יח' אדר ב ה'תש"פד 28/03/2024
שם משתמש
סיסמה

למחרת יום הכיפורים

למחרת יום הכיפורים
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה′ לַעֲשֹׂת אֹתָם". מתי התקיימה אותה התקהלות? אומר שם רש"י: למחרת יום הכפורים. מה מיוחד בהתקהלות זו שיש לציין את זמנה ותאריכהּ?
מבאר בעל ה"כלי יקר" שהרי באופן כללי ביום הכיפורים כל היהודים הינם יראים וטובים. ביום הכיפורים כל יהודי מפַיֵיס אֶת חֲבֵרוֹ והכל חדורֵי אהבה ואחווה שלום ורעות. ביום זה ישנה בחלל האוויר מין אווירה של ריצוי. יש באטמוספירה תחושה של אהבת הבריות, של ′עת רצון′. ישנו אקלים חברתי נינוח ורגוע. אלא שלא תמיד נמשכת אותה האווירה האִידִּילִית גם למחרת יום הכיפורים. לפיכך "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" - למחרת יום הכיפורים. לֵאמֹר: אין זו רבותא שאתם מתנהגים כהוגן בבית הכנסת מחרדת יום הדין. חשוב מאוד גם למשוך אווירה זו לימי המעשה שלמחרת יום הכיפורים, לכל ימות השנה. לימי החולין, לרחוב, לעסקים, גם הרחק מאימת יום הדין.
בדרך החידוד אמרו על הפסוק "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים", שביום הכיפורים הרי אנו מנועים מנעילת הסנדל, אסורים בנעילת נעליים, מה שאין כן בשאר ימות השנה. ובכן, "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" לא רק ביום הכיפורים שבו אנחנו אסורים בנעילת הסנדל, אלא יהיו צעדייך ודרכייך טובים, ישרים ויפים גם ב"נְעָלִים", בשאר ימי המעשה.
התקהלות זו שלמחרת יום הכיפורים נועדה ללמד את עם ישראל מהו כוחה של אחדות. מהו כוחו של קהל, של קהילה, של ציבור שלם. בית המקדש השני חָרַב כידוע בעוון שנאת חינם, והכתוב כאן מבשְּׂרֵנו כי המשכן נבנה והוקם על בסיס אחדותה של כל קהילת בני ישראל, בני דור המדבר. האחדות היא גם המפתח לגאולה ולהקמת בית המקדש השלישי: "...אם נחרבנו, ונחרב העולם עִמָּנו, על ידי שנאת חינם - נשוב להיבנות, והעולם עִמָּנו ייבנה, על ידי אהבת חינם..." (הרב קוק).
קיום התורה - רק במחברת הכללוּת
ואמנם הדברים מחושקים בדבריו של אור החיים הקדוש בפרשת פקודי, בה אנחנו קוראים קריאה מסכמת על תכלית המגבית הגדולה למשכן. בסיום ההכנות אומר הכתוב: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה′ אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ".
והִקשה אור החיים הקדוש על אתר והשיב: "הגם שלא עשו אלא בצלאל וחכמי לב - ′שלוחו של אדם כמותו′, וכאילו כל ישראל עשו. והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה′ ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו". והוא מוסיף ומשתמש כאן בביטוי נדיר אצלו ואומר: "נראה כי כאן עשה הכתוב מַחבֶּרֶת הַכְּלָלוּת בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יְזַכּוּ זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל - כל אחד יעשה היכולת שבידו וִיזַכּוּ זה לזה. ואולי כי לזה רמז באָמרו ′וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ′, פירוש לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלמותך, ואם כן אינו אחֵר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך. ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה′ ציווה תרי"ג מצוות, ומן הנמנע שיימצא אדם אחד שיֶשנוֹ בקיום כולם. וזה לך האות, כהן ולוי וישראל ונשים - יש מצוות עשה בכהנים שאין מציאוּת לישראל לעשותם, ויש מצוות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוויים, וכן בנשים. ומה מציאות יש ליחיד לקיימם להשלים תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם? אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללוּת ויִזְכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן ′וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה′...′, כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל, וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים, אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך כי גם על פרט זה יֵאָמר שעשאוהו בני ישראל באין הבדל, ומעתה כל אחד מישראל הביא כל הי"ג מינים שבנדבה, ועשה כל המלאכות האמורות".
הנה לנו מהו כוחו של הציבור. דבר זה מעוגן בצמידות הפסוקים: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב - וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", כלומר סוד קיומה של תורת משה הוא בקהילת יעקב, כאשר מתאספים ראשי עָם יחד עִם שבטי ישראל.
תפילת הציבו"ר
הגמרא במסכת מנחות (כט.) לומדת על אחדות עַם ישראל מ"ארבעה מינים שבלולב, שנים מהם עושין פירות ושנים מהם אין עושין פירות - העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת. וכן ישראל בהרצאה - עד שיהו כולן באגודה אחת, שנאמר: ′הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ′". וביאר רש"י שם מהו "בהרצאה" - כלומר "כשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים בדומה לעושים ואין עושים פירות". ועודאמרו חכמים במסכת כָּרֵתוֹת "אמר רבי חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מכאן [הלימוד וההוכחה]: ′וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ′". וביאר רש"י כי כוונת דברי אביי היא שרק כאשר כולם מאוגדים יחדיו, אז העולם מתקיים ומתייצב.
ולכן נהגו ישראל להתכנס בימי תפילה וזעקה כולם יחד: אנשים, נשים וטף. ציבור שלם. המילה ציבו"ר היא ראשי תיבות של צדיקים בינוניים ורשעים. גם החיטה משתמרת על ידי המוץ, על ידי הפסולת שבה, הסופגת את הלחות ומונעת את ריקבונה ואת עיפושה. ואמנם הקב"ה מתאווה לתפילתם של ישראל, ובוודאי יהיו אמרינו לרצון, ותפילותינו תתקבלנה באהבה וברצון.
 
ערכתי סיום מחדש כדי להתאים לפרסום - ערוך כרצונך...:
... אז העולם מתקיים ומתייצב. גם החיטה משתמרת על ידי המוץ, על ידי הפסולת שבה, הסופגת את הלחות ומונעת את ריקבונה ואת עיפושה.
ולכן נהגו ישראל להתכנס בימי תפילה וזעקה כולם יחד: אנשים, נשים וטף. ציבור שלם. המילה ציבו"ר היא ראשי תיבות של צדיקים בינוניים ורשעים. בימים קשים אלו של מיעוט גשמים נרבה ונעתיר כולנו כאחד בתפילה לבורא עולם שירווה פני תבל, ישביע העולם מטובו, ויעשה לשנה זו תקווה טובה ואחרית שלום. וידוע שהקב"ה מתאווה לתפילתם של ישראל, ובוודאי יהיו אמרינו לרצון, ותפילותינו תתקבלנה באהבה.