טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

דבר תורה לפרשת שלח לך

בס"ד
 
בפרשת השבוע אנו קוראים על מעשה המרגלים.
 
 כתב הרמב"ן  בשם הזוהר שהמרגלים חטאו בשל נגיעה אישית, חששם היה שכאשר הם יכנסו לארץ יהושע יוריד אותם מנשיאותם לטובת "מקורביו" והם ישובו להיות כאחד העם, ולכן הוציאו דיבת הארץ בכדי שעם ישראל לא יכנס  לארץ והם ישארו בתפקידם.
וצריך לברר שתי נקודות:
 כיצד יתכן שנשיאי העדה אנשי חיל המובחרים שבעם , ברגע אחד יורדים לבאר שחת, אך ורק בשביל הכבוד..?
ועוד שבסוף הפרשה אנו קוראים את פרשת ציצית, ולכאורה מה הקשר בין תחילת הפרשה מעשה המרגלים לסוף הפרשה פרשת ציצית?
 
עונה על כך הרב בעל "מזכרת חיים" (רבי חיים מעדניק)וכותב  שבפסוקי פרשת ציצית יש תמיהה גדולה:
 
בתחילה נאמר "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה′ " –משמע שהציצית מיועדת לאנשים שהולכים בדרך התורה והיא מסייעת להם לזכור ולשמור את המצוות. החידוש הוא גם אנשים בריאים בנפשם צריכים חיזוק כמו שלפעמים לוקחים ויטמינים לא בגלל חולי מסוים אלא לחיזוק המזג וכדו′.
ואילו בהמשך נאמר " ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם"-משמע מכאן שהציצית מסייעת דווקא לאדם שלא כ"כ הולך בדרך התורה והמצוות, והציצית מסייעת לו שלא ישקע בתאוותיו. כאן הציצית היא ממש תרופה לאדם החולה שהיא מחויבת המציאות בכדי שלא יפול ויכשל.
 
דרך העולם שאדם בריא פונה לרופא כדי שימליץ לו על ויטמינים, ואדם חולה פונה לרופא ע"מ שיתן לו תרופות לקחת.
לא יעלה על הדעת שהרופא יתן ויטמינים לאדם חולה, הם פשוט לא יעזרו לו,ומאידך הרופא לא ירשום תרופה לאדם בריא כי הוא לא צריך אותה,ואף עלולה להזיק לו?
וא"כ איך יכול להיות שהציצית משמשת רפואה גם לחולים וגם לבריאים בעת בעונה אחת.
 
אלא שצריך להבדיל בין חולי הנפש לחולי הגוף,כל מה שנאמר לעיל נכון לחולי הגוף,אך בענייני הנפש יתכן לפעמים שבריאות אינה רחוקה ממצב של סכנת נפש,אלא רק צעד אחד מפריד בינהם, כי כבר חז"ל לימדונו שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום,וגם אצל הצדיקים ככל שאדם גדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
ולכן כשעוסקים בנפשו של האדם אין פלא שהציצית היא תרופה הן לחולים והן לבריאים, שכן ברגע אחד אדם יכול ליפול ממדרגתו ולהיות חולה, והראייה מהמרגלים..
 
דברים אלו נכונים לכל תחום מתחומי החיים בעבודת ה′ ובהתנהלותינו היומיומית.
רבי ישראל מסלנט כותב "האדם חופשי בדמיונו ואסור במושכלו" הפירוש הוא, שאדם במהלך חייו מלא בדמיונות שונים: לקנות ,להתפתח ,להשתדרג בכל מיני תחומים, לעבוד יותר להרויח יותר,להגדיל את העסק,וכו′-"חופשי בדמיונו" במחשבה אבל מה קורה בפועל? אם אדם הולך בדרך הנכונה הוא אסור במושכלו-פירוש השכל הישר אוסר מונע ומגביל את הדמיון ולפעמים אף מבטלו לגמרי, לדוגמא אם אני אעבוד יותר,אקבל תפקיד חשוב יותר, ואז אמנם ארויח יותר, אך יהיה לי פחות זמן עם המשפחה, והקשר הזוגי עלול להפגע,יהיה לי פחות זמן עם הילדים וכו′. ואף שפעמים אדם יכול להחליט שהוא נכנס לתוך פרויקט מסוים,עבודה נוספת וכדו′, דבר זה חייב לבוא אחרי מחשבה עמוקה.עלינו להזהר לבל נתיר את עצמנו "ממאסר" השכל ולא ניפול בפח הדמיון, ואז נצליח בכל מעשה ידינו אמן כן יהי רצון.
שבת שלום