ו' סיון ה'תש"עח 20/05/2018
שם משתמש
סיסמה

סיכום ארבע פרשיות באדר

בס"ד                                                                                                         כ′ד אדר א′ התשע′א
 
ישנם 4 פרשיות מר′ח אדר או לפניו ועד ר′ח ניסן או לפניו.
שקלים – זכור – פרה – החודש.
 
בזמן שלא תוקן קריאת התורה קראו רק את פרשיות אלו.
קבעו אותו בר′ח אדר או בשבת לפני. משום שבביהמ"ק היו מקריבים קרבנות כל יום שנים קרבנות ציבור תמידים מתרומות בנ′י. ממחצית השקל ממומן עבודת הכהנים הקבועה בטיפולם בקרבן התמיד. ההתרמה היתה מתרחשת מר′ח ניסן ולכן היו מודיעים על זה חודש לפני.
היו קונים בזה את קרבנות החובה של כל השנה. שהן המוספים והתמידים.
 
היום משתמשים בזה לצדקה וחסד.
(כיום כשאנו נותנים זה רק זכר למחצית השקל שהיו נותנים אז. וכדי שלא יתקדש הכסף ויהיו צריכים לקנות בזה הקדש לביהמ"ק אומרים זכר למחצית השקל. כמו בפסח לא אומרים זה הקרבן פסח אוכלים אלא רק קרבן פסח אוכלים. כדי שלא נתחייב לביהמ"ק. אך אם אומרים את זה על דג או עוף וכדו′ זה כמו לומר על פלסטיק. זה רק על דברים המוקרבים על גבי המזבח. לפעמים האמהות עושות כבש אז צריך להזהר בזה.)
 
פרשת זכור: זכור את זכר עמלק - מצמידים את זכור לפורים היות והמן היה אגגי – מצאצאי מלך עמלק.
ישנו מח′ בין רב לשמואל אם אחשוורוש היה רשע או טיפש תמים. כתוב "בחצר גינת ביתן המלך" היה רשע ושׂם כל אחד במקומו. השרים בבית. הפחות טובים בגינה. הפחות בביתן. וכדו′ לפי"ז היה רשע שידע לשים כל אחד במקומו.        אך אפשר לומר שהזמין את כולם ומה לעשות כולם באו מילאו את הבית טוב אז היו שנשארו בחוץ. לא הספיק אז נשארו בביתן....
 
פרשת פרה: קוראים סמוך להקרבת הקרבנות של פסח וצריך לאכול בטהרה. ולכן צריך להטהר באפר הפרה. אגב, טמא שרץ וכדו′ לא נטהר בפרה אלא תהליך אחר כגון מקווה וכדו′.
 
בר′ח ישנה מנהג שהנשים לא עושות מלאכה כי לא חטאו בחטא העגל ולכן הוא סוג של יו′ט בשבילם. בר′ח – לא מתענים. בניסן כל החודש הוא כר′ח. ואפשר ללמוד זאת מהפס′ "החודש הזה לכם ר′ח חדשים..." החדש הזה – כל החודש.
 
ה4 שבתות מתפרשׂים על 5 שבתות ולפעמים על 6.
יש סימן לדבר:   
בעבר יכל ר′ח לחול בכל יום. היו באים שני עדים, בי"ד מעמתים אותם ומאמתים עדותם. כל אחד לחוד, ואז מקדשים את החודש. אם היה נופל יוה"כ ביום ראשון וכל מיני בעיות כאלו, בי"ד היו מוצאים פתרון מלאכותי לדחותו.... בא הלל השני ותיקן לוח קבוע שלא יפלו חגים מסויימים בימים מסויימים. לא אד′ו ראש (ממילא גם סוכות ושמחת תורה לא). ולא בד′ו פסח. שאם ר′ה חל ביום שישי יוה"כ חל ביום ראשון צמוד לשבת וזה לא טוב, זה קשה אחרי שבת מפני האכילה הכבדה. למרות שצומות אחרים צמים ביום ראשון לא חוגגים את יוה"כ ביום ראשון. כנ"ל לגבי יום ד′ שמא יחול יוה"כ בשישי וגם מהווה מעבר חד מידי מצום לאכילה מרובה. ולא יחול ר"ה ביום א′ משום שאז הושענה רבה יצא בשבת. וזה חג החביתת ערבה – וא"א לחבות ערבה בשבת לכן דוחים גם אותו ויוצא שלא אד"ו ראש.
 
יש עוד סימן מעניין:
א-ת ב-ש ג-ר ד-ק  ה-צ ו-פ ז-ע
 האותיות א.ב.ג.....ז מסמלים את היום בחג הפסח. האותיות המשנו ת.ש.ר.ק....ע מסמלים את החג שיחול שיחול באותו יום השבועי שחל הצמוד לו. הפשטה:
א – היום של א′ דפסח יחול תשעה באב. למשל א′ פסח ביום שלישי ט′ אב – יחול ביום שלישי. ב′ דפסח – שבועות יחול באותו יום שחל ב′ דפסח. ג′ דפסח – ר"ה יחול באותו יום. ד′ – קריאת התורה דחו′ל. (כלומר זה סימן רק לחו′ל. שמחת תורה של בני חו′ל. לנו זה יום אחרי שמחת תורה). ה′ – צום הכיפורים. ו – פורים שלפני פסח. ו′ דפסח ביום שלישי –פורים שעבר היה ביום שלישי וכן ל′ג בעומר יצא ביום שלישי. סימן-פל′ג. ז′ דפסח - יום העצמאות.
 
אם נחשב את האפשרויות שיחול לחול ו′ דפסח = היום שחל פורים ונספור 14 יום אחורה נסיק כי ר′ח אדר יכול לחול אך ורק בימים זבד′ו. (מדובר על א′ אדר הסמוך לניסן = א′ אדר ב′).
 
על אותיות ז.ב.ד.ו יש סימן מעניין שאפשר לדעת באילו שבתות באדר-ניסן יהיו הפסקות של פרשיות מיוחדות שלא יקראו בהן פרשה מיוחדת:
זטו בו דד וביו. ראשי תיבות זבד′ו. האותיות האחרות הן שבתות ההפסקה. למשל:   אם חל ר′ח ביום ב′ בשבוע - שבת ההפסקה יהיה בו′ אדר. כלומר השבת של ו′ באדר – יהיה הפסקה ולא יקראו בו פרשה מיוחדת. אם חל ר′ח אדר ביום ז′ - ט′ו יהיה ההפסקה.  ד′ – ד′ אדר הפסקה. ר′ח חל ב-ו′ אדר אז בשני שבתות הפסקה- ב- ב′ באדר וב- ט′ז. אדר
רש′י כתב את הסימנים האלו במס′ ר"ה והשו′ע פסק את זה להלכה.. 
 
פורים משולש:
יום שישי ירושלמים קוראים מגילה. כמונו. יש עושים גם משלוח מנות אז. בשבת קריאת התורה על הניסים וכו′ ויום ראשון סעודת פורים וי"א גם מ′מ ומתנות לאביונים.
 
א"א לעשות את פרה בט′ז אדר כי זה רחוק מידי משבת החודש שאין הפסקה לעולם בין פרה לחודש.
יש סימן מ4 כוסות ליל הסדר. בין ראשונה לשניה אפשר לשתות עוד כוסות. בין שניה לשלישית גם כן. אך בין שלישית לרביעית אסור לשתות עוד כוסות. כנ"ל שבין השבת השלישית לשבת הרביעית מ4 פרשיות.
 
כאמו היו קוראים את 4 פרשיות עוד לפני שתקנו לקרוא את קריאת התורה. מפטיר לפי הפרשה המיוחדת שקלים זכור פרה וחודש. והפטרה ג"כ קשורה.
 
הפרשיות הללו – דינם מדרבנן למעט קריאת פר′ זכור. זכור את אשר עשה לך עמלק ... לא תשכח.
זכור בפה לא תשכח בלב. כך לומדת הגמ′ אחרת למה פעמיים. אז כנראה שאחד בפה.
 
מה הקשר בין פרה לחטא העגל? בפ′ חוקת מביא רש′י דרשה של ר′ משה הדרשן שזה בא לרמוז על חטא העגל. העגל שהיה המלכלך – תבוא הפרה לנקותה. גם הורים ינקו את הלכלוך של ילדיהם.
על העגל כתוב זכור את אשר הקצפת... לכן יש אומרים שכמו שזכור זה הזכרה בפה גם כאן. ולפי"ז פרה מדאו′. על בסיס זה מקפידים הספרדים כבזכור. ספר תורה מהודר וכו′.
 
דין הנשים בשמיעת פרשת זכור:
 מחד גיסא זה לא מצווה שהזמן גרמא אך מאידך זה במלחמה ולכן נשים אולי פטורות. יש מח′ בין אשכנזים לספרדים. אשכנזים יותר מקפידות לשמוע בביה"כ. הספרדיות פטורות לרוב. אם האשה לא יכולה לבוא מארגנים להן קריאה מיוחדת.. אם אפשר וזה לא קשה – מצווה לשמוע את פרשת זכור.
 
מדרבנן חייבים מספר כשר ובמניין. ואם אין תקרא בתנ"ך. ותשלים את זה בכי תצא. ויתכוונו לצאת יד"ח מצוות זכור. מפטיר של כי תצא.
 
הנושא של מניין שנוי במח′: י′א שצריך במניין מן התורה. וי"א שהמניין לא מדאו′. לטוענים שצריך – ר′ אליעזר נכנס לביה"כ וראה שאין מנין וראה עבד כנעני שפטור ממצוות כמו אשה. שחרר אותו ר′ אליעזר מעבדות כדי שישלים לו מניין. איך עשה דבר כזה? אסור לשחרר עבד כנעני!
היו שרצו לומר שזה היה שבת זכור וחסר לו 10 אז שחרר אותו מעבדות עשה גיור והוא עשירי.
במס′ בב"ת מסופר שיואב אחרי שהכה כל אויב אדום. הרג כל זכר באדום אמר לדוד. דוד אמר תמחה את זכר עמלק. יואב רצה להרוג את רבו על זה שלא לימד אותו נכון את פירוש הפס′.
יואב הפך לרמטכ′ל. מאז שהיה חייל קטין לא שמע קריאת התורה?! מכאן שקריאת התורה הייתה תקנה מאוחרת. כי אחרת היה קורא בביה"כ ושומע הקריאה ויודע שהוא זֵכר ולא זָכר.  יש מח′ אם אמור להיות צרי או סגול. שאז לאשכנזים ותימנים זה זיכר ולא זכר. ואז אין בעיה. לכן אומרים שלמדו אותו סגול סגול. ולכן לא ידע.
המשנ"ב מביא שכדאי לאשכנזים לקרוא פעמיים פעם זיכר ופעם זכר. לספרדים לא משנה כי השתבש הקריאה בזה.
 
לרוה"פ עשרה נשים מספיקות לנס כי זה לפרסומי ניסא. אך בקריאה צריך גברים. (1)


(1) פעם אמר משהו לחברו פגשתי את אשתך בקניון. שאל החבר ומה אמרה השיב לא אמרה כלום. אמר החבר לא יכול להיות אשתי לא מפסיקה לדבר.
רב אחד התחיל לדרוש בביה"כ והקהל לא שמע כלום. הוא דיבר בפנטומימה. תמהו ואז שמו לב שאין לו שיניים שכחם בבית. רצו להביא לו. ואז לא סיים לדבר. לא הפסיק... דיבר דיבר ודיבר... אמרו לו הרב אתה מדבר כבר מעל שעתיים בלי לנשום מה קורה לך? בד"כ אתה נותן דרוש 5 ד′! אמר הרב : הבאתם לי את השיניים של אשתי.