 |
|---|
בפרשת פקודי החותמת את ספר שמות מובא כך:
"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה′ כן עשו ויברך אותם משה"
הרבה פרשנים שואלים מדוע ישנה כפילות בפס′ לגבי העשיה? הרי כבר נא′ בתחילת הפס′ שמלאכת המשכן נעשתה, אם כן מדוע יש צורך לחזור ולומר את המילים ′כן עשו′?
הגמ′ בברכות[1] מביאה דו שיח בין משה לבצלאל וז"ל הגמ′:
′אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!′
לכאורה ע"פ גמ′ זו נראה שבצלאל היה גדול ממשה שהרי הוא ידע דבר שמשה רבינו בעצמו שיבח אותו ואמר לו שהוא בצל אל, ולכאורה היה ניתן לחשוב שבצלאל היה קרוב יותר לקב"ה ממשה.
אלא שודאי שאין הדבר כך, וניתן לענות על כך ע"פ הגמ′ ביבמות[2] שלכאורה שם משמע שישעיהו הנביא היה גדול ממשה שהרי ישעיהו אמר ′ואראה את ה′ ′ ומשה אמר ′כי לא יראני האדם וחי′ ?
אלא ששם עונה הגמ′ שמשה ראה דרך אספקלריא מאירה וישעיהו ראה דרך אספקלריא שאינה מאירה – דהיינו משה לא יכל לראות את הקב"ה משום שהדבר החוצץ היחיד שהיה בינו לבין הקב"ה היא מעין זכוכית שקופה ודקה שלא כמו ישעיהו שראה את הקב"ה דרך מחיצה עבה ועכורה, ממילא יוצא שמשה גדול יותר והסבה שהוא לא ראה את הקב"ה היא משום גדולתו וקירבתו לה′ ולא להיפך.
ניתן ללמוד מכאן דבר חשוב שלפעמים דוקא מי שמצליח לראות הוא דוקא מי שרואה פחות טוב, נסביר זאת ע"י משל: אדם שמסתכל על השמש דרך זגוגיות של משקפי ראיה לא יכול להצליח להביט על השמש באופן ברור ורציף {אף על פי שמשקפיים אלו עוזרות לו על לראות טוב יותר} מה שאין כן אדם שמסתכל על השמש דרך משקפי שמש, שלמרות שמשקפי הראיה הם שקופים ומראים את המציאות באופן יותר ברור עדיין כאשר רוצים להסתכל על השמש נעדיף דבר שיחצוץ קצת בינינו לשמש – ע"מ שנוכל לראות יותר טוב!!!
את אותו עיקרון אפשר להסביר לגבי העולם הזה לעומת העולמות העליונים, לכאורה יכולנו לחשוב שהקב"ה מתגלה מבחינת ההשגחה הפרטית יותר בעולמות העליונים לעומת העולם הזה כיון שהמלאכים והשרפים יותר קרובים אל הקב"ה ולכן הגילוי שם לכאורה גדול מאשר בעולמינו אנו - אלא שאין הדבר כך!
הסבה לכך היא מאד פשוטה, בעולמות העליונים הכל בטל כלפי הקב"ה ואין לשום דבר אחר מציאות מלבדו, ואע"פ שהדבר הזה נכון גם בעוה"ז בכל זאת בעולם הזה יש הסתר של הקב"ה, דבר שנותן לנו, בני האדם, להרגיש עליונים, ובנוסף דבר זה "מאפשר" לקב"ה להתקרב אלינו יותר מבלי שנצליח להתבטל אליו כ"כ כמו בעולמות העליונים ששם האמת ברורה ולכולם מובן שאין מציאות מבלעדיו.
ניתן לומר זאת גם על המצוות שכאשר אדם עושה מצווה בלי כוונה גדולה – הקב"ה נמצא שם גם בלי כוונתו של האדם כיון ש"מתאפשר" לקב"ה להיכנס לשם {לכאורה} מבלי "להיחסף" יותר מדי, ולעומת זאת אדם שמכוון לדוג′ בכל הכוונות האפשריות בהנחת תפילין אבל בסופו של דבר לא מניח תפילין – לא עשה ולא כלום, שהרי אמרנו שבעולמות העליונים הכל בטל כלפיו.
ממילא ע"פ דברים אלו ניתן להסביר את היחס בין בצלאל לבין משה, שכיון שבצלאל הוא זה שעסק בבניית המשכן בפועל – התגלו לו יותר פרטים פרטיים מאשר משה רבינו שתפקידו היה רק לצוות על בניית המשכן ועל הצורך של עם ישראל לסייע בנדבתם.
יוצא שכאשר משה אמר לבצלאל "שמא בצל אל היית" הכוונה היא שזאת הסיבה שהינך יודע את הפרטים הללו כיון שאתה נמצא בצֵל - מקום שיש בו הסתר פנים ששם הקב"ה יכול להתגלות יותר מבחינת ההשגחה הפרטית, וזו הסבה שבגינה זכית להתגלות הזו.
ובכך גם אנו יכולים להבין את הכפילות לכאורה שיש בפסוק, שתחילת הפס′ מדבר באופן פשוט על המציאות שאותה ראה משה {′וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה...′} אך סוף הפסוק מדבר על מעלתם של העושים שמשה ברך אותם על כך שהיה להם את הזכות לעשות בפועל את המשכן שע"י כך זכו להתגלות שאפי′ משה לא זכה אליה – ולכן סוף הפסוק יוסבר כך: בזכות ה"כן עשו" – דהיינו עשייתם זכיתם שהקב"ה ישרה בתוככם.
וכך ניתן להסביר את פירושו של רש"י במקום שכתב: ′אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם′ - דהיינו שע"י מעשה ידיכם תהיה יכולת לקב"ה להתגלות וממילא לשכון בתוככם.
מי יתן ונזכה שתשרה שכינה במעשה ידינו.
