יד' תמוז ה'תש"עט 17/07/2019
שם משתמש
סיסמה

הלכות חנוכה

 

  

  1. נשים חייבות בהדלקה כמו הגברים, ולכן יכולות להוציא אותם ידי חובה, וכן נהגו הנשים לא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.
  2. מנהג האשכנזים- למרות שכל אחד מבני הבית מדליק, האם והבנות לא מדליקות לעצמן.
  3. תחילת זמן הדלקת הנרות, למנהג האשכנזים- בשקיעה, והספרדים- נהגו מצאת הכוכבים (חוץ מבית הכנסת ששם מדליקים בשקיעה לפרסם את הנס).
  4. לכתחילה ראוי להדליק בתחילת הזמן, אך אם התעכב, יכול להדליק בברכה עד עלות השחר (לאחר עלות השחר עד הנץ ידליק ללא ברכה).
  5. הנרות צריכים לדלוק מתחילת זמן ההדלקה (שקיעה\צה"כ) חצי שעה, לא פחות ולא יותר, ולכן לאחר הזמן הזה יכול לכבות אותם.
  6. עיקר המצווה להניח על פתח החצר בצד שמאל, ואם גר בבניין יניח בחלון הפונה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניח על שולחנו.
  7. לכתחילה מניח את הנרות מג' טפחים (24 ס"מ) מהקרקע, עד לעשרה טפחים (80 ס"מ). אך ניתן להניחה עד 20 אמה (ולא יותר).
  8. המינימום להדליק בכל יום זה נר אחד. אך עם ישראל נהגו להדר: לפי הספרדים- בעל הבית מדליק כל יום נר נוסף. למנהג האשכנזים- כל אחד מבני הבית מדליק נר נוסף כל יום אך מניח את הנרות במקום אחר.
  9. מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, זכר למנורה, אך כל דבר שדולק כשר להדלקה, חוץ מדבר מאוס.
  10. מדליקים בנוסף גם בבית הכנסת, אלא ששם לכל הדעות מדליקים בין מנחה למעריב (לפרסום הנס), וכן אין חובה שהנר ידלוק חצי שעה, או שתהיה כמות שמן של חצי שעה.
  11. צריך עשרה אנשים בבית הכנסת כדי לברך על הנרות, וגם נשים נכללות במניין עשרה.
  12. בערב שבת, כיון שכל המתפללים כבר הדליקו נרות בביתם, מברכים רק "להדליק".  
  13. ביום הראשון מברך שלוש ברכות: "להדליק", "שעשה נסים", "שהחיינו". מנהג הספרדים לברך- "להדליק נר חנוכה", האשכנזים והתמנים מברכים- "להדליק נר של חנוכה".
  14. בלילה הראשון מדליק את הנר הימני ביותר, וכל לילה מדליק את הנר החדש והולך משמאל לימין.
  15. בהדלקה לא יסלק ידו מיד אלא ימתין שתהא הלהבת עולה מאליה.
  16. קטן יכול להדליק רק את נרות ההידור, אך לא את הנר החיוב (הנר הראשון).
  17. בשעת הסכנה או שכבר כלתה רגל מהשוק, מדליק בתוך הבית בברכה גם אם רק הוא רואה את הנרות.
  18. ניתן להדליק נרות רק מפלג המנחה, אבל צריך שידלקו חצי שעה אחר זמן ההדלקה המקורי (שקיעה\צה"כ).
  19. בערב שבת, גם בירושלים נוהגים להדליק עשרים וחמש דקות לפני השקיעה.
  20. מדליקים קודם נרות חנוכה ואח"כ נר שבת, אך גם אם הדליקו נרות שבת ניתן להדליק נר חנוכה, (למנהג האשכנזים- שחוששים שקיבלה שבת בהדלקה, תאמר האשה לאחר להדליק).
  21. אם אפשר ראוי להתפלל מנחה לפני הדלקת נר חנוכה (כגון בערב שבת), במקום שאין מניין מוקדם ניתן להתפלל מנחה אחר ההדלקה.
  22. במוצ"ש בבית הכנסת קודם ידליקו נרות חנוכה ואח"כ יבדילו. אך בבית הספרדים והאשכנזים- נהגו קודם להבדיל, חלק מהתימנים- נהגו קודם להדליק נרות לחנוכה.
  23. צריך שברגע ההדלקה יהיו תנאים שיאפשרו לנרות לדלוק חצי שעה אחר צה"כ, אחר לא יצא ידי חובת ההדלקה ומדליק שנית בלי ברכה.
  24. גם אדם חסר בית צריך להדליק במקום שהוא נמצא, וכן אם נמצא בספינה או ברכבת או בשטח במילואים צריך להדליק אם הוא יכול.
  25. אדם שמדליקים עליו בביתו, פטור מהדלקת נר חנוכה. אך אורח שלא מדליקים עליו בביתו וכן אין מזונו על בעל הבית (כבבית מלון) חייב להדליק או להשתתף בתשלום ההדלקה של בעל הבית.
  26. אין איסור לשחק בסביבון בימי חנוכה, וישנם מספר רמזים לאותיות שעליו.
  27. מעיקר הדין אין חובה להדליק נרות בחנוכיה, אלא יכול להניח את הנרות בשורה. אך מובא בספרים שיש להדר ולהדליק בחנוכיה מהודרת, כל אחד לפי כוחו.

 

 

*חובת הנשים בהדלקה:

שבת (כג.): "הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדליקה דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".

כל הראשונים: נשים חייבות בנר חנוכה וכן מוציאות ידי חובה את הגברים.

[האשכול: בשונה מקריאת מגילה שלא מוציאה ידי חובה- כי קול באשה ערוה. בה"ג: בשונה ממגילה שהגבר חייב מדין קבלה והאשה רק מדרבנן].

רא"ם: חולק וסובר שאינה מוציאה ידי חובה את הגברים גם בנר חנוכה.

 

שו"ע (תרפ"ט\א'-ב'): "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים...

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו; והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה.... וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים".

חזון עובדיה: "וכן פסק מרן השו"ע שאף במקרה מגילה האשה מוציאה אנשים י"ח, ואין צריך לומר שמוצאיה י"ח בנר חנוכה".

שאילת שלמה (ח'\לו'): "... מדוע אין אישה מדלקת... והחת"ם סופר תירץ, שהטעם הוא משום שמתחילה היו מדליקים נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ, ולא היה ראוי להנהיג שאישה תדליק שם, שאין כבודה לצאת לרשות הרבים לעתותי ערב להדליק בין האנשים, ואף על פי שעכשיו אנו מדליקים בפנים, מכל מקום נשאר המנהג הראשון על מקומו (חידושי חת"ס שבת כא ב). ובספר משמרת שלום תירץ שכיוון שאין האם מדליקה, שאשתו כגופו - אין זה ממידת דרך ארץ שבנותיה תדלקנה (מובא בס' מצות נר איש וביתו ד ג)".

 

 

*ממתי מדליקים נר חנוכה:

שבת (כא:): "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק".

(לד:): "ת"ר בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים... שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל... תלתא ריבעי מילא".

פסחים (צד.): "...תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין...".

*לכאורה הגמרות סותרות (4\3 או 4)?

 

ר"ת: משקיעת השמש הנגלת עד צה"כ -יש זמן הילוך 4 מילין. אבל יש שתי שקיעות:

  1. מהשקיעה של השמש הנגלת עד זמן הילוך של 4\1\3 מיל- עדיין יום.
  2. מהשקיעה השניה (לאחר 4\1\3 מיל) עד צה"כ זמן הילוך 4\3 מיל- בין השמשות

כל זה לגבי שבת, אבל לגבי חנוכה "משתשקע"- הכוונה מצאת הכוכבים.

 

רמב"ם (חנוכה, ד'\ה'): "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק...".

רמב"ם (כך הבינו בדבריו), רי"ף: מזמן שקיעת השמש הנגלת מתחיל בין השמשות (עד צאת הכוכבים- זמן של 4\3 מיל) וזה זמן הדלקת נר חנוכה.

 

 

שו"ע (רס"א\ב'): "י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות; והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע...".- פסק כר"ת.

שו"ע (תרעב'\א'): "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה...".

כף החיים, יחוה דעת (ג'\נא') ובילקו"י: "זמן הדלקת נרות החנוכה הוא בצאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה, לא מאחרים ולא מקדימים". אבל המנהג הזה בעייתי כיון שהוא משלב שתי שיטות חולקות, אבל ככה נוהגים.

קיצור שולחן ערוך: "לכתחילה ידליק מיד עם צאת הכוכבים, לא הדליק מיד - ידליק תוך חצי שעה מצאת הכוכבים".

ביאור הלכה: "...ועיין במרדכי ספ"ב דשבת שכתב דלשון משתשקע מוכח שהוא תחלת השקיעה וכו' וכן עיקר עכ"ל וכ"כ הפר"ח".

 

 

*עד מתי מדליק נרות:

שבת (כא:): "... וכבתה אין זקוק לה! ורמינהו, 'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק' מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה?! לא דאי לא אדליק מדליק, וא"נ לשיעורה.

עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי".

 

רש"י: "רגלא דתרמודאי- שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן".

[יש שני תירוצים בגמרא: א. לתירוץ הראשון מדליק רק בתוך הזמן (ואחר הזמן לא יכול להדליק). ב. לפי התירוץ השני זמן ההדלקה הוא גם יותר מאוחר והגמרא מביאה דנה מה שעור השמן].

 

רמב"ם (הלכות חנוכה, ד'\ה'): "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר עבר זמן זה אינו מדליק". [התירוצים לא חולקים וגם שיעור השמן ששמים הוא עד שתכלה רגל מהשוק].

רשב"א: הגמרא רק מדברת על מצווה מהמובחר, אבל גם לאחר הזמן מברך.

ר"י פורת: זו מחלוקת התירוצים בגמרא ולכן אומר שמדליק מספק לאחר הזמן (וספק ברכות להקל). ועיצה טובה להדליק בזמן ולא כרמב"ם שהבין שזו דינא דגמרא.

 

הריטב"א: "והמנהג הפשוט ששיעור כל זמן שחנויות המוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות".

 

שו"ע (תרע"ב\ב'): "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן".

רמ"א: "הגה: י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה".- תוס'.

שו"ע: "ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין".

ילקו"י: "ומכל מקום אם לא הדליק בתחילת הלילה, מדליק והולך כל הלילה בברכה, כל זמן שלא עלה עמוד השחר. ואין לחוש בזה לספק ברכות, מאחר שכך המנהג להדליק בברכה גם אחר חצי שעה מצאת הכוכבים. ואם לא הדליק עד שעלה עמוד השחר, ידליק אז בלי ברכה".

עשה לך רב (ד'\מ'): "...אך בזמנינו אין כן הדבר, כי יש איזורים שבהם חוזרים פועלים מעבודתם בשעה מוקדמת, ויש איזורים שבהם חוזרים פקידים ממשרדיהם בשעה מאוחרת יותר, ויש אזורים שבהם מתחילה נהירת הולכי רגל בשעה יותר מאוחרת. ולכן גם זמן ההדלקה מתמשך אף לכתחלה עד שתכלה רגל מן השוק בכל מקום לפי ענינו".

 

 

*הזמן שהנרות צריכים לדלוק:

שבת (כא:): "... וכבתה אין זקוק לה ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה?! לא דאי לא אדליק מדליק, וא"נ לשיעורה...".

 

ר"י ור"ת: פסקו כלישנא קמא ולכן אין חובה שיהיה שיעור שמן לחצי שעה בחנוכייה.

רמב"ם (ד'\ה'): "...מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק. וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק...". פסק את שתי הלישנות.

רא"ש: אם לא יהיה שיעור שידלוק חצי שעה לא יצא ידי חובה.

 

שו"ע (ב'): "יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר, כדי שיעור, קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו."

ילקו"י: "אם בעת ההדלקה לא היה בנר שמן כדי שיעור ההדלקה, או שהדליק בנר שהוא קטן משיעור הנזכר, אפילו אם אחר שבירך והדליק, הוסיף שמן כדי שיעור הדלקת נ''ח, לא יצא ידי חובתו. מפני שצריך להיות שמן כשיעור הדרוש לפי הדין בעת ההדלקה, שההדלקה עושה מצוה. וצריך לכבותה ולאחר שיוסיף שמן כדי שיעור ההדלקה, יחזור וידליקנה ''בלא ברכה''."

 

 

*מקום ההדלקה:

שבת (כא:): "ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו".

(כג.): "אמר רב הונא חצר שיש לה ב' פתחים צריכה שתי נרות... משום חשדא דבני מתא וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי".

(כג:): "אמר רב יצחק בר רדיפה א"ר הונא נר שיש לה שני פיות עולה לב' בני אדם".

 

תוס': מקום ההדלקה הוא על פתח החצר, ואם אין חצר לפני הבית מניח על פתח ביתו.

רב שר שלום: אם יש כמה בתים בחצר כולם משתתפים בהוצאות הנרות ומניחים חנוכיה אחת על פתח החצר.

רש"י: מקום ההדלקה הוא על פתח הבית ("חצר שיש לה ב' פתחים- שיש לבית ב' פתחים פתוחים לחצר").

 

טור וכן שו"ע (תרע"א\ה'): "נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו...".- פסק כמו הטור.

הביאור הלכה: "פתח החצר- ר"ל ושלא כדעת רש"י דסובר דמניחו על פתח הבית הפתוח לחצר".

בשם החזון איש: כיון שהחצר שלנו משמשת רק למעבר או לגינה, אין לה דין חצר ולכן מדליק על פתח ביתו הפונה לחצר.

הגרי"ז מבריסק: גם בחצרות שלנו מדליק על פתח החצר.

ילקו"י: "יש אומרים שבזמן הזה שאין סכנה להדליק נר חנוכה בחוץ, צריכים להדליק נר חנוכה בחוץ, ויש אומרים שגם בזמן הזה אפשר להדליק נר חנוכה בבית, דהואיל ונהגו להסתפק בפרסום הנס לבני ביתו, יכולים להשאר במנהגם, וכן נהגו גדולים וגם טובים. ומכל מקום מי שיכול להניחה מבחוץ, מניחה מבחוץ, ואם לאו על פתחו מבפנים".

 

 

*כמה נרות צריך להדליק:

שבת (כא:): "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.

...א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין".

 

תוס': עיקר הדין- אחד לכל בני הבית, מהדרין- לכל אחד מבני הבית אחד, והמהדרין מן המהדרין- מוסיף והולך רק ראש המשפחה. כדי ליצור היכרא.

רמב"ם (חנוכה, ד'\א'): "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד".

(ב): "כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות".

(ג'): "מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמנה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד".

 

שו"ע (תרעא'\ב'): "כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר".- מנהג ספרד שברמב"ם.

רמ"א: "הגה: וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין".- כך הוא הבין ברמב"ם.

ילקו"י: "כמה נרות צריך להדליק בחנוכה... יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. והיינו, כי מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים. אולם המהדרים במצוה זו, בלילה הראשון מדליקין נר אחד, מכאן ואילך מוסיף נר אחד בכל לילה עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות, ואפילו אם היו בני הבית מרובים לא ידליקו יותר."

עולת יצחק (ב'\רסה'): "...דמש"כ הרמב"ם שמדליק כמניין אנשי ביתו, היינו שבעה"ב בלבד מדליק, דלא כרמ"א שמפרש את הרמב"ם שכל אחד מב"ב ידליק, אמנם הוסיף החזו"א שאין לשנות ממנהג העולם שנהגו כרמ"א ע"כ. אכן מי שחפץ להדר בזה, ובתנאי שכל אחד מבני הבית מדליק במקום מיוחד, שבזה כולי עלמא מודו שיכולין להדליק יותר, כיון שיש בזה היכר לתוספת הנס ואין חשש שיאמרו שכך הוא מספר בני אותו הבית...".

 

 

*דין אדם שאין לו בית:

שבת (כא::( "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו". 

(כג.): "ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך".

רש"י: "...דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה".

 

שו"ת מהרש"ם: גם אדם ללא בית מדליק ברחוב בברכה כיון שאין צרך בבית קבע בכדי להדליק.

הגרצ"פ פראנק: כתב שגדר "בית" לנר חנוכה הוא "בית קבע" כמו לענין מזוזה ועירוב, ולפיכך כתב שהנוסע בספינת נוסעים של ימינו (כדלקמן סעי' 2) חייב להדליק שם נרות חנוכה. ומדבריו משמע שבאופן עקרוני הוא הדין לכלי רכב אחרים, שניידותם אינה מעכבת כלל. ומדבריו משמע שהוא הדין לנושאים אחרים בהלכה שבהם נדרש "בית קבע".

ילקו"י: "אולם המהלך בדרך וחונה בלילה, ואין לו שם בית ולא אהל, חייב להדליק נר חנוכה, אם יש לו חתיכות שעוה יתלה אותם בעץ גבוה, או על שלחן, או ספסל, וידליקם, לקיים מצות הדלקת נר חנוכה ולברך עליהם".

"הנוסע בספינה או ברכבת, ואפשר להדליק שם נרות חנוכה, נכון להדליק, שאין צריך בית קבוע לכך, כל שלא יגיע לביתו באותה לילה, וגם אין מדליקין עליו בביתו".

הרב אליהו: הורה שגם לדעה המצריכה "דירת קבע" להדלקת נר חנוכה, יש להדליק נרות חנוכה במשאיות. ובטעם הדבר נאמר שם בפירוש שגדר "דירת קבע" נקבע עפ"י השימוש במקום, והדין אינו תלוי כלל בקביעות בקרקע.

אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' יד אות ה): שאין מדליקים נר חנוכה בספינה. (והוכיח את דבריו מרש"י).

ערוה"ש (סי' תרעז סעי' ה): הנוסע ברכבת מדליק שם נר חנוכה, למרות שהרכבת נוסעת. אך טעמו אינו משום שרכבת דינה כבית, אלא משום שגם מי שאין לו בית צריך להדליק (בברכה) במקום שבו הוא נמצא.

 

 

*הדלקה בבית הכנסת:

חזון עובדיה: "בבית הכנסת מדליקים נר חנוכה בין מנחה לערבית עם שקיעת החמה... כדי שבמשך כל זמן תפילת ערבית הצבור יראו את נרות החנוכה, ואיכא פרסומי ניסא".

ילקו"י: "...אפשר לצרף את הנשים למנין עשרה להדלקת נרות חנוכה שבבית הכנסת, ובפרט כשיבואו אחר כך עוד אנשים ויהיה מנין בבית הכנסת".

"...המדליק בברכות בבית הכנסת, חוזר ומדליק בביתו, שמצות חנוכה נר איש וביתו. וחוזר ומברך את כל שלשת הברכות לפני הדלקתו".

"אם חל ליל כ''ה כסליו בליל שבת, שכל אחד ואחד מן הקהל הדליק נר חנוכה מבעוד יום, ובירך כל שלשת הברכות, ואחר כך הולכים לבית הכנסת להתפלל, המדליק נר חנוכה בבית הכנסת לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה, ולא יברך ברכת שעשה נסים ושהחיינו...".

"יש מי שאומר שאין צריך לתת שמן כשיעור הדלקה של חצי שעה בנרות חנוכה שבבית הכנסת, אלא כדי שיעור תפלת ערבית, שנמצאים הקהל בבית הכנסת, ואיכא פרסומי ניסא... מותר לשמש לכבותה מיד לאחר שהקהל עזב את בית הכנסת...".

 

 

*מה מברך:

שבת (כג.): "...אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג'. מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת, מאי ממעט ממעט זמן. ונימעוט נס? נס כל יומי איתיה. מאי מברך מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".

 

בה"ג ושאילתות: צריך לומר להדליק נר של חנוכה.

רמב"ם (ג'\ד'): "בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים לאבותינו וכו' ושהחיינו וקיימנו וכו' וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו ובשאר הלילות המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון".

 

האר"י וכן שו"ע (תרע"ו\א'): "המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות: להדליק נר חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו; ואם לא בירך זמן בליל ראשון, מברך בליל שני או כשיזכור".

משנ"ב (ס"ק א'): "להדליק נר חנוכה- בגמרא וכל הפוסקים איתא נר של חנוכה וכ"כ המהרש"ל אך שכתב שיאמר שלחנוכה במילה אחת ולא של חנוכה שתי מילות. והעולם אין נוהגין להקפיד בזה [פמ"ג]".

ילקו"י: "בנוסח ברכת הדלקת נרות חנוכה יש לומר: ''להדליק נר חנוכה'' ולא של חנוכה. נוסח הברכה השניה של הדלקת נרות חנוכה: ''שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה''. ולא כאותם האומרים ובזמן הזה. ומכל מקום האומרים עם ו' אין מזניחין אותן".

הרב רצאבי (עולת יצחק (א'\פח')): "מברך כל הברכות קודם שמתחיל להדליק. דהיינו, "להדליק נר של חנוכה", ו"שעשה נסים". (ו"שהחיינו", ביום ראשון). ובמשך הדלקת הנרות הנוספים, נוהגים לומר "הנרות הללו" וכו'. ודעת הרש"ש זיע"א שברכת שעשה נסים ושהחיינו, יאמר אחרי ההדלקה, אבל אין כן דעת רוב ככל הפוסקים, וכן המנהג".

קול צופייך: "...אנו מברכים בלשון יחיד "להדליק נר חנוכה" ולא "נרות חנוכה", כי מעיקר הדין מספיק נר אחד".

מטה משה: מביא רמז לסדר הברכות: "עשה לך שרף (להדליק) ושים אתו על-נס (שעשה ניסים) והיה כל-הנשוך וראה אתו וחי (שהחיינו)"

 

 

*כיון ההדלקה:

יומא (טו:): "דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין".

מהרי"ק וכן שו"ע (תרע"ו\ה'): "יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס". 

קול אליהו: "בלילה הראשון ידליק את הנר הקרוב לפתח, שהוא לימין המדליק. ובלילה השני, ידליק את הנר הרחוק מעט מן הפתח תחלה, ואחר כך יפנה לימינו וידליק את הנר הנוסף, עד שבלילה השמיני יתחיל להדליק מהנר הרחוק מן הפתח ויפנה לימינו וידליק השאר".

 

 

*אופן ההדלקה:

שבת (כ:): "אמר עולא המדליק [נר של שבת] צריך שידליק ברוב היוצא [מראש הפתילה חוץ לנר]".

מהר"י ברונא: כשמדליק נר חנוכה לא יסלק ידו מיד, כדין של נר שבת.

ילקו"י: "המדליק נרות חנוכה צריך להדליק את רוב היוצא מן הפתילה, עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ולא יסלק ידו מההדלקה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצאת".

 

 

*הדלקה ע"י קטן:

שבת (כג.): "והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום".

 

שו"ע (תרע"ה\ג'): "... אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול; ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר".

רמ"א: "הגה: ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ." 

ילקו"י: "טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך בהדלקת נרות ההידור שבכל ערב. אבל אם לא הגיעו לחינוך, אין לתת להם להדליק בנרות החנוכה שהוא יוצא בה. ונר השמש מותר להדליקו אפילו על ידי תינוק שלא הגיע לחינוך, הואיל ואין בו שום קדושה".

 

 

*אדם שמדליק בפנים:

שבת (כא::( "ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו".

שו"ע (תרע"א\ה'): "ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו...".

מ"א: בבית ידליק בברכה, כל זמן ששניים מבני ביתו ערים.

הרב אליהו: מספיק שאחד מבני ביתו יהיה נוכח.

ילקו"י: גם אם הוא לבד יכול להדליק עד עלות השחר.

 

 

*הדלקה מפלג המנחה: (4\1\1 שעות זמניות לפני הלילה).

מהר"י אבוהב וכן שו"ע (תרע"ב\א'): "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק".

שער הציון (ס"ק ה'): "ועיין בברכי יוסף דנקטינן כן להלכה כהיש מי שאומר".

 

 

*נר חנוכה בערב שבת:

שו"ע (תרע"ט\א'): "בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת".

רמ"א: "הגה: ומברך עליהם כמו בחול, אע"פ שמדליקין בעוד היום גדול".- תרומת הדשן. 

משנ"ב (ס"ק א'): "נר חנוכה תחלה- כדי לצאת דעת הי"א דס"ל דאי ידליק של שבת תחלה קבליה לשבת ואיתסר עליה מלאכה אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלקת הנר וע"כ אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ. וכ"ז באיש המדליק אבל אשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א' יכולה בעצמה לברך".

(ס"ק ב'): "ודוקא אחר פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה כמ"ש בריש סי' תרע"ב . וכבר כתבנו בשם האחרונים דצריך ליתן בה שמן עד שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים וכן במדליק נרות ואם אין לו כ"כ שמן ונרות גדולות יראה עכ"פ אחת מהן שיהיה דולקת השיעור הזה".

ילקו"י: "בדיעבד אם הקדימה האשה להדליק נר שבת, יכולה להדליק לאחר מכן נר חנוכה, כיון דנקטינן כד' מרן שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות כלל. וכל שכן שהאיש בעל הבית רשאי להדליק נר חנוכה אחר שהדליקה אשתו נרות שבת. כי אפילו אם קיבלה שבת בהדלקתה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה".

פסקי תשובות (בשם הגרש"ז): "אכן מדברי הראשונים מבואר שצריך להיות סמוך לשקיעת החמה... לכן בירושלים אף כי בכל שבתות השנה מדליקים נרות 40 דקות קודם השקיעה, מ"מ בערב שבת זו נוהגים להדליק נרות חנוכה 25 דקות קודם השקיעה ומיד אח"כ נרות שבת".

 

 

*תפילת מנחה:

משנ"ב (תרע"ט\ ס"ק ב'): "...וכתבו האחרונים דנכון לכתחלה שיתפלל מנחה תחלה ואח"כ ידליק".

ילקו"י: "נכון להתפלל מנחה בערב שבת לפני הדלקת נרות חנוכה, כדי שידליקו נרות חנוכה אחר מנחה, מפני שתפלת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים. אולם כל זה אם הוא מוצא בנקל מנין שמתפללים מנחה מבעוד יום בערב שבת, שאז יתפלל אתם מנחה ואחר כך ילך לביתו להדליק נרות חנוכה. אבל אם אין נמצא בנקל מנין שמתפללים מבעוד יום, לא יתפלל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחלה, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה בצבור".

סידור השל"ה: "בערב שבת ילדיק ואח"כ ילך לביהכ"נ להתפלל מנחה בציבור".

 

 

*הדלקה במוצ"ש:

תרומת הדשן, מהרי"ל, אגור וכל בו: נר חנוכה קודם להבדלה. (מאחרים את ההבדלה משום "דאפוקי יום מאחרינן")

אשכול ואובדרהם: מבדילים ואח"כ מדליקים נר חנוכה.

 

שו"ע (תרפ"א\ב'): "מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם ההבדלה".

רמ"א: "הגה: וכל-שכן בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל, שהרי כבר הבדיל בבית הכנסת". 

משנ"ב (ס"ק ג'): "ודע דט"ז ועוד כמה אחרונים שעומדים בשיטתו פליגי על עיקר דינו של המחבר ורמ"א וס"ל דמצות הבדלה קודמת לנר חנוכה משום דהיא תדירה. ועיין בבה"ל שהבאנו דיש בזה דיעות בין הראשונים וע"כ בבהכ"נ אין לשנות המנהג שנהגו בישראל להדליק מקודם ואח"כ להבדיל ובבית דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד".

הרב רצאבי (עולת יצחק א'\פח'): "במוצאי שבת מנהגינו להדליק נרות חנוכה קודם ההבדלה, הן בבית הכנסת והן בבית".

ילקו"י: "פשט המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, קודם שהשליח צבור מבדיל על הכוס, אבל המבדיל בביתו, להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יש לו להקדים ההבדלה לפני הדלקת נר חנוכה". (משום פרסומי ניסא שיראו לפני קהל בהכ''נ, משא''כ אחר שמבדילים ממהרים לצאת).

 

 

*הדלקה עושה מצוה:

שבת (כב:): "דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה?... תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצ"ש מכבה ומדליקה אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה ש"מ".

רמב"ם (ד'\ט'): "נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או עכו"ם לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הוא עומד עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה".

רא"ש: אם לא יהיה שיעור שידלוק חצי שעה לא יצא ידי חובה.

 

שו"ע (תרע"ה\א'): "הדלקה עושה מצוה, ולא הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה, מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה...".

שו"ע (ב'): "יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר, כדי שיעור, קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו."

ילקו"י: "הדלקה עושה מצוה, ולכן צריך שבשעה שמדליק נרות החנוכה יהיה בנר שמן כדי שיעור הדלקת נר החנוכה שהוא חצי שעה, וכן אם מדליק נר שעוה, צריך שיהיה בו כשיעור הנ''ל. ואם הדליקה כדת, ואחר כך נשבה רוח וכיבתה את הנרות, או שילד הפיל את החנוכיה לארץ והנרות כבו בתוך חצי שעה להדלקתה, אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה, שמיד בגמר ההדלקה נעשית מצותה, ויצא ידי חובתו. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה נפתחה הדלת, או החלון, ונכבית על ידי רוח פרצים וכדומה, אין צריך לחזור ולהדליקה.

אבל אם נכבית מפני שהעמידה במקום שרוח מצויה מנשבת, והיה צפוי מראש שלא תוכל להחזיק מעמד בפני הרוח, ובכל זאת הדליקה בפני הרוח וכבתה, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליקה בפנים באופן שלא יכבנה הרוח, אך לא יברך שנית...".

 

 

*דין אכסנאי:

שבת (כג.): "אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה.

א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".

רא"ש: אורח לא נכלל בבני הבית, לבי נר חנוכה ולכן לא יוצא בהדלקה שלהם.

ר"ן: הייתה עלול לחשוב שכיון שאין לו בית הוא פטור מנר חנוכה- הגמרא חידדה שהוא חייב.

מחזור ויטרי: אכסנאי יוצא גם בהדלקת הוריו.

 

[תרומת הדשן: אכסנאי שרוצה להדליק בעצמו ולא לצאת ידי חובה בהדלקת אשתו יכול. (זה מתאים למנהג אשכנז- שבמקום שבעל הבית ידליק לאנשי הבית [רמב"ם] כל אחד מבני הבית מדליק בעצמו בברכה).

ב"י: שכיון שאשתו מדליקה עליו הוא יוצא ידי חובה בעל כורחו- ולכן הברכה שלו לבטלה.]

 

שו"ע (תרע"ז\א'): "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו".

משנ"ב (ס"ק א'): "... אבל אם סמוך על שולחן בעה"ב הוא בכלל ב"ב...".

(ס"ק ב'): "...מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא י"ח בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי...".

ילקו"י: "בחורי ישיבה הלנים בחדרי הפנימיה של הישיבה, אינם צריכים להשתתף בפרוטות, וכן אינם צריכים להדליק נר חנוכה בפני עצמם, אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם. וגם אם ירצו להחמיר על עצמם ולהיות מהדרים להדליק בחדריהם, אינם רשאים לברך על ההדלקה, משום איסור ברכה לבטלה, אלא ידליקו בלי ברכה". 

"חתן שבא להתארח מספר ימים אצל חמיו, ואוכל ושותה ולן אצלו, יוצא ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בהדלקת חמיו, ואינו רשאי להדליק עם ברכה בחדרו המיוחד לו ללינה, והוא הדין לבן נשוי... ואף אם יתכוונו בפירוש שלא לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעל הבית, אינם רשאים לברך בחדרם.

והוא הדין למי שמתארח אצל חבירו בימי החנוכה, ולן בביתו לילה אחד או יותר, ואוכל ושותה על חשבון בעל הבית. ואינו עושה עמו חשבון כלל, אינו צריך להשתתף עמו בפרוטות, שהרי הוא יוצא בהדלקת בעל הבית. אלא שבזה ראוי ונכון להחמיר להשתתף בפרוטות עבור השמן או הנרות".

"מנהג בני הישיבות האשכנזים, שהבחורים מדליקין נר חנוכה בחדריהם בברכה, לפי מנהגם שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק לעצמו בברכה".

פסקי תשובות (תרע"ז\א'): "ואין לאורח דין אכסנאי אא"כ נתקיימו בו שני התנאים: א. שמתאכסן בבית האחר ללא תשלום. ב. שבעל הבית נמצא שם ומדליק שם נרות. ולפי זה המתארח בבית מלון... נעשה חדרו כקנוי לו ושינו כבעל הבית ומדליק שם בברכה...".

 

 

*הטעם לסביבון:

ביאור הלכה (תרע"א\ ד"ה ונהגו): "...ובעו"ה יש אנשים שתחת זמירות ותשבחות שראוי להלל להש"י על הניסים שעשה לנו הם מרבים בשחוק הקרטין (קלפים) והרבה הרעישו בספרים הקדושים על-זה והשומר נפשו ירחק מזה".

ספר המנהגים לחת"ס: קיים מנהגן של ישראל ובאחד לילות שיחק בסביבון.

הגה"ק מקלויזנבורג: אין חשש משחק בקוביה, (אב ובניו הסמוכים על שולחנו אין איסור, ובחנוכה כולם כאיש אחד ולא אכפת מי ירוויח או יפסיד).

בני יששכר: "מנהג אבותינו תורה, בימי חנוכה משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובת ובד' קצותיו חקוקים אותיות ג', ש', נ', ה', מרמז לד' כוחות שבאדם... גופני נפשי שכלי וכח עליו הכולל הכל... משיח בגימטריה גשנ"ה...". (הכוונה לסביבון חו"ל. ניתן לומר שגימטריה ל-נגה"פ היא: "ביום הוא גִדל י, ה, ו, ה" (יהושע ד'\י"ד).)

 

 

*הצורך בחנוכיה:

שבת (כא:): "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך...".

עבודה זרה (מג.): "...לא יעשה אדם... מנורה- תבנית מנורה, אבל הוא עושה של ה' ושל ו' ושל ח' ושל ז' לא יעשה, אפילו של שאר מיני מתכות. רבי יוסי בר יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי אמרו לו משם ראיה שפודין של ברזל היו וחופין בבעץ העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב".

רמב"ן (על התורה, פרשת בהעלותך): "...לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו...".

 

שו"ע (תרע"ג\ג'): "נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים בכל לילה; ואם אין לו אלא ישן, מסיקו בכל לילה באור; ונר של מתכת א"צ חדש. ושל זכוכית או של חרס מכוסה, דינו כמתכת".

משנ"ב (ס"ק כח'): "כתבו הספרים שטוב כל אחד שיטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה".

הרב רצאבי (עולת יצחק א'\פה'): "מה שקוראים היום למנורת-חנוכה בשם "חנוכיה" אין לזה זכר בספרי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים, וכנראה שהיא המצאה מכלל המלים המחודשות מקרוב בלשון העברית. וראוי שלא לקרותה אלא כשמה הנהוג מקדם "מנורה" או "מנורת-חנוכה"."

 

 

*רעיון:

קול צופייך (הלכות חנוכה): "הרמב"ם אומר שמצות הדלקת נר חנוכה היא מצוה יקרה וחביבה מאוד, שואל בהן איש חי למה חכמי אותו הדור קבעו את מצות ההדלקה רק לשנה אחרת? והסביר, בשנה הראשונה רקדו בכל יום ויום מימות החנוכה על הנס הגדול שנעשה, לשנה אחרת ראו בשמים הארה גדולה של חנוכה, אמרו אם יש הארה נדליק כל שנה ושנה. וקבעום להדלקה בכל שנה ושנה.

וכך בכל שנה ושנה בימי החנוכה יש הארה גדולה בשמים, מתנוצץ אור חדש, אור של ניסים ונפלאות לעם ישראל.

ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יאיר לנו אור גדול, כאור שבעת הימים כבר בימים אלו של כסלו ונזכה לאורו של משיח בעגלא ובזמן קריב אמן".