טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך"

1.הלואה בריבית
2. יד ה′.
3. תחת פני השטח
4. סדרי בראשית
5. בזעת אפך
 
 
 
הלואה בריבית
"לא תשוך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך. לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה′ אלוקיך בכל משלח ידיך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה".
הגמרא קובעת שבהלוואה בריבית לוקים כל השותפים לפשע: "ואלו הם העוברים בלא תעשה: המלווה, הלווה, הערב והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר. כלומר כל מי שנוגע בדבר אף על פי שאינו שייך ואולי אף אינו מרוויח מכך לוקה כעובר על לאו.
וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך שכל מי שספסר, בין המלווה לבין הלווה בהלוואה בריבית, נעשה שותף לפשע, ועובר משום "לפני עוור לא תתן מכשול".
 
אם ננסה להבין את מניעיו של המלווה, לא יקשה עלינו להבין מה דוחף אותו להלוות בריבית. אנחנו יכולים לשער, מה מסתתר מאחורי צעדיו אלו, כשהוא מלווה בריבית. הוא מלווה את כספו, וכספו חוזר אליו עם תוספת משמעותית מבלי להתאמץ כלל. עסקאות ההלוואה בריבית מכניסות רווחים גבוהים ללא כל השתדלות מצד המלווה. ואמרה כבר אותה מטרוניתא כאשר פגשה ברבי יהודה בר עילאי וראתה אותו שכולו מדושן עונג. אמרה לו: "פניך דומים למגדלי חזירים ומלווי בריבית". ופרש רש"י על המקום: "שכרם מרובה, בלא טורח ושמחים בחלקם". כלומר אלו אנשים המשיגים רווחים בקלות ולכן מצב רוחם תמיד מרומם.
גם את לווה הריבית ניתן להבין. הוא נקלע למצוקה כספית, והוא זקוק להלואה באופן דחוף. כך שהוא מוכן לקחת הלוואה אפילו בריבית ובלבד שיהיה לו הכסף עכשיו ביד.
כלומר, גם המלווה וגם הלווה יוצאים לכאורה, נשכרים מההלוואה הזו. אלא שכאן מגיעה אזהרת התורה: "לא תשיך לאחיך . . . למען יברכך ה′ אלוקיך בכל משלח ידיך". כלומר גם אם נראה על פניו כי העסקים משגשגים למלווי בריבית זה לא לאורך זמן, זוהי רק הצלחה לטווח הקצר. וכפי שאומר הכתוב: "כספו לא נתן בנשך . . . עושה אלה לא ימוט לעולם". כלומר, למרות מה שנראה כרגע על פניו טוב ויפה, אין זה כך לאורך זמן. ואמנם חז"ל דייקו, שכל המלווה בריבית, נכסיו מתמוטטים והקשתה שם הגמרא: "והא קא חזינן, דלא מוזפי בריבית וקא מתמוטטים. השיבם ר′ אליעזר: הללו מתמוטטים ועולים, והללו מתמוטטים ואינם עולים".
דוד המלך רואה את הדברים בעין אחרת, בפרספקטיבה רחבה יותר.
 
יד ה′
אכן, ניתן להסביר את נפילתו של אותו מלווה בריבית בהסברים על דרך הטבע. אולם , התורה מובילה אותנו לרובד עמוק יותר, לרובד פנימי יותר. כל ההסברים על דרך הטבע וההגיון הם אכן נכונים אבל ההכוונה העומדת מאחורי כל המהלכים הללו היא הכוונה אלוקית. זהו רצון ה′.
אדם מאמין צריך לדעת לבחון את הדברים על דרך ההשגחה לא לראות רק מה שקרה אלא לנסות להבין למה זה קרה. ואת זה מלמדת אותנו התורה. השכר והעונש מתגלגלים בדרך הטבע, אולם, זהו גופא רצון ה′.
מבט כזה על מצוות התורה אנו מוצאים באינספור דוגמאות בדברי חז"ל.
הגמרא מספרת על רב הונא, שכל יינו החמיץ וכשנכנסו חבריו "לתהות על קנקניו", פתחו כלפיו בדברי בקורת חריפים: "לעיין מר במיליה". אמר להם רב הונא: "וכי חשידא בעינייכו?!" השיבוהו חבריו: רצונך לומר שהקב"ה חשוד, לעשות שלא כדין, לנהוג כלפיך שלא כשורה? ואמנם, אחר שבדקו, מצאו שרב הונא אכן קיפח את אריסו שלא כדין ועל כך נענש. הוא קבל על עצמו מכאן ואילך לתקן את המעוות ואומרת הגמרא שנעשה לו נס, שמחיר החומץ עלה בשוק והשתווה עם מחיר היין. ויש אומרים שהחומץ השתפר וחזר והפך ליין.
מי שהיה בוחן את הענין בעיניים רגילות בוודאי היה מוצא תהליכים הגיוניים וטבעיים לקלקול היין של רב הונא. אולם, עיניהם של חכמים בוחנת את הדברים בראיה רחבה יותר, הם מסתכלים במניעים שעומדים מאחורי העובדות היבשות, הם מכירים בכך שההשגחה האלוקית היא שמסבבת את המהלכים בעולם ואין דבר שאינו נשלט על ידה. על כן שאלוהו חז"ל לפשר מעשיו הפרטיים ולא לענין תהליך ייצור היין כי הבינו שהא בהא תליא ואין להפריד.
נכון, ישנה חוקיות בטבע. הקב"ה טבע חוקיות בעולמו למען הסדר הטוב. וזאת כדי שנדע את תפקידו של כל עצם ותכונותיו למען נוכל להשתמש בו למה שראוי לו.
אבל יש להבין, כי לחומר אין חוסן עצמי מצד עצמו, הדברים אמנם מתפקדים, באופן שהכל נראה טבעי, אבל אנו צריכים לזכור שיד ה′ היא המכוונת. ומי שאינו מכיר בכך - אוחז בטעותו. וכמו שאמרו חז"ל: משה בבואו לכתוב את הפסוק: ′נעשה אדם בצלמנו כדמותנו′, פקפק בדבר והעיר, כביכול, את תשומת הלב, שיש כאן פתחון פה למינים, שיאמרו שיש לו לקב"ה, כביכול, יועצים. אמר לו הקב"ה למשה: ′כתוב! והרוצה לטעות - יטעה′.
כלומר, הכל פועל יוצא של רצון ה′ והוא זה שטבע חוקיות בבריאה.
 
תחת פני השטח
אם כן, נשאלת השאלה מדוע הקב"ה מגלגל את האדם לאן שמגלגלו?
וכך מגדיר הרמב"ן את הדברים בפרושו על התורה: "אין לו לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם" ע"כ.
ואמנם זהו מצב לא קל להבנה. מצד אחד, מחובתנו להאמין ש"מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי עד תשרי חוץ מתשרי". ומצד שני, חייבים אנו לעשות את ההשתדלות, להביא טרף לבתינו.
ההסבר הפשוט לכך על פי מה שהסברנו לעיל הוא שהכל מרצון ה′, אבל הוא מגלגל זאת בדרך הטבע, בערוצים טבעיים במהלכים ארציים.
 
הגמרא דנה בענין המס שהוטל על העיר טבריה שם תושבי העיר בקשו לשתף את בחורי הישיבה של רבי בתשלום המס והוא התנגד לכך בתוקף בנימוק, כי המס של תלמידי החכמים הוא בעצם לימודם. ולכן אף שתושבי העיר איימו שיברחו מהעיר וכל הנטל יפול על כתפי בחורי הישיבה, לא הרתיע הדבר את רבי. ואמנם, כאשר האיום מומש על ידם, בוטל המס. ושוב, ניתן אולי לתת הסברים על דרך ההגיון והטבע לביטול המס, אבל הגמרא מורידה אותנו עד לעומק השיתין. היא רוצה שנתפוס, שחסרון התורה הוא גרמא בנזיקין. אם רוצים להשפיע בעולם רוב טובה יש להרבות תורה. ואכן כך נבחנו הדברים בעיניים של חז"ל.
 
המדרש על הפסוק: "ורדף אותם קול עלה נדף ונסו מנוסת חרב ואין רודף" מביא את סיפורו של ר′ יהושע בן קורחה: "פעם אחת היינו יושבים בין האלנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה. עמדנו ורצנו ואמרנו: אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים. לאחר זמן, נפנינו אחרינו וראינו שאין בריה. ישבנו במקומינו ובכינו ואמרנו: ′אוי לנו, שעלינו נתקים הפסוק: ′ורדף אותם קול עלה נדף ונסו מנוסת חרב, ואין רודף′. ′ונסו מנוסת חרב′ - מפני אימה. ′ונפלו ואין רודף′ - מבלי כח" ע"כ. ר′ יהושע בן קורחה, במקום לשמוח על שאכן היתה זו בהלת חינם ולא רדפו אחריהם החל לבכות על אשר קרה לו. כי ר′ יהושע הבין כי אין הדברים קורים לאדם ללא גזירה מלמעלה ויש להרהר מדוע קרה זה דווקא לו.
עוד מספרת הגמרא על ר′ חייא ב"ר אבא שהתארח בלודקיא בביתו של עשיר מופלג. ושאלו ר′ חייא בהתפעלות: "במה זכית?" השיב לו אותו עשיר: "קצב הייתי ומכל בהמה, שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אותו עשיר לא החל להסביר לר′ חייא על אודות מהלכיו המסחריים המבריקים, הוא ידע כי ר′ חייא מחפש את הסיבה שמאחורי הדברים, את הסיבה להתערבות ההשגחה בתוך עסקיו, ולא את המהלכים הטבעיים שעל פני השטח.
 
סדרי בראשית
המשנה מספרת לנו על עקביא בן מהללאל ששכב על ערס דוי ובקש ממנו בנו שידבר על ליבם של חכמים על מנת שיקרבוהו אליהם. אמר לו עקביא בן מהללאל: לא אעשה כן, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, הכל תלוי בך לטוב ולמוטב. נכון שה′ מגלגל את הדברים על דרך הטבע, אבל כל אשר קורה אותך קורה על רקע התנהגותך.
יתירה מזאת, חכמים הקפידו מאד על מי שניסה לשנות סדרי עולם וניסה לכפות את דעתו על הטבע. הגמרא מספרת על תגובתו של שמען בן שטח על מעשיו של חוני המעגל שבקש להוריד גשמים ונעשה לו נס וירדו גשמי ברכה. שלח לו שמעון בן שטח: "אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה רצונך". עוד מספרת הגמרא על אותו אדם שנעשה לו נס והצליח להניק את ילדיו. וכשהביע רב יוסף את התפעלותו מגדולתו של האיש: "בא וראה, כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה" הפיג אביי את התלהבותו ואמר לו: "אדרבה, ראה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית".
עוד מסופר בגמרא על ר′ יוסי דמן יוקרת שהעסיק פועלים, ויצא לעיר והבטיח להם שיביא להם ארוחת צהרים לכשיחזור. התמהמה ר′ יוסי בעיר, ופועליו הרעבים אמרו לבנו: הב לנו אוכל שרעבים אנחנו. אומרת הגמרא: "הוו יתבי תותי תאנתה אמר: תאנה, תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא!" וכך היה, התאנה החלה מוציאה פירות והללו אכלו ושבעו. לכשהגיע ר′ יוסי דמן יוקרת מן העיר, התנצל על שאחר שהיה טרוד בדבר מצווה. אמרו לו פועליו: "רחמנא לישבעיך, כי היכי דאשבען ברך. אמר להו: מהיכא? אמרו הכי והכי הוה מעשה. אמר לו: בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה, יאסף שלא בזמנו".
 
 
 
בזעת אפך
אם כן, אנו רואים שדעתם של חכמים לא היתה נוחה עם שינוי מעשה בראשית. הם לא ראו בעין יפה ניסים החורגים מדרך הטבע.
עמל האדם הוא הדרך היחידה להשגת דברים, למימוש יעדים. כל סטיה מדרך הטבע איננה מבורכת. מעשיך ירחקוך ומעשיך יקרבוך - זוהי דרך העולם.
אומרת לנו התורה: דע לך, כי אדם המלווה בריבית עסקיו לא יעמדו לו, הוא ימוט ולא יקום. ואין לחפש את האשמה במהלכים הטבעיים כי אם במעשיו הרעים של האדם עצמו ומה שהביא עליו את זעמו של הקב"ה.
לכן, "אם לא תשיך לאחיך" אעפ"י שמבחינה כלכלית זה נראה ריווחי. זכור שבזה מלאת את רצון האל ואז גם התוצאה בא תבוא: "למען יברכך ה′ אלוקיך בכל משלח ידיך על הארץ, אשר אתה בא שמה לרשתה".