יז' אלול ה'תש"עט 17/09/2019
שם משתמש
סיסמה

פרשת ויגש -"אני יוסף"

 
פרשת ההתגלות של יוסף הצדיק, הבן ה"אובד" אל משפחתו ממנה "הועבר" לפני 22 שנה בעודו נער בן 17 שנה. תקופה של 22 שנה שהתחלנו ללמוד אותה לפני שני פרשיות, פרשת וישב ופרשת מקץ, תקופה זו מסתיימת בפרשת השבוע, פרשה שלישית, פרשת ויגש.
 
 22 שנה קשות וכואבות ליעקב אבינו, תפארת ישראל - אובדן בנו האהוב, בנו היקיר, הבן שהתורה הקדושה מעידה שהוא אהב אותו אהבה יתירה. הבן הראשון של האם רחל, עקרת הבית שכבר לא היתה בין החיים, שבשבילה יעקב אבינו עבד הרבה, עד שזכתה לראות את הבן הזה.
מוסר גדול אנו יכולים ללמוד מפרשת מכירת יוסף. פעמים רבות במהלך חיינו נקלענו לתקופות קשות ולא נעימות, וברוב הפעמים אנחנו לא מבינים על מה ולמה היינו צריכים לעבור את הכאב: אם זה בנוגע לאובדן מקור פרנסה, או אי הצלחה בחיי המשפחה, צער גידול בנים וכו′. הרבה שאלות מקננות במוחנו וכמעט בלי תשובות .. והקושיות מתחזקות כאשר באה מכה אחרי מכה.. בלי שום סיבה הנראית לעין.. ואדם יכול ממש לצאת מדעתו מרוב הקושיות..
אומר החפץ חיים בפירוש על פרשתינו "שתי מילים פותרות אלף קושיות"..
 
22 שנה מלאות אירועים ותמיהות בתולדות בית יעקב. נציג בקצרה כמה מהן:
 
במשך 22 שנה יעקב ממאן להנחם, מסרב להאמין שיוסף איננו.. למה כ"כ הרבה זמן?
הקב"ה, סובב שיהיה רעב גדול בכל המזרח התיכון, רק במצרים יש שבר. מדוע במצרים היה שבר? כי הכינו ב-7 שנות השובע, כי רק במצרים ידעו שאחרי 7 שנות השובע יבואו שנות רעב נוראיות. ומאיפה הם ידעו? הקב"ה סובב שהבן האובד יתגלגל למצרים, יושלך לבור כעבד, בבית האסורים, ובמקביל פרעה חולם חלומות "וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעה" (מא, ח) ...
ואז קורה דבר שלא היה כדוגמתו בשום ממלכה בעולם, ומעלה תמיהה גדולה- עבד ממונה להיות משנה למלך!! "וַיּאמֶר פַּרְעה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (שם מ-מא)
אומרת התורה, "וַיָּבאוּ אֲחֵי יוֹסֵף" – אחי יוסף שירדו למצרים – "וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" - הם סבורים שהוא גוי מצרי – "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם" – הוא הכיר אותם – "וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת" – הם באים לקנות אוכל, והם פוגשים את המשביר, את הממונה על כלכלת מצרים והוא מתנכר להם, מדבר איתם קשות.
ושואלים האחים את עצמם: האם עם כולם הוא מדבר ככה, או שמא רק איתנו? האם זה תופעה אנטישמית? אותנו שונאים כי אנחנו יהודים? – הם מתחילים להיות מתוסכלים. הם יודעים שכולם קונים אוכל ואף אחד לא נכנס להם לחיים, ואף אחד לא שואל אותם ואף אחד לא מתנכל להם, משהו קורה כאן ואין לנו שמץ של מושג במה מדובר.. תמיהה גדולה!
ממשיכה התורה לתאר: "וַיּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם" – אתם יודעים שאם תופסים מרגלים, אז תולים אותם! – ממשיכה התורה ואומרת: "מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" - כרעם ביום בהיר מודיעים להם שהם מרגלים! הוא מאשים אותם בריגול! והם ברוב מבוכתם, מתחילים להשתפך לפניו ואומרים: "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים...שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ" (מב, יא-יג) – הם מתחילים לספר לו היסטוריה, תולדות המשפחה - "בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטן אֶת-אָבִינוּ" – יש לנו אח קטן – "וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ".
אומר להם יוסף: "בְּזאת תִּבָּחֵנוּ" - אני אעשה לכם מבחן, אתם טוענים שאתם לא מרגלים, בסדר, תביאו את אחיכם הקטון - "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם" – הוא הושיב את כולם שלושה ימים במאסר – האחים נקלעו למשבר גדול, ופשוט לא מאמינים מה קורה כאן..
יוסף מבקש לראות את בנימין, ובמקביל אוסר דווקא את שמעון..? למה? מה הוא רוצה מאיתנו?
 
 בהמשך מכניסים להם את את הכסף בחזרה... הם בטוחים שהם לא גנבו, אבל איך מתמודדים על דבר כזה, הכסף בפי אמתחתם! פחד גדול תמיהה גדולה!! ועם כל התמיהות הגדולות, הגענו לפרשת השבוע: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה...כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעה" –  אומר רש"י: "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעה" – אם אתה תקניט אותי, אני אהרוג אותך ואת אדונך!
 
כאמור, מסכת מלאה תמיהות, קושיות, תסכולים וחרדות - בלתי מובן! והנה מגיע הרגע... אולי השיא של ספר בראשית!
אומרים חז"ל: "יוסף החליט שהגיע הזמן להודיע להם שהוא יוסף" – מה הוא עושה? – אומרים חז"ל: "אמר להם: זה שאמרתם שאחיו של בנימין מת, שקרנים אתם" – "והרי אתם מכרתם אותו, אז מאיפה אתם יודעים שהוא מת?!"
 
ואז הם שואלים: "מאיפה אדוני יודע שאנחנו מכרנו אותו? מי גילה?" - הרי אף אחד בעולם לא ידע שהם מכרו, הרי הם החרימו כל מי שיספר.
 
והוא עונה: "הרי אני קניתי אותו בתור עבד, והוא סיפר לי. אתם רוצים שאקרא לו?! אני אקרא לו.."
 
האחים מפוחדים ורועדים..
 
והוא עוד ממשיך ועונה להם: "אתם רוצים שאני אוכיח להם?" - והתחיל לקרוא בקול גדול – "יוסף בן יעקב בוא לכאן, יוסף בן יעקב בוא לכאן, בוא תדבר עם אחיך"...
 
והאחים מתחילים להסתובב לכל הצדדים לראות מאיפה הוא מגיע, כי הוא אמר להם שיוסף הוא העבד שלו.
 
ואז אמר להם יוסף: למה אתם מסתכלים לשם? "אֲנִי יוֹסֵף" – אני אחיכם האמיתי - "הַעוֹד אָבִי חָי"?! (מה, ג) – מה זה "הַעוֹד אָבִי חָי"? אמר להם: תסתכלו עלי טוב, אתם לא רואים שאני דומה לאבא? תסתכלו עלי.
שואלים חז"ל: מה זה "נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו"? הם הסתכלו לו בפנים וראו דמות איקונין שלו כמו אבא יעקב. אמת, זה יוסף! 
 
כאן, אומר החפץ חיים בשתי מילים "אני יוסף" הובהרה התמונה, כל הספקות ברגע אחד מתבהרים. נכון זה לקח זמן, אבל בסופו של דבר כל התמיהות מתבטלות, ונגלה לפנינו כוחה של השגחתו של הקב"ה על כל המקרים שקורים לנו.  האחים לא האמינו ,אנחנו לא האמנו, שתהיה להם סיבה אבל הקב"ה האמין..
 
משל לאדם שמציץ דרך החור של המנעול כדי לראות דרכו סלון גדול, כל מה שיראה זה בצורה מוגבלת בהתאם לגודל החור.. ומתי התמונה תתבהר כאשר תפתח הדלת, אז יתגלה האור הגדול. גם אנחנו מעשה אבות סימן לבנים, צריכים לדעת ולהאמין ולחיות באמונה שאין דברים שקורים לנו "סתם" גם אם אנחנו לא מוצאים שום סיבה שבעולם למה זה קורא לנו, זה בגלל שהראיה שלנו היא ראיה דרך החור שבדלת, ואנחנו צריכים להאמין שכל מה שעובר ועבר עלינו בסופו של דבר הוא מכוון לתקווה טובה ואחרית טוב, רק צריכים להאמין..