יז' אלול ה'תש"עט 17/09/2019
שם משתמש
סיסמה

מעלת הבגדים המעידים על הנפש הפנימית

דרך העולם לכבד את מי שהוא הדור בלבושו כמו שקרא רבי יוחנן לבגדיו "מכבדותא"(שבת קיג.) - הבגדים שלי הכבוד שלי- ההנחה היא שמי שמתלבש בצורה מכובדת מאוד, הוא אדם שפנימיותו ראויה לכך, והלבוש הוא רק סימן בשביל מי שלא מכיר את מידותיו וערכיו של אותו אדם.
 
לפיכך בשביל המון העם היה צריך הכהן הגדול ללבוש בגדי הוד והדר, למען יהיה לו "לכבוד ולתפארת". אמנם עיקר תכליתם של "בגדי הכהונה" היתה בעבור ההשפעה הגדולה שהיו משפיעים על מי שלובשם במידות הטובות במעשים טובים וכו′.
 
בדייקנות מתוארים בפרשה טיבו של האריג ממנו נעשה הבגד, צבעו, מדותיו וקישוטיו. מצד אחד תכלית הבגדים "לכבוד ולתפארת" ומאידך "לקדשו לכהנו לי", לעורר את לב הלובש לקדושה ולחובות הקשורים עם כהונתו.
 
מראה כהן גדול בבגדיו המפוארים המקושטים בזהב ואבנים טובות, הנארגים מהטוב והיפה ביותר בחוטים ובצבעים, היה "לכבוד ולתפארת".
 
 אך מעניין לגלות שיש סגולה נוספת לבגדים בעם ישראל- בלשון הקדש נקראים הבגדים גם מדות "ולבש הכהן מדו בד", גם תכונות האדם, הטובות או הרעות, המעטפות את נפשו ורוחו נקראות מדות, כבגדים המעטפים את גופו של האדם.
 
לפי מדותיו נבחן אדם בין הבריות ולפיהן הוא מוכר לחבריו וסביבתו. את דמותו החיצונית מעצבים בגדיו, את דמותו הפנימית מדותיו.
 
בשעה שנער מעם ישראל מגיע לגיל מצוות, אנו מלבישים אותו מלבושים חדשים "לכבוד ולתפארת", וכן הוא מתלבש בתפילין הנקראים "פאר"- שנאמר "ופארכם על ראשיכם"(יחזקאל כ"ד), ונמצא בתפילין פרשת "קדש לי", ועל ידי המלבושים הללו אנחנו מראים שאנו מובדלים מכל הגויים, ובהם אנחנו מתקדשים לפני הקב"ה.
 
נמצינו למדים ששתי מעלות יש לבגדים: שמייחדים את מי שלובשם משאר האנשים: כלפי עצמו וכלפי אחרים: "כלפי עצמו"- שלא ישכח מה הוא ומי הוא ולא יתערב באחרים ולא ילמד ממעשיהם הרעים, ותמיד נזכר בכך ע"י בגדיו המיוחדים. "כלפי אחרים"- שע"י בגדיו המיוחדים נכרת גדולתו לכל יודעים לכבדו לפי ערכו.("כתב סופר").
 
אמנם אצל אהרון הכהן לבישת הבגדים לא נצרכה לשם כך אלא רק "לכבוד ולתפארת". אך אצלנו(כל מי שהוא לא הכהן גדול) עדיין תקיפה גם המעלה הראשונה: המחויבות שיוצרים אצלנו הבגדים. אצלנו הבגדים יכולים לשמש בתור מחסום להשקפות זרות לתרבויות שלא תואמות את דרך התורה, את דרכם של עם ישראל בכל מהלך הדורות.
 
מעשה ברב הגאון רבי אברהם אבן עזרא שהיה כידוע עני מרוד והמזל היה ממנו והלאה. הוא אמר פעם על עצמו שאם ימכור תכריכים אף אחד לא ימות: הזדמן פעם אחת להתפלל בבית כנסת מפואר ושמע שהגבאים מכריזים שהם מחפשים רב ומוכנים לתת לו שכר חודשי עשרת אלפים שקלים! הציג הרב את עצמו בפני הגבאים שהוא מוכן להתמנות למשרה, אבל כיון שהיה לבוש בפשטות כאחד העניים לא רצו לשמוע כלל וביזו אותו. כ"ש "חכמת העני בזויה". חרה לרב שהגבאים מסתכלים רק בקנקן ולא במה שיש בו שהם קובעים לפי החיצוניות. אמר לעצמו שהוא חייב ללמדם לקח. ראה בשוק באחת הבסטות בחור צעיר נאה בעל הדרת פנים- כרס וזקן - חצי רבנן: והציע לו להיות הרב של המקום. לא האמין הבחור למשמע אוזניו אבל הרב שכנע אותו שהוא כביכול יהיה השמש שלו וידבר במקומו רק ישמע להוראות, והם יתחלקו חצי חצי במשכורת החודשית, הסכים הנ"ל להצעה. הלך עימו האבן - עזרא קנה לו חליפה מהודרת, נתן לו גמרא תחת ידו, והלכו שניהם לבית הכנסת. כיון שראו הגבאים את "הרבי" החדש הסכימו למנותו לרב בית הכנסת ושהאבן עזרא יהיה שמשו. בשבת באו כל בני העיר לראות את הרב החדש ולהתבשם מתורתו. עלה לבמה ואמר א. ב. ג. ד. וירד. עלה האבן עזרא ואמר רבותיי אני אפרש לכם מה הרב רמז בדרשתו. א - אמונה, דרש להם הרב שעה על אמונה. דברים שלא שמעו מעולם. ב בטחון, עוד שעה של דברי תורה נפלאים מחורזים במשלים וסיפורי חז"ל, וכן הלאה. ארבע שעות של דרשה. וכך התנהלו העניינים, שואלים שאלות בהלכה ובפוסקים את "הרבי", הוא לוחש כביכול באוזני "השמש" הלא הוא האבן - עזרא והרב עונה לשואלים באריכות ובבקיאות מדהימה, עד ולא עד בכלל. באו הגבאים ואמרו רוצים לשמוע את רבינו. כבר כמה חודשים שהוא איתנו ולא שמענו מילה אחת מאיתו, החליט הרב שכעת הוא ילמדם לקח שלא ישכחו לעולם. אמר להם רבותיי בעוד שלושה ימים הרב ימסור שיעור בהלכה ויענה לכל השאלות. הלך האבן עזרא לרב הזה ואמר לו אני צריך ללכת לדרכי, אנחנו נפרדים. לכן אלמד אותך מה ישאלו וגם מה תשיב להם. שאלה ראשונה: ישאלו אותך: התפילין שלי נפלו מה צריך לעשות? תגיד להם תרים אותם, תנשק אותם, תשים צדקה. שאלה שנייה: אשתי עושה לי צרות מה לעשות איתה? תענה לו תבוא בשבוע הבא, עד שבוע הבא כבר יסתדרו ביניהם. שאלה שלישית ישאלו אותך הפרה שלי כשרה או טריפה? תגיד להם תשחט אותה, תוציא את הריאה, תנפח, אם התנפחה - כשירה. אם לא - טריפה! שלשה ימים חזר "הרב" על התשובות עד שידע אותם על בוריים, ביום השלישי התאספו כל הקהל לבית הכנסת לשמוע את רבם הנערץ. אמר להם הרב בבקשה תשאלו כל שאלה שתרצו. קם אחד ושאל: כבוד הרב הפרה שלי כשרה או טריפה? אמר לו הרב תרים אותה תנשק אותה ותתן צדקה: שואל שני שאל: כבוד הרב התפילין שלי נפלו, מה צריך לעשות? אמר לו הרב תבוא שבוע הבא: ושאלה שלישית: כבוד הרב אשתי עושה לי בעיות. אשה רעה מה לעשות לה? אמר לו הרב תשחט אותה: תוציא לה את הריאה, תנפח: אם התנפחה כשירה: אם לא - טריפה: עודנו מדבר עמם ונעל העקב של אותה אשה כבר הכתה על ראשו, והיתה מהומה גדולה.. הבינו הציבור עם מי נפלו ומאותו יום והלאה למדו לקח שהמעיל לא מועיל והכובע לא קובע!!