טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

שהייה החזרה והטמנה- וסיכום הלכות

 

 

 

שהייה, ההטמנה והחזרה:

 

שהייה (נתינת סיר על כירה לפני השבת שישאר בשבת):

 

שבת (לו:) במשנה: "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא (הנגבב מן השדה- קש) נותנים עליה תבשיל בגפת (פסולת של שומשמין שהוציא שומנן) ובעצים לא יתן עד שיגרוף (הגחלים) או עד שיתן את האפר (ע"ג הגחלים לכסותם לצננם)...".

בגמרא: "איבעיא להו האי לא יתן

לא יחזיר (בשבת) הוא- אבל לשהות (מערב שבת) משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום. ומני, חנניה היא דתניא: חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה, אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום.

או דילמא לשהות תנן- ואי גרוף וקטום אין אי לא לא וכל שכן להחזיר".

 

שבת (יח:): "האי קדרה חייתא שרי לאנוחה ע"ש עם חשיכה בתנורא מ"ט כיון דלא חזי לאורתא אסוחי מסח דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי גחלים ובשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסיר ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי".

 

(יט:) במשנה: "אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום".

בגמרא: "וכמה א"ר אלעזר אמר רב כדי שיצולו מבעו"י כמאכל בן דרוסאי איתמר נמי אמר רב אסי א"ר יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי נכרים תניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו ע"ג כירה ואע"פ שאין גרופה וקטומה".

 

רי"ף, רמב"ם ורמב"ן: הלכה כחכמים.

תוס', רא"ש ור"ח: הלכה כחנניה.

 

שו"ע (רנ"ג\א'): "כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה, או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, [אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם; ואם נתן בה חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה...]

וי"א שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, מותר להשהותו ע"ג כירה אפי' הוסק בגפת ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה; ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי; וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת; ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל ב"ד, אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה".

רמ"א: "הגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה".- כחנניה.

 

 

תוס' (מח.): "אומר רבינו שמואל דמותר לשום תפוחים אצל האש סמוך לחשכה אע"פ שלא יוכלו לצלות מבע"י דנאכלין טפי כמו שהן חיין מתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשרי".

רא"ש: כיון שהלכה כחנניא ממילא תפוחים חיים יותר טובים ממאב"ד ולא יבוא לחתות.

ב"י: ההיתר הזה רק לפוסקים כחנניה, אבל לסוברים כחכמים (רי"ף ורמב"ם) יהיה אסור.

 

שו"ע (רנ"ד\ד'): "פירות שנאכלין חיין, מותר ליתנם סביב הקדירה אע"פ שא"א שיצלו קודם חשכה; ומיהו צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה, ושלא להוסיף עליו עד שיצולו, מפני שממהר לגמור בישולם בשבת".- נראה שפסק כחנניה?

 

משנ"ב (רנ"ד\ס"ק כ"א): "...דמותר ליתן קודם חשיכה פירות סביבה... ולא דמי לבשר בצל וביצה הנ"ל דאסור ליתנם אא"כ ניצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי דהכא כיון שנאכלין חיין הרי שהוא כתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דיותר הם טובים בלא בישול כלל משאר תבשיל שנתבשל כמאב"ד ולא אתי לחתויי (והא דנקט סביב הקדרה ולא נקט סתמא דמותר ליתנם על האש דבר ההוה נקט ובימיהם היה רגילות לנהוג כן א"נ משום דין הכסוי דנקט בסיפא דשייך בקדירה נקטיה)".

וכן מנוחת אהבה: דעת שו"ע כחכמים- כהבנת משנ"ב, ולכו"ע מותר לתת פירות חיים ע"ג גחלים ממש.

הרב עובדיה: הלכה כחנניה מכמה סיבות:

-          למרות שהלכה כסתם (רנ"ג)- כחכמים, עדיין הכריע דבריו ב(רנ"ד)- כחנניה.

-          וכן אולי הרי"ף ורמב"ם אסרו דווקא במשהה לצורך הלילה, ואולי אם משהה לצורך מחר הם יודו להתיר.

-          וכן יש דעות (זכרון ליצחק ומהר"ם בן חביב)- שבזה לא קיבלו את הוראות מר"ן השו"ע והלכה כחנניה.

-          וכן ראוי לנהוג כרוב הראשונים כיון שזה דין דרבנן וספק דרבנן לקולא.

 

 

*פתילה של נפט\ או כיריים של גז:

הרב עובדיה: היא לא היתה במציאות של חז"ל- לא שייך לתקן גזירה חדשה שמא יבוא להגביה את האש, כיון שגזרו על גחלים שבהם יש חשש שמא יחתה וזה לא קיים בנפט (שו"ת מהרש"ג). אך כדי לצאת ידי חובת מר"ן השו"ע שפסק כרי"ף ורמב"ם ולכן כתב: יש להתיר בזמננו לתת תבשיל אפילו עדיין לא נתבשל כל צורכו, מערב שבת, על כירים של גאז, או על פתיליה של נפט, לצורך סעודת שחרית של שבת, אף על פי שהתבשיל מצטמק ויפה לו. וטוב להניח טס של מתכת, או אזבסט לפסיק בין האש לקדירה". שאז הוי כדין כירה קטומה, שהותר להשהות עליה, וכיון שאין רגילים לעשות כן בימות החול שרי.

וכן בילקו"י: "תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת, או שנתבשל רק כחצי בישולו, ועדיין אינו מבושל כל צרכו,  [וראוי לאכול מהתבשיל על ידי הדחק]... ומנהג הספרדים כסברא ראשונה ומשהים מערב שבת תבשיל כנזכר על גבי אש גלויה, אך יש להזהיר שבאופן כזה אין להחזיר הקדרה בשבת. ומכל מקום טוב ונכון להחמיר לתת טס של מתכת או אזבסט, להפסיק בין האש לקדרה, ואז גם יוכל להחזיר בתנאים מסויימים כדלהלן. וכל זה דוקא בפתיליה הבוערת על ידי נפט, שיש לחוש שמא יסבב כפתור הפתיליה להגביה האש. אבל פלאטה חשמלית שאין כל אפשרות להגדיל או להקטין את מידת החום, מותר להשהות עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, ואין צריך לעשות הפסק בינה לבין הקדרה, שהפח של הפלאטה נחשב הפסק, ומותר להניח מערב שבת על הפלאטה כל תבשיל, בין שנתבשל מעט, בין שנתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו".

"תבשיל... שעדיין לא הגיע למאכל בן דרוסאי, אסור להשהותו מערב שבת על אש גלויה, שמא יגביה את האש, כדי למהר את הבישול... ואם עבר והניח מערב שבת תבשיל שהתחיל להתבשל על אש גלויה, התבשיל אסור באכילה בשבת. אבל אם נתן שם פח או אזבסט המפסיקים בין האש לקדרה, וכן בפלאטה חשמלית, מותר ליתן שם מערב שבת גם תבשיל שהתחיל להתבשל".

שבט הלוי (ג'\מ"ט): צריך לכסות את הכפתורים כיון שיש חשש שמא ירצה להגביר את האש ע"י סיבוב הכפתורים.

מנוחת אהבה (א', ג'\א'): די בכיסוי האש או בהסרת הכפתורים או כיסוים. [לכל הדעות לא ניתן להחזיר את המאכל בשבת אם לא כיסה את האש].

 

 

[*רמת הגריפה

רמב"ן רשב"א: גריפה מוחלטת שלא תוכל לחתות בגחלים.

רמב"ם: להשתדל לגרוף כמה שיכול במטרה להסיח דעתו מהתבשיל.

בעל המאור ור"ן: לגרוף לצד אחד- בכדי ליצור היכר משמעותי.

 

*רמת הקטימה:

רש"י: "שיתן את האפר- ע"ג הגחלים לכסותם לצננם".

רמב"ם: פעולת היכר שהיא קלקול- "שכסה אש הכירה באפר או בנעורת הפשתן הדקה או שעממו הגחלים... מותר לשהות עליה שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש".

רמב"ן ורשב"א (לו:): "שאין צריך לקטום עד שלא יהא האש ניכר בו אלא כיון שקטם קצת מוכחא מלתא שהוא מתיאש ממנה ואינו רוצה בחתוי".

 

שו"ע (רנ"ג\א'): "אא"כ גרף- דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם- דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם...".

משנ"ב: "שהוציא ממנו- חוץ לכירה ומותר בזה...". "שכסה הגחלים- היינו כל הגחלים וא"צ לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל רק בכסוי אפר כל שהוא מלמעלה על פניהם סגי".]

 

 

דין החזרה

שבת (לו:) במשנה: "כירה שהסיקוה... בגפת (פסולת של שומשמין שהוציא שומנן) ובעצים לא יתן עד שיגרוף (הגחלים) או עד שיתן את האפר (ע"ג הגחלים)... בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין (בשבת) ובית הלל אומרים אף מחזירין".

בגמרא: "איבעיא להו האי לא יתן

לא יחזיר (בשבת) הוא- אבל לשהות (מערב שבת) משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום. ומני, חנניה היא דתניא: חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה, אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום.

או דילמא לשהות תנן- ואי גרוף וקטום אין אי לא, לא. וכל שכן להחזיר".

 

  • לעיל, בסוגיית שהייה, פסקנו הלכה כחנניה- ולכן לא יחזיר עד שיגרוף ויקטום.

 

(לח.): "ב"ה אומרים אף מחזירין: אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין- אפילו בשבת ואף ר' אושעיא סבר אף מחזירין אפי' בשבת דא"ר אושעיא פעם אחת היינו עומדים לעילא מר' חייא רבה והעלנו לו קומקמוס של חמין מדיוטא התחתונה לדיוטא העליונה ומזגנו לו את הכוס והחזרנוהו למקומו ולא אמר לנו דבר.

א"ר זריקא א"ר אבא א"ר תדאי לא שנו אלא שעודן בידו אבל הניחן ע"ג קרקע אסור.

א"ר אמי ר' תדאי דעבד לגרמיה הוא דעבד אלא הכי א"ר חייא א"ר יוחנן אפילו הניחה על גבי קרקע מותר. פליגי בה רב דימי ורב שמואל בר יהודה ותרוייהו משמיה דרבי אלעזר אמרי חד אמר עודן בידו מותר, ע"ג קרקע אסור וחד אמר הניחן על גבי קרקע נמי מותר.

אמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמרת עודן בידו מותר לא אמרן אלא שדעתו להחזיר אבל אין דעתו להחזיר אסור מכלל דעל גבי קרקע אע"פ שדעתו להחזיר אסור. איכא דאמרי אמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמרת על גבי קרקע אסור לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר אבל דעתו להחזיר מותר מכלל שבעודן בידו אע"פ שאין דעתו להחזיר מותר.

בעי ר' ירמיה: תלאן במקל מהו? הניחן על גבי מטה מהו? בעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו? תיקו".

 

  • כל דיני החזרה רק כאשר המאכל מבושל- אחרת אסור משום מבשל\ מזרז בישול.

 

רי"ף, רא"ש (ר"ח, גאונים ורשב"א): רק אם עודן בידו וכוונתו להחזיר (החמיר כלישנא קמא וכן בכל התיקו)- וכן רמ"א לכתחילה.

רמב"ם: דווקא אם הניחם ע"ג קרקע אסור, [ב"י: אבל הניחם על מקל ומיטה יכול להחזיר (נקט לקולא באיבעיות)]- וכן שו"ע.

תוס' וריטב"א: כלישנא בתרא- אם הניחם ע"ג קרקע ודעתו להחזיר מותר.

 

טעם איסור החזרה

רש"י, רשב"א ור"ן: משום שנראה כמבשל.

תוס' (לח: ד"ה פינה): שמא יחתה בגחלים.

 

זמן איסור החזרה

רש"י ורמב"ם: איסור החזרה רק בשבת עצמה.- וכן שו"ע.

תוס': אסור להחזיר בשבת עצמה, ואסור גם כמה דקות לפני השבת- יש חשש שלא יספיק לרתוח ויבוא לחתות.

ר"ן: אסור רק אם נטל בערב שבת ומחזיר בשבת (אם נטל בשבת עצמה אין דיני החזרה).- וכן רמ"א בדיעבד.

 

שו"ע (רנ"ג\ ב'): "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפי' בשבת, מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת. (הגה: ועודה בידו), ולא הניחה ע"ג קרקע. (הגה: ודעתו להחזירה) ודוקא על גבה, אבל לתוכה אסור.

ובתנור, אסור להחזיר אפי' הוא גרוף וקטום; וה"ה לכופח, אם הסיקו בגפת ועצים".

רמ"א: "הגה: ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (ב"י), ואז מותר להחזיר, ואפילו לכירה אחרת, אבל אם לא נתבשל כל צרכו אסור, אפי' לאותה כירה (הגהות מימוניות).

וי"א דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום, ולא החזירו עד שחשכה; אבל אם לקחו משם משחשכה, אפי' הניחו ע"ג קרקע מותר (ר"ן, וכל בו), וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה, וסומכין עצמם על דברי המקילין, וטוב להחמיר.

מיהו אם נצטנן, לכ"ע אסור (ב"י). וי"א דאם הוציא מאכל מן התנור, אסור להניחו בכרים ובכסתות (הגהות מימוניות). י"א דכל שהוא סמוך לחשיכה, או סמוך ל 'ברכו' שהוא קבלת שבת לדידן, (מרדכי), אם הוא סמוך כ"כ שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום, דינו כמו בשבת עצמו. ויש מקילין בזה, והמנהג להקל, אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך...".

 

שו"ע (רנ"ג\ ה'): "מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך..."

 

למסקנה כדי להחזיר צריך:

  1. שהתבשיל יהיה מבושל כל צורכו, (אחרת עובר איסור בישול).
  2. שהאש תהיה מכוסה, (אחרת נראה כמבשל בשבת).  
  3. להראות שאין זו הנחה חדשה:

א.   לפי שו"ע: לא להניח על הריצפה.

ב.         לפי רמ"א: לכתחילה- דעתו להחזיר את הסיר למקום (לפני שהוריד אותו). וכן שימשיך כל הזמן לאחוז בסיר. בדיעבד- במקום צורך גדול אפילו אם הניח על הרצפה יכול להחזירו.

 

משנ"ב (ס"ק נ"ו): "ועיין בביאור הלכה שהבאנו הרבה מהראשונים שמקילין בעודן בידו אפילו אין דעתו להחזיר וכן מקילין בדעתו להחזיר (נ) אף שבינתים הסירן מידו ונראה שבעת הצורך יש לסמוך ע"ז".

מנוחת אהבה: שיש דינו כקרקע, כיון שמחובר לקרקע.

ילקו"י: "על גבי כסא או שלחן או שיש במקום שרגילים למזוג שם את האוכל"- לא נקראת הנחה.

פניני הלכה: המנהג להקל- והרוצה להחמיר ישים מגבת על השיש.

 

*האם בפלטה\ טס מתכת על הגז שייכים דיני החזרה או לא?  כן אבל אני חושב שלאנשים קשה לעסוק בשני נושאים ורק אח"כ להגיע להלכה למעשה.

יובא לאחר הדין של הטמנה (במקצת) יותר בהרחבה:

שש"כ, שבט הלוי, ציץ אליעזר: הפלטה או טס המתכת כדין גחלים שנקטמו, שכן האש או גופי החימום כגחלים, והכיסוי נחשב כקטימה. ולכן צריך דיני החזרה, או שישים חוצץ בפלטה.

הרב עובדיה, הרב דוב ליאור ועוד: אין דרך בישול בפלטה ולכן כלל לא שייכים בה דיני החזרה- ולכן ניתן לשים אוכל קר מהמקרר.

 

דין הטמנה

שבת (מז:) במשנה: "במה טומנין ובמה אין טומנין. אין טומנין- לא בגפת ולא בזבל לא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבשין, ולא בתבן ולא בזגין ולא במוכין ולא בעשבין בזמן שהן לחין אבל טומנין בהן כשהן יבשין".

(מט.) במשנה: "טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת של פשתן דקה רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה".

 

(שאילת שלמה (ו'\ ל'): דבר המוסיף הבל- "הכוונה לחומרים שמשחררים חום על-ידי תגובה כימית איטית כגון קש לח וכל מיני פסולת").

 

טעם האיסור

(לד.): "ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה? גזרה שמא ירתיח. אמר ליה אביי אי הכי בין השמשות נמי ניגזר? א"ל סתם קדירות רותחות הן. ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום? גזירה שמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת. אמר ליה אביי ויטמין? גזירה שמא יחתה בגחלים![u2] ".

 

רש"י: "...טעמא דספק חשכה; הא ודאי חשכה אין טומנין. וסתם הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל דאילו בדבר המוסיף הבל אפי' מבעוד יום אסור כדתנן בפ"ד (דף מז:) אין טומנין לא בגפת כו' גזירה שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחילה ונמצא מבשל בשבת".

רי"ף ורמב"ם גרסו: "ואין להטמין במוסיף הבל שמא ירתיח".

רמב"ם (שבת, ב'\ ד'): "מן הדין היה שטומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום וישאר התבשיל טמון בשבת [שהרי משהין על גבי האש בשבת] אבל אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא תרתיח הקדרה בשבת ויצטרך לגלותן עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור, לפיכך מותר להטמין בדבר המוסיף הבל בין השמשות שסתם קדרות בין השמשות כבר רתחו ונחו מבעבוען וכיון שנחו שוב אינן רותחין".

 

ראב"ד: בבין השמשות אסור במוסיף הבל כי גילה דעתו שרוצה חום ולכן יש חשש שיבוא להרתיח ויחתה בגחלים.

 

שו"ע (רנ"ז\ א'): "אין טומנין בשבת, אפילו בדבר שאין מוסיף הבל; אבל בספק חשיכה, טומנין בו. ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י...".

רמ"א: "וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך לילה, אבל כשמטמין לצורך מחר, מותר להטמין מבע"י בדבר שמוסיף הבל. (מרדכי, שבולי לקט), ובדיעבד יש לסמוך על זה ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".

משנ"ב: "...כיון שמטמין לצורך מחר סבירא ליה להי"א- דלא שייך גזירה זו דאפילו אם לא יגיע התבשיל למאכל בן דרוסאי יתבשל ממילא כל הלילה ולא יבוא לחתות וה"ה דס"ל להי"א הזה דמותר להטמין בנתבשל כ"צ דלא יבוא ג"כ לחתות וע"כ מותר בזה אף במטמין לצורך לילה והוא כדעת היש מקילין לקמן בסעיף ז' בהג"ה."

"שלא יהא רגיל- משמע דאם הוא רגיל אף בדיעבד אסור והטעם דמעיקר הדין אין להם מקום להי"א כמ"ש הגר"א ושאר פוסקים וכ"כ דהיש מקילין דלקמן אין להם מקום בדין ולכך כתב שם רמ"א דאין לנהוג כן בשאר מקומות".

 

אינו מוסיף הבל ע"ג מוסיף הבל

(מז:): "ת"ש דאמר ר' זירא משום חד דבי ר' ינאי קופה שטמן בה ["שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה"] אסור להניחה על גפת של זיתים... דזיתים מסקי הבלא...".

 

 
   

 

רמב"ן (ר"ן ומאירי): אם מכוסה כל הצדדים בקופה + מונח ע"ג גחלים זו הטמנה שאסורה- כדין טומן במוסיף הבל. אבל אם מפסיק אויר\לא מונח ע"ג גחלים- מותר.

רבנו יונה ורשב"א: מותר להניח על גרופה וקטומה רק אם הסיר כלל לא מכוסה , אבל אם ישנו כיסוי שנוגע בדפנות  ובנוסף הסיר נמצא מעל מקור חום (גם אם לא מונח ממש ע"ג הגחלים)- אסור.- לכאורה וכן שו"ע.

ר"ח, גאונים: גם אם צד אחד ע"ג גחלים ולא מכוסה מכל הצדדים- נחשב כהטמנה.

 

הטמנה ע"ג גחלים

שבת (לו:): "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר".

רש"י: "עד שיגרוף- הגחלים משום דמוסיף הבל וטעמא פרישנא בפרק דלעיל שמא יחתה בגחלים".- למדו מדבריו ששיהוי והטמנה וזהים ולכן אוסר ע"ג גחלים שמא יחתה- וממילא אם אין חשש חיתוי אין איסור הטמנה. וכן ראבי"ה.

רא"ש וטור: הבינו שהשהיה היא ע"ג דבר מוגבה (חצובה), אבל ע"ג גחלים ממש זו הטמנה ואסור.

 

שו"ע (רנ"ג\ א'): "אבל הטמנה ע"ג גחלים, לד"ה אסור".

רמ"א: "הגה: וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי; וכן המנהג, רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם...".

 

שו"ע (רנ"ז\ ח'): "אע"פ שמותר להשהות קדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, אם הוא מכוסה בבגדים אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן מ"מ מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל (ואסור). ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה, אע"פ שיש אש תחתיה כיון שאינו עושה דרך הטמנה, שרי... ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה. וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו ע"י שיתן בתוכה חתיכה חיה, והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים, ואע"פ שמכסה פי התנור בבגדים, כיון שאין הבגדים נוגעים בקדירה לאו הטמנה היא, ושרי".

רמ"א: "הגה: והטמנה שעושין במדינות אלו, שמטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט, שרי לכ"ע (אור זרוע, תרומת הדשן ואגור), וכמו שנתבאר לעיל סי' רנ"ד, ויתבאר לקמן סוף סי' רנ"ט. ומצוה להטמין לשבת, כדי שיאכל חמין בשבת, כי זהו מכבוד ועונג שבת. וכל מי שאינו מאמין בדברי החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חיישינן שמא אפיקורס הוא (הר"ן וכל בו)".

חזון עובדיה (וביב"א): פוסק כדעת הרמב"ן ולכן אם מכוסה בבגדים ונמצא על מקור חום- לא נחשב שטמן בדבר המוסיף הבל (אור החיים, זכור ליצחק, שערי ישועה- המנהג נגד שו"ע). ובמיוחד בפלטה- שאין אפשרות להגביה את החום ולכן נראה שגם הרשב"א ורבנו יונה יתירו, וכן יש הפסק בין חוטי החשמל לפח העליון של הפלטה.

פניני הלכה: חולק עליו ואומר שהדעה הרווחת כדעת השו"ע, ולכן כיסוי גמור של הסיר על הפלטה אסור.

ילקו"י: "לכתחלה אין לתת שמיכה או בגדים בשבת על גבי הקדרה, גם אם נותן השמיכה על גבי הקדרה מלמעלה, ואין השמיכה יורדת לדפנות. ואמנם יש מקילין בדבר, ולדעתם אין דין הטמנה אלא כשהשמיכה נוגעת בדופני הקדרה. ולדעתם כן הוא דעת מרן השלחן ערוך. ולכן המיקל בזה באופן שאין הבגד יורד לדפנות, יש לו סימוכין בהלכה".

"...שמותר לסגור את דלת תנור אפיה חשמלי בשבת, ואין בזה איסור הטמנה".

שש"כ: איסור הטמנה דווקא אם מכוסה מכל צדדיו.

 

פתילה של נפט\ גז   

הרב עובדיה: היא לא היתה במציאות של חז"ל- לא שייך לתקן גזירה חדשה שמא יבוא להגביה את האש, כיון שגזרו על גחלים שבהם יש חשש שמא יחתה וזה לא קיים בנפט (שו"ת מהרש"ג). אך כדי לצאת ידי חובת מר"ן השו"ע שפסק כרי"ף ורמב"ם- "נכון להחמיר בכיריים של גז, לתת טס של מתכת... להפסיק בין האש לקדירה, שאז הוי כדין כירה קטומה, שהותר להשהות עליה... וכיון שאין רגילים לעשות כן בימות החול שרי".

שבט הלוי (ג'\ מ"ט): צריך לכסות את הכפתורים כיון שיש חשש שמא ירצה להגביר את האש ע"י סיבוב הכפתורים.

מנוחת אהבה (א', ג'\ א'): די בכיסוי האש או בהסרת הכפתורים או כיסוים- כדי שלא יבוא להגביר את החום.

 

דין פלטה

חזו"א: כיסוי אש בטס מתכת אינו מחשיבה כקטומה כי אינו ממעט כראוי את החום, (ורק על ידי סיר ריק שמרחיק התבשיל מהאש תחשב קטומה). ולגבי פלטה חשמלית נחלקו מה דעת החזו"א: ברית עולם (הלכות שהייה)- כתב שסובר שהיא קטומה. ובאורחות רבנו (שבת י"א)- כתב שסובר שאינה נחשבת קטומה.

הרב מרדכי אליהו: לאסור השהיית תבשיל על פלטה חשמלית אפילו אם התבשיל מבושל כל צורכו, כיון שהתחתית מונחת על דבר מוסיף חום הרי זה כהטמנה במקצת ואסורה. (באור לציון (ח"ב, י"ז\ א')- דחה סברה זו, משום שרק בגחלים שהסיר שוקע בהם החמיר בשו"ע אבל לא החמיר בהנחה על דבר חם קשה, ע"ש). כיום מייצרים פלטה מיוחדת שיש בה שתי שכבות על פי הוראות הרב אליהו, והיא כשרה לכו"ע.

 

יחו"ד (ב'\ מ"ה): כיוון שאין רגילים לבשל על גבי פלטה של שבת (או על אש גז כשהיא מכוסה בטס מתכת), דינם קל מדין כירה קטומה, ואפילו להניח עליהם מאכל קר מבושל מותר, וקל וחומר שמותר להחזיר מאכל חם שכבר היה מונח עליהם.

[*וכן אמר לי הרב דוד יוסף (בנו של הרב עובדיה) שאביו נוהג לשים ישר על הפלטה בלי שום חציצה].

יביע אומר (ו'\ ל"ג): כיון שלדעת הרמב"ן כל שיש רווח בין מקור החום לקדרה הטמונה אין זה נחשב טומן בדבר שמוסיף הבל, ולדעתו בפלטה יש רווח ולא נחשב מונח ע"ג הגחלים. וכן הסביר הבית מאיר- שלפי שו"ע צריך כיסוי במקצת + ע"ג גחלים כדי לאסור. וגם בפלטה לא שייך חיתוי ולכן לא שייכת הטמנה.

פניני הלכה: חולק עליו ואומר שהדעה הרווחת כדעת השו"ע, שדבר זה אסור.

 

איגרות משה (או"ח, ד'\ ע"ד, בישול ל"ה), הרב דב ליאור: הואיל ופלטה חשמלית מיועדת כיום לחימום ולא לבישול אין בה חשש מיחזי כמבשל, ודינה כדין צידי המדורה בזמן התלמוד, ולכן מותר להניח עליה אוכל גושי קר שנגמר בישולו.

 

שש"כ (פרק א'\ כ"ה, והערות נ"ד וע"א) שבט הלוי (א'\ צ"א) ציץ אליעזר (ח', כ"ו\ ה'): הפלטה או טס המתכת כדין גחלים שנקטמו, שכן האש או גופי החימום כגחלים, והכיסוי נחשב כקטימה. ולכן- אם היה מונח עליהם תבשיל והסירוהו בשבת, מותר להחזירו על פי תנאי ההחזרה. אבל תבשיל שלא הונח עליהם לפני שבת, (או שהוסר בלא שמירה על תנאי ההחזרה)- צריך לתת דבר חוצץ כדי לשים ע"ג הפלטה.

דעת הרב אלישיב: לגבי פלטה חשמלית נוטה לדעת המחמירים וסובר שרק אם יניח על הפלטה נייר כסף עבה שימעט את החום מותר יהיה להשהות ולהחזיר עליה (שבות יצחק ח"ב ע' צ"ו).

 

ילקו"י: "הנוטל קדרה מעל האש בשבת, והתבשיל מבושל כל צרכו, אם הוא תבשיל יבש, מותר לו להחזיר את התבשיל על פלאטה, או על גז מכוסה בפח או אזבסט, גם אם התבשיל נתקרר, וגם אם הניחו על גבי קרקע.

ואם הוא תבשיל שרובו מרק, אסור לו להחזירה על הפלאטה, אלא אם כן התבשיל עדיין חם בחום שהיד סולדת בו, וגם לא הניח הקדרה על גבי קרקע, אלא הניחו על גבי כסא או שלחן או שיש במקום שרגילים למזוג שם את האוכל, ולא להניחו.

אבל אם התבשיל פושר, או שהניח התבשיל על גבי קרקע או במקום שדרך להניחו שם אחר סיום השימוש בקדרה, אין להחזיר הקדרה אף על גבי פלאטה.

ואחינו האשכנזים מקילים להחזיר תבשיל לח כל שלא נצטנן לגמרי, אפילו אם אין היד סולדת בו. ולשיטתם צריך שיהיה בדעתו בעת שהסיר את הקדרה מעל האש, להחזירה אחר כך, ושהקדרה תהיה בידו."

 

תנור של ימנו

שו"ע (רנ"ג\ ב'): "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפי' בשבת, מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת... ודוקא על גבה, אבל לתוכה אסור. ובתנור, אסור להחזיר אפילו הוא גרוף וקטום...".

 

אגרות משה (א'\ צ"ד): "הנה להחזיר מן המקרר... דבר גוש שנתבשל לפני השבת... לתוך התנור פשוט שאסור:

  1. ששם הוא ודאי חום גדול,
  2. וגם האש מגולה,
  3. וגם לפעמים הוא סמוך להדפנות באופן שהוא כעין הטמנה.

ואם הוא:

  1. תנור גדול ואין נראה בו האש כלל,
  2. ואינו דרך בשול כבחול,
  3. ולא יכול לבא לידי יד סולדת-

                יש להתיר גם בתוך התנור אבל כמדומני שליכא אופן כזה כלל".

ילקו"י: "אין להחזיר תבשיל בשבת לתוך תנור חשמלי הדולק מערב שבת, שיש לחוש בזה ל''מיחזי כמבשל''. אבל כשקיימים תנאי החזרה, דהיינו בתבשיל לח חם בחום שהיד סולדת בו, והוציאו ולא הניחו על גבי קרקע, מותר להחזיר הקדרה לתנור, דבזה ליכא לאיסור מיחזי כמבשל.  [...ואין דין התנורים שלנו כתנורים שבזמן התלמוד] ויש אומרים שכל זה כשמחזיר לתנור תבנית שדרך לאפות ולבשל בתנור, דבזה צריך שיהיו תנאי החזרה, אבל בקדרה של חמין שאין דרך ליתנה בתנור אפייה, אין בזה מיחזי כמבשל. ויש שמחמירים גם בקדרת חמין, אחר שרגילים להטמין בתנור תבשיל חם".

פניני הלכה: "דין התנור כדין כירה שאינה גרופה וקטומה, שכן אין דבר שמגביל את חומם של גופי החימום. לפיכך אסור להניח בו מאכלים שהחלו להתבשל ועדיין אינם ראויים לאכילה, משום גזרת חכמים. אך אם כבר הגיעו לשלב שניתן לאוכלם בשעת הדחק, לדעת רוב הפוסקים אין חוששים שמא יבוא להגביר את החום, ויש מחמירים כל זמן שלא נסתיים הבישול לגמרי".

"לכל הדעות אסור לקחת תבשיל קר מהמקרר ולהניחו בתוך התנור, משום שזה נראה כפעולת בישול".

"יש מתירים לחמם מאכלים שנגמר בישולם לפני שבת בתנור אפיה שיופעל באמצע השבת על ידי שעון שבת... וכדי להימנע מחשש שמא יגביר החום, צריך להסתיר או להוציא הכפתורים... הרוצים להקל רשאים".

 

קדירה כפולה (קרק-פוט)

חזון עובדיה- מותר בשבת יש ספק ספקא: שמא לצורך מחר אין איסור הטמנה, ושמא כאשר אינה מכוסה למעלה בבגדים אין איסור הטמנה. [גידולי ציון- אין גזירת חיטוי בחשמל, כיון שגזרו רק בגחלים שחומם דועך קימעא קימעא].

הגרש"ז אויירבך: כתב להחמיר משום דהוי הטמנה (מסופר ה"התורה משמחת" שזו אחת ההלכות אחרונות שהוא הכריע בהן לפני מותו).

הרב אלישיב: התיר לפי הרמ"א.

 

 

סיכום הלכות:

א.       ניתן להניח מערב שבת (להשהות) תבשיל שהגיע לשליש בישול, או שבושל כל צורכו ומצטמק וטוב לו גם על כירה שאינה גרופה ואינה קטומה.

ב.        תבשיל שהגיע לשליש בישול (עד כל צורכו), וייאכל רק בבוקר- ניתן להניח מערב שבת על פתילה של נפט\על גז גם ללא שום כיסוי, אך ראוי לחוש ולכסות את האש ע"י פח, ויש שמצריכים כיסוי לכפתורים (שלא יבוא להגביה את האש).

ג.        תבשיל שכלל לא בושל, או שעדיין לא הגיע לשליש בישול ניתן מערב שבת לשים אותו על הגז גם ללא שום כיסוי.

ד.        אם אדם רוצה להוריד סיר ולהחזיר אותו לאותו כירה בשבת ישנם מספר תנאים שעליו לעמוד בהם:

1.       שהתבשיל יהיה מבושל כל צורכו, (אחרת עובר איסור בישול).

2.       שהאש תהיה מכוסה, (אחרת נראה כמבשל בשבת).  

3.       להראות שאין זו הנחה חדשה:

·         לפי שו"ע: לא להניח על הרצפה (ניתן להניח על השולחן או על השיש).

·         לפי רמ"א: לכתחילה- דעתו להחזיר את הסיר למקום (לפני שהוריד אותו). וכן שימשיך כל הזמן לאחוז בסיר. בדיעבד- במקום צורך גדול אפילו אם הניח על הרצפה יכול להחזירו.

ה.       רק מערב שבת ניתן להטמין סיר חם בדבר שאינו מוסיף הבל, (אבל בדבר המוסיף הבל- אסור אפילו מערב שבת, וכן בשבת עצמה- לא ניתן להטמין באינו מוסיף הבל).

ו.         לפי הרמ"א- הטמנה אסורה רק כאשר הסיר מכוסה מכל הכיוונים (אם צד אחד מגולה זו איננה הטמנה). אך לפי השו"ע- גם אם צד אחד מהסיר מונח ע"ג הגחלים זו הטמנה שאסורה.

ז.         אם טומן בדבר שאינו מוסיף הבל אבל מונח ע"ג מקור חום- לדעת שו"ע אסור גם מערב שבת (כטומן במוסיף הבל).

ח.       לגבי פלטה: יש דעות שפלטה אינה מוגדרת כגרופה וקטומה- ולכן לתת על פלטה צריך בישול מאב"ד או כל צורכו.

1. הרבה מהספרדים נוהגים כדעות שאין דרך בישול על פלטה היא יותר טובה מגרופה וקטומה- ולכן ניתן להשהות עליה כל תבשיל ולשים עליה כל תבשיל מבושל בשבת.

2. הרבה מהאשכנזים נוהגים כדעות שפלטה מגדרת כגרופה וקטומה- ולכן בפלטה צריך דיני החזרה, או לשים דבר שיגביה את הסיר.

אם הטמין מערב שבת באינו מוסיף הבל והניח על הפלטה ראוי לאסור, והמקל יש לו על מי לסמוך.

ט.       לגבי תנור אפיה: לרוב הדעות דינו כגרופה וקטומה ולכן צריך דיני החזרה (ולא לקחת מאכל ולשים אותו בשבת בתוך התנור). ויש מקילים להשתמש בשעון שבת (ובעודו כבוי) לשים אוכל מבושל בתנור ללא תנאי החזרה.

י.         קדירה כפולה\סיר בישול איטי: ניתן להקל להשתמש בה בשבת.