יט' אדר ב ה'תש"פד 29/03/2024
שם משתמש
סיסמה

דבר תורה לפרשת מטות

 
בפרשתינו אנו לומדים שעם ישראל הצטווה בסיום המלחמה עם מדיין, להכשיר את הכלים שנלקחו משלל המלחמה, וזאת מחמת האיסור הבלוע בהם ע"פ הכלל ש"כבולעו כך פולטו" ,ז"א כדרך תשמישו של הכלי כך הכשירו, אם בחמין אם בצונן.
זאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה′ את משה.. כל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
 
שואל החפץ חיים (בהקדמה ל"ליקוטי הלכות") מדוע מכנה התורה את מצוות הכשרת הכלים בתור "חוקה"? הרי ידוע ש"חוקה" נקראת רק מצווה שטעמה אינו מובן לפי שכל האדם, וכאן הרי דיני הכשרת כלים הם מובנים והגיוניים?
 
מסביר החפץ חיים שידוע שהתורה נמשלה לאש " הלא כה דברי כאש נאום ה′ "(ירמיה כג,כט),ומאידך התורה נמשלה גם למים כמאמר חז"ל (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז,תפ) " נמשלו דברי תורה למים, שתה מים מבורך, מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, מה מים מעלים את האדם מטומאה לטהרה-כך דברי תורה, שנאמר אמרות ה′ אמרות טהורות"(מדרש רבה פ′ חוקת).
 
המדרש מלמד אותנו יסוד חשוב שגם אם אדם נכשל בחטא, ונגרר אחר חולשותיו, יש לו תקנה באופן מיידי! וזה ע"י שישוב מדרכו הרעה ויעסוק בתורה הקדושה, ואז תיכף ומיד יטהר, כשם שאדם טמא שנכנס למקוה בטומאה ויוצא טהור.
 
ואם יבוא אדם ויטען הרי העבירות שעשיתי נטמעו בנפשי בי קשה לי לפרוש מהם, אחר שחזרתי ושניתי ושילשתי על אותם עבירות, והרי גם אם התורה נמשלה למים ,הרי מים מטהרים טומאה חיצונית ולא פגמים וטומאה שטבועים בנפש האדם, ואולי אין בכח התורה לטהרני מטומאה קשה שכזו?
 
כנגד טענה זו אמר הנביא שהתורה נמשלה גם לאש, וכשם שהאש מלבנת מצרפת ומנקה את הכלי מכל איסור שבלוע בו, כך התורה הקדושה מצרפת ומלבנת את האדם, עד שכל הפגמים והבליעות האסורות שהיו בו נפלטים ונעשה כמי שמעולם לא נפגם!!
 
לאור זה יוצא, שאל לנו להתייאש ממצבנו העכשוי בעבודת ה′, יש עליות וירידות, תקופות קשות יותר וקשות פחות, אך תמיד לזכור שבכל רגע נתון אפשר לחזור לנקודת ההתחלה, יש בכח לימוד התורה להתחיל בכל פעם דף חדש בעבודת ה′.
 
 מסיים החפץ חיים, יסוד זה שהתורה נמשלה הן למים והן לאש, זהו "חוקת התורה" זוהי הסגולה המיוחדת שיש למי שעוסק בתורה ומתמיד בה.
 
 
------------------------------------------------------------------------------------------------- 
זאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה′ את משה,אךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
כתב בספר "אוצר חיים"(הרב חיים יעקב בן שמואל הלוי צוקרמן),לפי שיש בני אדם מדקדקים במצוות ביותר לעשותן מצווה מן המובחר בכל פרטיה ודקדוקיה, ככל משפטה וחוקה, ומקיימים "זאת חוקת התורה". אבל כשמגיעים לעניינים של ממון, בין אדם לחבירו, מצווה שעולה בדמים, שוב אינם מקפידים על כך לצאת את כל הדעות ולעשות את כל ההידורים.. לפיכך אומר הכתוב " אך את הזהב ואת הכסף"-ביותר צריכים זירוז במקום שיש חסרון כיס שיהא הכל כשורה.