרק ז
 (ט)   וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה  אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:
 
ישנה מח′ בחז′′ל מיהו אותו חרבונא- סריס גוי או אליהו
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א
ויאמר   חרבונה  וגו′ אמר רבי אלעזר: אף חרבונה רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו - מיד ברח, והיינו דכתיב   +איוב כ"ו /כ"ז/+   וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח. 
ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו ד"ה ויאמר חרבונה. חרבונה
ויאמר חרבונה . חרבונה שונאו של מרדכי היה ומחייב להמן, עליו נאמר נפל שור רבו שוחטיו, אמר חרבונא וכי רעה זו בלבד עשה לך, הוא היה עם בגתן ותרש באותו עצה, תדע לך שכן היה שכשהודיעך מרדכי הדבר שטמון היה הנחש בקיטון, מיד שוטמו והכין לו צליב, והרי הוא בביתו של המן, מיד אמר המלך תלוהו עליו
מצד שני יש האומרים שחרבונה הוא אליהו-  במדרש אסתר רבה (פ"י אות ט) דרשינן עה"פ "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן וכו′ ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עימי בבית", ושמע המן הדבר הזה ונפלו פניו, מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונה  ואמר אדוני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי וגו′, דאמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב. יעו"ש. ולפי דברי המדרש הללו מתבאר דחרבונה זה שמזכירין לטוב היה אליהו הנביא זכור לטוב... ולפיכך אנחנו אומרים וגם חרבונא זכור לטוב, משום ד"זכור לטוב" הוא אליהו.
 
ברור שמו של חרבונה-  
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט
מה עשה מיכאל המלאך הגביה את המן מעל אסתר כאילו רוצה לבא עליה, אמ′ המלך הרשע הזה לא דיו שקנה את אשתי להשמיד ולהרוג ולאבד אלא רוצה לבא עליה, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, ושמע המן את הדבר הזה ונפלו פניו, שנ′ ופני המן חפו, וצוה המלך לתלותו על העץ, באותה שעה מה עשה אליהו ז"ל נדמה לחרבונא  אחד מסריסי המלך, אמ′ לו אדני המלך יש עץ בביתו של המן מבית קדשי הקדשים, שנ′ ויבן את בית יער הלבנון ויעש את אולם העמודים חמשים אמה ארכו ושלש אמות רחבו, מיד צוה המלך לתלותו.
 
וזה היה תיקון לשמו של חרבונה- 
אסתר רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה יב אמר למהומן
אמר למהומן בזתא, אמר ר′ יוחנן באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שממונה על החמה ואמר לו, בזתא בוז ביתיה, חרבונא   אחריב ביתיה, בגתא ואבגתא בוז ובזבוז 
 
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ג - אה"ע סימן ה
נשאלתי הלום אודות אדם שרצה לתרום ארון קודש גדול ומפואר לביהכ"נ פעיה"ק ירושלים תובב"א, אולם דא עקא שתנאו בצידו שמכיון שהוא תורם ארון קודש זה לע"נ בנו יחידו שנספה ונהרג בתקרית מחבלים בצבא עם עוד כמה חבריו הי"ד, לכן הוא רוצה שיונח שלט מצבה קטן בצד ארון קודש אשר יהיה חרות בו שמו של בנו וחבריו שנפלו יחד עימו לע"נ ולמזכרת נצח, והנה בין אותם חברים אשר נפלו עימו היה ג"כ חייל דרוזי, וכאמור רוצה האב במפגיע שיחרטו את שמות כל החיילים ואף את שמו של חייל זה, ונפשם של גבאי ביהכ"נ הנזכר לשאו′ל הגיעה האם יש איזה קפידה בדבר מצד ההלכה לחרוט אף את שמו של חייל זה על השלט שיונח על ארון הקודש בביהכ"נ? 
 
תשובה: בירושלמי מגילה (פ"ד ה"ז) גרסינן, רב אמר צריך לומר ארור המן ארורים בניו, א"ר פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב. ע"כ. ופירש הרב קרבן העדה (שם) צריך לומר ארור המן לאחר שקראו המגילה, אבל קודם לכן או בשעת קריאה לא שעדין לא מת. ע"ש... וכ"כ גם הטור או"ח (סי′ תרצ) להלכה כדברי הירושלמי הללו, שבסוף קריאת המגילה צריך לומר "וגם חרבונא זכור לטוב". ע"ש. וכן הוא גם בשו"ע הל′ מגילה (סי′ תרצ סעיף טז) שבסיום קריאת המגילה צריך לומר ארור המן ברוך מרדכי וכו′, וגם חרבונא זכור לטוב. ע"ש. וא"כ כאמור מבואר מהכי כי אע"ג שחרבונא היה אחד מסריסי המלך, וממילא היה גוי, וכאשר מתבאר נמי מדברי המדרש דדרשינן התם על הפסוק (משלי טז ז) "ברצות ה′ דרכי איש גם אויביו ישלים איתו", שחרבונא שונאו של מרדכי היה ועוד היה בעצת המן, אולם כיון שראה שעצת המן אינה נעשית, ברח מעצת המן ואף הכביד עליו את חמת המלך, ואמרו עליו משל נפל השור רבו הרוצים לשוחטו [וכעין הא דאמרינן בגמ′ שבת (לא ע"ב) נפל תורא חדד לסכינא], ומיד התחיל לקטרג על המן, ואמר למלך וכי רעה זו בלבד עשה לך?, הלא הוא היה באותה עצה עם בגתן ותרש שרצו להרוג את אדוני המלך, תדע לך שמיד שהודיעך מרדכי הדבר שיש סם הורג בקיתון שאתה רוצה לשתותו, התחיל המן לשוטמו והכין לו צלב והרי הוא בביתו של המן, ומיד אמר המלך תלוהו עליו וכו′. יעו"ש. ומבואר מהכי שפיר שהיה גוי ואף היה בעצה אחת בתחילה עם המן. והיינו נמי דאמרינן בגמ′ מגילה (טז ע"א) אמר רבי אלעזר אף חרבונא רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח וכו′. ע"ש. ואפ"ה הא חזינן דיש להזכירו לטוב וזאת כיון שהיטיב עם מרדכי ועם ישראל שהזכיר בסופו רע על המן שהכין עץ למרדכי וכו′, ותלו את המן. וא"כ לפ"ז לכאורה יש ללמוד אף לנידון דידן שכיון שאלו החיילים הדרוזים מטיבים עם ישראל ומוסרים נפשם על כך, לכן אע"פ שהם גויים, שפיר יש להזכירם לטוב. 
 
הן אמת דהנה במדרש אסתר רבה (פ"י אות ט) דרשינן עה"פ "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן וכו′ ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עימי בבית", ושמע המן הדבר הזה ונפלו פניו, מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונה  ואמר אדוני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי וגו′, דאמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב. יעו"ש. ולפי דברי המדרש הללו מתבאר דחרבונה זה שמזכירין לטוב היה אליהו הנביא זכור לטוב... ולפיכך אנחנו אומרים וגם חרבונא זכור לטוב, משום ד"זכור לטוב" הוא אליהו. ע"ש... וראה נמי לרבינו החיד"א בס′ כסא רחמים במס′ סופרים הנ"ל (פי"ד ה"ג) שכתב בזה עור בהא דאמרינן חרבונא זכור לטוב, בשם גורי האר"י ז"ל, ד"חרבונה" בגימטריה "פינחס אליהו" עם הכולל. ע"ש. ופירש בס′ כף החיים (סי′ תקצ ס"ק ק) דר"ל עם עשר אותיות של "פינחס אליהו" והכולל. ע"ש...
 
וא"כ לפי כל הלין דחזינן דחרבונה הנזכר לטובה הוא אליהו הנביא זכור לטוב א"כ ליכא ראיה מהאמור, דלעולם משו"ה מזכירין לחרבונא לשבח אע"ג שהיה גוי כיון שהכונה לאותו חרבונה שהזכיר למלך על ענין העץ לתלות בו את המן, ואליהו הנביא זכור לטוב היה, אבל גוי דעלמא מנלן. [ברם אולי עדיין יש לומר וליישב בהכי גם את דברי המדרשות הנ"ל, דלעולם האי חרבונה הזכור לטוב אליהו הנביא הוה, אבל מ"מ בכך שנדמה והתלבש בדמותו של חרבונא סריס המלך, כנראה דהוה ליה לחרבונא הזה איזה זכות שבא אליהו דוקא בדמותו כצלמו של חרבונא הסריס, והיינו שחזר בו ממעשיו הרעים שמקדם, וגמלה החלטה בליבו של חרבונא הזה סריס המלך להיטיב עם היהודים, ומן השמים צרפו מחשבה למעשה ובא אליהו בדמותו והביא הישועה, ולכן אומרים "וגם חרבונה זכור לטוב" כלומר "גם" לרבות בין חרבונה אליהו ובין חרבונא הסריס...
ואולם עי′ בספר חסידים (סי′ תשצ) שכתב שם, אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים, וכן אמר ר′ יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן, אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו וכו′. ע"ש. ולפי דברי הרב ספר חסידים הללו מתבאר שפיר שהוא מבאר כדברי המדרשים הנ"ל שחרבונה שדיבר על המן להביא לו העץ אכן היה ממש אחד מסריסי המלך והיה גוי, ואפ"ה יש להזכירו לטובה, והוא שלמד מזה נמי גבי גוי שהיטיב עם היהודים שאפשר להתפלל ולבקש עליו מלפני הקב"ה להקל בדינו וכו′... ולפי זה שוב הדרינן לקמייתין דשפיר שרי לחרוט למזכרת על אותו שלט מצבה הנז′ שיונח על ארון הקודש אף את שמו של החייל הדרוזי הנז′, ואף שיש בזה תפילה לעילוי נשמה, כיון שכאמור אף שהוא נכרי הרי כאמור ידוע הוא שהם מטיבים עם ישראל וחפצים בטובתם, ולכן שפיר יש להקל בזה וסמכינן בהכי על דברי ס′ חסידים הנז′...  
 
ועל כן כאמור שפיר אפשר להזכירו לחייל זה על אף שהוא נכרי בשלט הנדבה שיונח על ארון הקודש ויותן שמו בכלל שאר החיילים, ואף שיש שם בשלט זה תפילה קצרה לעילוי נשמתם, ובפרט יש להקל בדבר כיון ששמו של חייל זה הוא בכלל כל שאר החיילים, ועי′ בס′ ילקוט יוסף ח"ז (סי′ כז אות טו) שהביא שם שמותר לומר קדיש על נשמת גוי שהציל ישראל מסכנה בעת השואה האיומה ואף לעשות לו השכבה, אולם כדי שלא יעשה דבר התמוה לרבים יאמר ההשכבה בסוף עליתו לס"ת בהבלעה. יעו"ש. והכ"נ שפיר הוי הכי ששמו מובלע בין אחרים ואינו דבר הבולט שיהיה שמו לבד. וק"ל.