טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

מצוות התשובה

כתב הרמב"ם(הלכות תשובה ה,א):"רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו בדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... ואין לו מה שיכפהו ולא גוזר עליו..אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה"

המצוה הזאת שעליה מדברת התורה בפרשתינו היא לפי הרמב"ן מצוות התשובה. התורה מעידה כי מצוות התשובה לא רחוקה מן האדם ויכול לעשותה בכל עת ובכל מקום, "אין הדבר תלוי אלא בי". הן אמת שאמנם האדם מתמודד בכוחותיו הוא עם תהליך התשובה, אך על כל פנים נזקק לסיוע הבורא בהתמודדות עם יצר הרע המבקש להכשילו. אך חשובה ההתעוררות תחילה מהאדם עצמו.

כאשר מכים אנו על החזה בזמן אמירת וידוי במשך השנה ובפרט בימי חודש אלול ובימים הנוראים, כוונתינו לרמוז כי מכירים אנו באשמתינו. אין אנו מנסים להטיל את האשמה בגורמים חיצוניים, ושכאלה לא חסרים...הכרה זו היא המפתח לכל תהליך התשובה, וזוהי כוונת התורה "כי קרוב אליך- בפיך ובלבבך לעשותו".

מעשה שהיה בעיירה נידחת אחת ושמה "חלם"-  ובה חיו תושבים טפשים ונבערים מדעת. יום אחד נתנו עיניהם באחד מאנשי העיירה, שמו בידו צרור כסף ופקדו עליו לצאת לסיור בעולם הגדול ולרכוש מכשיר משוכלל שיוכלו להפיק ממנו תועלת.

יצא האיש לדרכו ועבר על פני ארצות וימים. יום אחד התקרב אל עיר מוקפת חומה. בהיותו במרחק רב ממנה הבחין האיש בעשן המיתמר ועולה ממנה.כשהתקרב, הבחין שעל החומה עומד אדם ותוקע בחצוצרה.ב"פקחותו" הבין האיש שיש קשר בין המריע בחצוצרה לבין הדליקה, שכן ככל שהמשיך האיש להריע הלך העשן ונמוג. מכאן הגיע למסקנה כי אין זאת אלא חצוצרת קסם ובכוחה לכבות דליקות.מיד החליט להיכנס לעיר, לחפש את בעל החצוצרה ולקנותה ממנו בכל מחיר. כך היה ולאחר משא ומתן קצר עלה בידו לרכוש את "האוצר היקר".כאשר שב לעיירה סיפר לכולם שהביא מכשיר משוכלל וחשוב לכיבוי שריפות,והעיר "חלם" צהלה ושמחה...יום אחד פרצה דליקה בעיר ובמקום להתגייס למלאכת הכיבוי הלכו כולם אל בית בעל החצוצרה כדי לזון עיניהם במחזה הנפלא של כיבוי שריפה ע"י חצוצרה...האיש עמד בפתח ביתו והחל לתקוע. בנתיים הלכה האש וגדלה והתפשטה לכל עבר, אך כולם נשארו לעמוד אצל התוקע בציפייה לראות כיצד תכבה החצוצרה את השריפה המשתוללת...עבר שם עובר אורח ופנה אליהם בחרדה: "הלא אש אוכלת  את בתיכם! מדוע אינכם חשים לכבותה?אמרו לו:"אל דאגה, יש לנו חצוצרה אשר בתוך זמן תכבה את האש"הוסיפו וסיפרו לו מהיכן קנו את החצוצרה וכיצד הוכח להם שאכן היא מכבה שריפות גדולות כקטנות.צחק האיש האורח ואמר: "שוטים שכמותכם!!! אמנם יש קשר הדוק בין התקיעה בחצוצרה לכיבוי השריפה- התקיעה מעוררת את הציבור ומזרזתו לצאת מהבתים ולהיחלץ חושים לכבותה. לולי התקיעה היו נשארים איש איש בביתו ודבר הדליקה לא היה נודע להם וממילא גם לא היו חשים לכבותה.

אולם מי שסבור שבכח התקיעה לבדה לכבות את האש, הוא שוטה ודברי הבל הוא דובר! "

ועוד כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (ג ,ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".