טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

השתדלות וביטחון בה'

בפרשתינו, אנו קוראים שיוסף יוצא מבית האסורים "מקץ שנתים ימים" מיום ששוחרר שר המשקים.
 
ועל פי האמת, מסבירים חז"ל במדרש, שראוי היה יוסף לצאת מבית האסורים  בו ביום ששוחרר בו שר המשקים. שכבר קיבל את עונשו עשר שנים במאסר כנגד הלשון הרע שדיבר בעשרה מאחיו.
ולמה נשתהה שם עוד שתי שנים אחרות? לפי שביקש יוסף משר המשקים: "וזכרתני- והזכרתני", ותלה בבשר ודם לזכרו, לפיכך נענש: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" ונתוספו לו עוד שתי שנים אחרות.
ומסבירים חז"ל שהשכחה של שר המשקים לא היתה מדעתו אלא בעל כרחו, בכל יום ויום היה שר המשקים מתנה תנאים לזכרו (עושה לעצמו סימנים כדי שלא ישכח) ובא מלאך והופכן. הוא(שר המשקים) קושר קשרים לזכרו (כדי שיזכור את יוסף) ובא מלאך והתירן..
 
ושואלים המפרשים מדוע השתדלותו של יוסף להנצל בדרך הטבע, ע"י בקשתו משר המשקים, גרמה לו להענש, והרי ידוע שאין אנו סומכים על הנס ,ואין זה אמור לסתור את אמונתנו ומידת בטחונינו? ועוד מה אנחנו יכולים ללמוד ממעשה זה, כמעשה אבות סימן לבנים, מהי הדרך הנכונה לנו להרבות בתפילות ולהתחזק באמונה שהקב"ה ישלח לנו פרנסה בריאות זיווג הגון וכדו′,מבלי לערב את השתדלותינו, או שמא צריכים אנו לשלב בין מידת האמונה ש "ה′ יעזור" ,אבל אם אנחנו לא נעזור לעצמנו ע"י ההשתדלות הטבעית, לא בטוח שהקב"ה יעזור לנו.
 
מסבירים בשם "הבעל שם טוב"(מתוך יהודה נחשוני- "הגות בפרשיות התורה" עמ′ 160): כי ישנם שני סוגי בני אדם, שלכל אחד מהם דרך מיוחדת באמונה ובטחון.
 
בני אדם פשוטים הרגילים בדרכי טבע חייבים להשתדל בהצלתם, אם הם במיצר, בלחץ כלכלי או אישי בדרכי טבע, כמאמר חז"ל "הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם"(ברכות לה.). אנשים אלה אם עושים כרבי שמעון בר יוחאי(שעסק רק בתורה ולא עשה שום השתדלות) יוצאים מסדרם הקבוע, טרם שנכנסו לסדר אחר, והם מבטלים את דרכי ההנהגה הנוהגות בהם.
 
אולם רבי שמעון בר יוחאי היה הצדיק שעליו נאמר "צדיק באמונתו יחיה", הוא היה בין המועטים, שלא ידעו דרכי טבע, ולא חיו אף פעם בהנהגה טבעית, וכן יוסף הצדיק. יחידי סגולה אלה, אם הם יוצאים ממסגרת ההנהגה הקבועה שלהם הם אינם משתלבים בדרך הטבע, ההשתדלות בדרכי הטבע מזיקה להם במקום לעזור.
 
בהתאם להנחה זו מפרש רבי ברוך אפשטיין את הפסוקים: "אשרי הגבר אשר יבטח בה′": ישנו גבר, אדם שבשבילו מספיק כי הוא בוטח בה′, אבל יחד עם זאת הוא עושה פעולה טבעית. זוהי הדרך לרוב בני אדם בימינו, שחייבים לשלב את חיי האמונה והתורה עם חיי העבודה והמעשה ובכך הם יצליחו ביותר.
אך כאמור יש דרגה עליונה מזו, ליחידי סגולה, והיא "השם ה′ מבטחו": ה′ הוא לא רק יסוד אמונתו, אלא גם מגשים הצלתו. הוא לא רק שם בה′ מבטחו, אלא ה′ הוא מבטחו היחידי, ללא שום פעולה מצד האדם.
וזוהי המדריגה שנדרשה מיוסף הצדיק בהתאם למעלתו.
 
מספרים על אדם שהיה במצוקה כלכלית קשה, ושם נפשו בכפו, להתפלל לה′ שיזכה אותו שיזכה בלוטו. יום אחרי יום ,שמעו המלאכים במרום את תפילתו, מעומק הלב ובדמעות שליש, ואמרו להקב"ה ,מדוע אינך נעתר לבקשתו של אותו אדם, ענה להם הקב"ה, אני מאוד רוצה שהאדם יזכה, אך כל עוד שלא ימלא טופס ההגרלה, לא יועילו תפילותיו, והוא לא יוכל לזכות..