טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

לחוש את הזולת

 

 

1.       מה עניין . . .

2.        משה ואהרן

3.        אחים ואחווה

4.       זקן אהרן וטל חרמון

5.        שמח בשמחתו

 

 

 

 

מה עניין . . .

′′ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד′′.

ולכאורה יש לתמוה מה ענין משה לשמן המאור? והלא אהרן אחיו היה מדליק את המנורה?

ועוד, בהמשך פרשתנו אומר הכתוב: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי′′.ושוב יש לשאול, מה ענין משה לבגדי הכהונה?

דומה, כי את התשובה לשאלות אלו  ניתן למצוא בהמשך פרשתנו.

הכתוב אומר: ′′ונשא אהרן אחיך את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה′ תמיד. ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה′. ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה′ תמיד". שלוש פעמים מדגישה התורה את המילים "על לבו". ואומרים חז′′ל: "בשכר: ′וראך ושמח בלבו′ - זכה אהרן לחשן המשפט על לבו. שנאמר: ′ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה′ תמיד′".

 

כאשר מוטלת על משה שליחות לבשר לעם ישראל כי שחר גאולתם החל מפציע, אומר משה לקב"ה: "לא איש דברים אנכי′′. ועונה לו על כך הקב"ה: "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא. וגם הנה יוצא לקראתך. וראך ושמח בלבו".

ההדגשה של התורה "וראך ושמח בלבו" מעידה כי אהרן ניצב בפני נסיון קשה מאד. 

משה עומד בסרובו לקבלת השליחות ומפטיר כלפי הקב"ה: "שלח נא ביד תשלח" ומפרש רש"י על אתר: "ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן".

 

משה ואהרן

אהרן הוא מנהיגם של ישראל במצרים בכל אותן שנות שיעבוד שמשה נעדר ממצרים. ומשה חושש פן יפגע כבודו של אחיו עקב מינויו. ומעיד על כך המדרש: "אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהא מצר?! בשביל כך לא היה מבקש לילך". וממשיכים חז"ל : "כסבור אתה שהיה מעכב משה לילך? אינו כן, אלא כמכבד לאהרן. שהיה משה אומר: עד שלא עמדתי, היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה".

 

משה חושש מפגיעה בכבודו של אהרן. אהרן, שעומד ומתנבא לעם ישראל כבר שמונים שנה על הגאולה העתידה לבא, ועכשיו ברגע המיוחל , בא משה ומחליפו בהנהגה.  תחושת לבו של אהרן, שברון הלב שיגרם לו, הקנאה שתבער בו פנימה לא נותנים מנוח למשה רבנו. רבי יהושע בן פרחיה אמר: "בתחילה, כל האומר לי ′עלה לה′ אני כופתו ונותנו לפני הארי. עתה, כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין".

מסופר על ר′ איצל′ה בלאזר, תלמידו של רבי ישראל מסלנט שהיה אומר: כאשר אני נכנס לבית המדרש, וקמים בפני, אוי כמה זה דוקר! אולם, כאשר אני נכנס, ואין קמים , אזי, עוד יותר".

לא כן אהרן הכהן. לא די שהוא בוחל בכל גינוני כבוד אלא אף גם זאת, הוא מסוגל לשמוח שמחה כנה ואמיתית בשמחתם של אחרים. "וראך ושמח בלבו". אין מדובר כאן בשמחה מהשפה ולחוץ, אלא בשמחה כנה ואמיתית, מהלב. שמחה שמבטאת הזדהות מוחלטת עם משה, ומעידה על מערכת יחסים מיוחדת במינה ששררה בין השניים.

 

אחים ואחוה

רק כך ניתן להבין את דברי רבי יהושוע בן קרחה המובאים בגמרא: "′ויחר אף ה′ במשה ויאמר: הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא′. ובאר רבי יהושוע בן קרחה: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וכאן לא נאמר בו רושם. ורשב′′י אמר: אף זה נאמר בו רושם שנאמר: ′הלא אהרן אחיך הלוי′ וכי לוי הוא? והלא כהן הוא? אלא הכי קאמר ליה: אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי" ע"כ.

והדברים נכוחים! שכן, לרבי יהושע בן קרחה זכייתו של אהרן בכהונה איננה משום ענישה למשה. משה רבנו שש ושמח בכהונת אחיו, כאילו זו ניתנה לו בעצמו! רבי יהושע בן קרחה עומד היטב על טיב היחסים בין משה לאהרן הוא יודע שהעברת הכהונה ממשה לאהרן אין בה כדי להעלות את קנאתו של משה עליו אלא להפך משה שמח בזה.

 

זקן אהרן וטל חרמון

האהבה העזה ששררה בין שני האחים אהרן ומשה, היוותה נושא לשירתו של דוד המלך ע"ה: "שיר המעלות לדוד: הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרן, שיורד על פי מדותיו". ובארו חז"ל את טעם הכפילות: "הזקן זקן אהרן" להצביע על הזהות המוחלת ששררה בין השניים, על האחדות ביניהם. שכן, כאשר משח משה את אהרן בשמן המשחה והיה יורד השמן מראשו של אהרן אל זקנו היה זה כאילו יורד על זקן משה. ומסופר שם בגמרא שבאותה שעה ירדו שתי טיפות ונתלו על בזקנו של אהרן. ומשה חשש, שמא יצק יתר על המידה ומעל בשמן של הקדש. ולכאורה, מה מקור חששו של משה? וכי הוא מעל בו? הלא השמן כלל לא הגיע אליו?

אולם כפי שאמרנו, משה נהנה בהנאת אהרן. ומשה הרגיש, כביכול, את השמן על זקנו. וממשיכה שם הגמרא ומספרת, כי באותה שעה יצאה בת קול והרגיעה את משה רבנו: "כטל חרמון, שיורד על הררי ציון". כטל, שלא תתכן בו מעילה, כך גם אתה, משה, לא מעלת. וממשיכה הגמרא ואומרת, שאהרן נבהל ששמא הוא עצמו מעל ויצאה בת קול ואמרה: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" משה לא מעל וגם אתה לא מעלת.

 

אהרן ומשה מצליחים להתעלות מעל הפניות האישיות. יש בלבו של אהרן שמחה על מינויו של אחיו למרות שהוא נתמנה במקומו.  לאהוב ולשמוח בשמחתו של אח שתופס את מקומך זהו מבחן קשה ביותר. ואהרן, אשר הוזכר לא פעם כאוהב שלום ורודף שלום עומד בנסיון הזה בגבורה גדולה.

 

שמח בשמחתו

הרב קוק זצ"ל כותב ב′אורות ישראל′: "רחבות הלב שבאה, לפעמים, להכניס את כל העולם כולו, כל האנושות כולה, בכלל החבה המיוחדת המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כאשר הסבה לאהבה זו נובעת מכך, שההכרה של הקדש המצוין אשר לסגולת ישראל עומדת בצביונו, ומתוך בהירותו מתפשטת החבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד - זוהי מידתו של אברהם אבינו, אב המון גויים: ′ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך′. אבל, יש שיסוד התרחבותה של חבה זו, בא מתוך כהות הרגש והאפלת אור הקדש של הכרת הסגולה הישראלית העליונה - ואז היא ארסית. ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא, שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד, ′ושאיה יוכת שער′ לדידי חזי לי, ומנגח כתורא" ע"כ.

הקב"ה טבע בו באדם את יצר האהבה והנתינה אך ביד האדם לכוון ולנווט כוחות אלו לכיוונים שיחפוץ.

ישנה חשיבות עצומה בהשתתפות בצערו של הזולת, ביכולת להביט על המציאות מנקודת ראותו, להבין לרחשי לבו. אך לא פחות חשוב ואולי אף יותר לדעת לשמוח בשמחתו בצורה אמיתית.

אהרן שמח בלבו על מינויו של משה ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". 

 

אכן משה מחזיר לו גם הוא בשמחתו בבחירתו לכהן לפני ה′.

 

ולכן, שמן הזית הניתן למנורה, לצורך הדלקתה ע"י אהרן הכהן הרי כאילו ניתן לכבודו של משה וכן בגדי הכהונה, משה נעשה בהם שותף מלא "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך . . ." שמו של משה נקשר עם שמן המנורה ועם בגדי הכהונה מאותה סיבה ומאותם מניעים שאהרן זכה בבגדי החושן ובאורים ותומים "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה′ תמיד" וכל זאת בזכות אותה שמחה "וראך ושמח בלבו".