טו' אלול ה'תש"עט 15/09/2019
שם משתמש
סיסמה

הכשרת כלים לפסח



1- שתי דרכי הכשרת כלים:

1- הגעלה.
2- ליבון. (ליבון קל, ליבון חמור)
הגעלה, משמעותה: הפלטה. רמ"א תנ"א, סע' ג'.
ליבון, משמעו: שריפת האיסור.

כך היא הבנת רוה"פ. למעט דעת הכלבו בשם י"מ בהל' פסח שלו בסו"ס מ"ח שכתב שהגעלה פועלת על בסיס של שריפת האיסור.  וז"ל: לפיכך, צריך לדקדק שלא למהר (ולהוציא) הכלי.  שיהיה פנאי על הרתיחה להיכנס ולשרוף כל מה שבלעו הכלים למפרע. ע"כ.

ולחילופין, בליבון, בניגוד לדעת רוב הפוסקים, הרי שבספר "איסור והיתר" בדיני הגעלה וטבילת כלים בסי' נ"ח, סע' י"ט הבין שזהו גדר של פליטת האיסור.

2- שני יסודות בהכשר כלים:
1- כבולעו – כך פולטו.
2- בכל כלי הולכים אחר רוב תשמישו.

היסוד השני הוא מחלוקת מר"ן השו"ע והרמ"א בסי' תנ"א, סע' ו'.  המחבר "הולך" אחר רוב שימושו.והרמ"א חושש למיעוט שימושו.  ולכן, כלי שמשתמשים בו, בדרך כלל, בשימוש קר ובאקראי השתמש בו בחם, יש צורך להגעילו.

הרמ"ע מפאנו בסי' צ"ו חידש, שאם הכלי הוא בן יומו לשימוש החריג, גם מר"ן השו"ע יודה, שצריך לחוש למיעוט תשמישו. וז"ל: ומסתברא לן, שאם הכלי הזה, שרוב תשמישו בחמין, הוא בן יומו מאותו המיעוט שנשתמשו בו על ידי האור – צריך ליבון לכולי עלמא.  וספקו לחומרא, דאיסור תורה הוא!  ואם איננו בן יומו, הואיל ונותן טעם לפגם הוא, ואין איסורו אלא מדרבנן, הם אמרו והם אמרו!  וסתמו – נמי תולים להקל, שלא נשתמש בו אלא כפי רוב תשמישו.  ע"כ.  והוסיף שכן היא דעת הרשב"א  בתשובה בחלק א', בסי' שע"ב.  והובא במשנ"ב תנ"א ס"ק מ"ו ובשעה"צ ס"ק מ"ט.

עוד טבע שם הרמ"ע מפאנו יסוד נוסף- חדש והוא: כל בליעה שהיא באמצעות אמצעי של היתר, סגי ליה לכלי בהגעלה.  ברם, אם בליעת האיסור היא ישירה, אזי, אף אם הבליעה בוצעה באמצעות משקה, אלא שהמשקה הוא משקה של איסור, אין מועילה הגעלה! וישנו הצורך ליבון.  ולכן, קבע, כי מחבת חלבית בת יומה, שנתבשל בה בשר – וכן להיפך – צריך ללבנה.  שכן, אין כאן אמצעי של היתר.

לעומת זאת, לפסח, די להגעיל את המחבת על מנת להכשירו.  וכפסק השו"ע בסי' תנ"א, סע' י"א.  וזאת, בשל העובדה, ש"המשקה" שבאמצעותו נבלע החמץ במחבת, איננו משקה חמץ, זהו שמן! ושמן איננו חמץ.

דברי הרמ"ע הנ"ל הובאו בש"ך יו"ד קכ"א, ס"ק ח'.  שהדגיש שם: ולפי זה, גם במחבת של חלב, או בשר צריך ליבון, כיוון שבלע בלי שום אמצעי. א"כ.  כלומר, "במעבר" מבשר לחלב יש צורך, לדעתו, בליבון.

ועיין שם בהגהות הגרעק"א שחלק על הש"ך והוכיח מדיני יו"ט בסי' תק"ט, שכשבלע רק בשר, או רק חלב, והוא מבקש להכשירו להיות סתמי, או ההיפך ממה שהיה, די בהגעלה.

מכל מקום, אם נתבשלו בשר וחלב כאחד, לרמ"ע – בעי ליבון.  ואף אם נתבשלו  בשר – בכלי חלבי, או חלב – בכלי בשרי, צריך ליבון.

ה"חתם סופר" בתשובה יו"ד בסי' ק"י מפקפק בחידוש זה של הרמ"ע.

3- הגעלה – הפלטה

הרמ"א בסי' תנ"א, סע' ג' מבסס את פירושו להגדרת המושג: הגעלה, על פי הפסוק: "שורו עבר – ולא יגעיל!" ) איוב כ"א, י').

אם –כן, כיצד ניתן למנוע מן האיסור שנפלט אל תוך המים שבהם מגעילים את הכלי, מלשוב ולהיבלע באותו כלי שוב, או מלהטריף כלים אחרים שמגעילים עמו?

יש לכך שלוש אפשרויות:
1- להגעיל כלי לאחר 24 שעות מן השעה שנאסר, ובחמץ – יממה מהשימוש האחרון.  כך שהאיסור שנפלט ממנו, הוא פגום ונבלע כפגום. יסוד זה מופיע בשו"ע יו"ד צ"ה סע' ד'.
2- לפגום את המים בסבון, או בחומר אחר.  על פי היסוד הנ"ל.
3- להגעיל בכמות מים פי 60 מנפח שלדת הכלי.

בהגעלה בנקודות הגעלה ציבוריות, הדרך המעשית ביותר היא פגימת המים. 

גם לפי האו"ה שנזכר לעיל, שיסוד ליבון  גם הוא פועל על בסיס של  גם הוא פועל על בסיס של הפלטה, ניתן ללבן גם כלי בן יומו.  שכן, בליבון, האיסור נפלט החוצה ולא אל תוך הכלי שלא כמו בהגעלה. ופשוט.

יסוד זה "נשען" על ההבחנה של רש"י בחולין ק"ט ע"ב בדיני כחל, בד"ה: "הא קמ"ל". שם עמד רש"י על ההבדל בין הצורך בקריעה שתי וערב וטיחה בכתל של הכחל, אם מתכוונים לאוכלו מבושל, לעומת, קריעה קצת, אם מבקשים לאוכלו צלי. ושם ציין רש"י כי בצלי, די לאפשר לחלב "פתח מילוט". והחלב יצא תוך כדי צליה.  מה שאין כן בבישול, שם יש לדאוג שכל החלב יצא לפני הכנסת הכחל לקדירה.  ולכן, יש צורך בקריעה שתי וערב וטיחה בכתל.

וז"ל רש"י שם: הא קמ"ל קריעה בעלמא קאמר ליה: או שתי או ערב.  לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה, ומשיצא, והרי הוא חלב, לא חזר.  ולא בעי שתי וערב אלא לקדירה.  דהתם ודאי צריך להוציא כולו מתחילה. לפי שכשהוא יוצא, הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבשל עמו.  ע"כ.


4- הגעלה בתוך הפסח

לדעת מר"ן, ניתן להגעיל כלים בתוך הפסח.  משום שנותן טעם לפגם – מותר.  וכדאיתא בשו"ע בסי' תמ"ז, סע' י'.  והרמ"א שם חולק.  ממילא, לפי הרמ"א, אין כל אפשרות להגעיל כלי בתוך הפסח.  וכך פסק במפורש בסי' תנ"ב, סע' א'.

ואולם, ליבון אפשרי בתוך ימי הפסח גם לרמ"א. עיין שם. וזאת, מכיוון שאין כאן גדר של ביטול האיסור.  יש כאן שריפה (או הפלטה, לפי האו"ה, שנ"ל).  ועיין משנה ברורה תנ"ב, ס"ק י"ב.

5.הגעלה מבשר לחלב ולהיפך

לדעת מר"ן השו"ע מותר להכשיר כלי מבשר לחלב וכן להיפך.  וכך היא דעת הרמ"א בסי' תק"ט, סע' ה'.

ברם, המג"א שם בס"ק י"א כתב שנהגו לאסור.  וכן כתב ה"באר היטב" בסי' תק"ט, ס"ק ט'.  וכתב בשם ה"לבוש" שהטעם לכך הוא מפני החשש שמא יטעה ויערב.

המשנ"ב בסי' תק"ט ס"ק כ"ה "שלח" לעיין בהלכות פסח בסי' תנ"א ס"ק י"ט במשנ"ב, במה שכתב שם החת"ס, שניתן לנצל את הזדמנות, שכשמכשירים את הכלים לפסח, ניתן לשנות את יעוד הכלי מבשר לחלב, או להיפך.  מקור הדברים הוא בתשובת החת"ס או"ח יו"ד בסי' ק"י.

מה עושים ב"סתם יום של חול" לפי המג"א הנ"ל?

ה"פרי מגדים" ב"אשל אברהם" בסי' תק"ט ס"ק י"א כתב שב"סתם יום של חול" ניתן להטריף את כלי החלב, באמצעות בישול בשר, וכשהכלי איננו בן יומו.  וכן בכלי בשרי.  ואזי ניתן להכשירו באמצעות הגעלה ולהשתמש בו כאוות נפשי, לבשר, או לחלב.

6. כלי שבשלו בו במיקרוגל

לענ"ד, כלי שחממו בו מאכל במיקרוגל איננו נחשב לכלי ראשון, אלא לכלי שבלע באמצעות עירוי מכלי ראשון.

ממילא, צלחות כאלה נחשבות לכלי שני.

ולכן, אפשר להקל ולהגעיל שלוש פעמים צלחות כאלה.  וזאת, על פי גישת הרמ"א בשו"ע יו"ד ק"ה, ועל פי שו"ת חת"ס יו"ד בסי' ק"י.