טו' אלול ה'תש"עט 15/09/2019
שם משתמש
סיסמה

"לא בשמים היא!"

 

 

1.        קול ה′ בכח

2.         המיוחד שבאחד

3.         עשייה כללית

4.         קרוב אליך הדבר מאוד

 

 

 

 

קול ה′ בכח

הכתוב אומר בפרשת השבוע: "ועשו ארון, עצי שטים!" ואומר על כך המדרש: הדא הוא דכתיב: "שדי, לא מצאנוהו שגיא כח". אמר רבנו הגדול: צריכים אנו להחזיק טובה לאיוב, שכל מה שאמר אליהוא, בא הוא והוסיף על דבריו. אמר איוב לחבריו: מה אתם סוברים, שכל מה שאמרתם היא כל שבחו?! מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקב"ה? כל הדברים שדברתם "הן אלה קצות דרכיו!" בא אליהוא ואמר: "שדי, לא מצאנוהו שגיא כח!" מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא, חס ושלום! אלא כך אמר אליהוא. לא מצאנו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו. לא בא האדם, אלא לפי כוחו. אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אילו היה בא עליהם בחוזק כוחו, לא היו יכולים לעמוד. שנאמר: "אם יוספים אנחנו לשמוע". אלא לא בא עליהם אלא לפי כוחם, שנאמר: "קול ה′ בכח" "בכוחו" לא נאמר אלא "בכח". לפי כוחו של כל אחד ואחד.

 

המדרש קושר את הפסוק הנאמר באיוב עם הפסוק בפרשתנו: "ארון עצי שטים". ולכאורה, נשאלת השאלה: כלום יש קשר בין הפסוקים?

 

אליהוא מצביע על תכונתו המיוחדת של הקב"ה, "שדי, לא מצאנוהו שגיא כח!" כלומר לא בא הקב"ה בכוחו אלא פנה אל כל אחד ואחד בשפתו, בשפה המיוחדת לו, בהתאם לרמתו.

ואכן, על הדיבר הראשון: "אנוכי ה′ אלוקיך!" שבעשרת הדברות אומר המדרש: הדא הוא דכתיב: "השמע עם קול אלוקים?!" ומספר המדרש: שאלו המינים את רבי שמלאי, אמרו לו: הרבה אלוהות יש בעולם! אמר להם: למה? אמרו לו: שהרי כתיב: "השמע עם קול אלוקים"! אמר להם: שמא כתיב "מדברים"?! אלא "מדבר!" אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב? חזר רבי לוי ופרשה: אמר להם: "השמע עם קול אלוקים?!" כיצד? אילו היה כתוב: "קול ה′ בכוחו" לא היה יכול העולם לעמוד. אלא "קול ה′ בכח!" בכח של כל אחד ואחד. הבחורים, לפי כוחם, והזקנים לפי כוחם, והקטנים, לפי כוחם. אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה, תהיו סבורים שמא אלוהות הרבה יש בשמים. אלא תהיו יודעים שאני הוא ה′ אלוקיך. שנאמר: "אנוכי ה′ אלוקיך!"

 

 מובא במדרש על הפסוק: "ויאמר ה′ אל אהרן: לך לקראת משה המדברה". הדא הוא דכתיב: "ירעם אל בקולו נפלאות" ואומר: "וכל העם רואים את הקולות". "הקול" אין כתוב כאן אלא "הקולות" . . .  כל אחד ואחד לפי כוחו: הזקנים, לפי כוחם, הבחורים, לפי כוחם, הקטנים, לפי כוחם, היונקים, לפי כוחם, הנשים, לפי כוחם. ואף משה, לפי כוחו, שנאמר: "משה ידבר, והאלוקים יעננו בקול" בקול שהיה יכול לסובלו. וכן הוא אומר: "קול ה′ בכח", "בכוחו" לא נאמר, אלא "בכח". בכוחו של כל אחד ואחד. ואף נשים מעוברות לפי כוחן. הוה אומר: כל אחד ואחד לפי כוחו.

המדרש ממחיש את הדבר בהשוואה למן, שכל אחד ואחד טעם  את הטעם בו היה חפץ. והמדרש מסכם: הקול שהיה בו כח, היה משתנה לכל אחד אחד ואחד. ולכן כתיב "קולות" בלשון רבים וזהו שאמר הכתוב באיוב: "ירעם אל בקולו, נפלאות".

 

המיוחד שבאחד

המדרש מלמד אותנו דבר יסודי, חשוב וגדול והוא, שתורת ישראל היא נחלת הרבים, נחלת הכלל. ולכן, למרות שעם ישראל לא עשה התייעצות מוקדמת ותאום מסוכם מראש, יכלו כולם להתחייב כאחד ולומר: "נעשה ונשמע!" תורתנו אינה נחלת יחידים, להבדיל, כמו בדתות אחרות.

 

הקב"ה אינו מטיל על האדם מטלות שאינן ברות ביצוע. יתר על כן, כל אחד ואחד נדרש ונתבע ביחס ישר לרמתו, ולפי הפוטנציאל הגלום בו ולא מעבר לכך. אך על מה שהוא מסוגל ולא מממש הוא נתבע. וכך גם מוסברת אותה הסוגיא בה נקבע, שהלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים. כל אחד נתבע ונדרש לפי יכולתו.

 

באופן דומה אומר הקב"ה למשה: "ונתנו איש כופר נפשו . . .". והמדרש מספר כי משה רבנו, ע"ה, קבל חלישות הדעת נבהל והגיב: מי יוכל לתת כופר נפשו? שנאמר: "ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם". "אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוקים כפרו". על כך השיבו הקב"ה: לא כמו שאתה סבור, אלא "זה יתנו" כזה יתנו. זהו זה ולא יותר. והוסיף המדרש ואמר: רב הונא בשם רב אמר: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח!" אין הקב"ה בא בטרחות עם ישראל. ואכן משה נרגע והגיב: "אשרי העם שככה לו, אשרי העם ש-ה′ אלוקיו!" "אשרי שאל יעקב בעזרו!"

 

דוגמא חינוכית לכך יש ללמוד ממשה רבנו, ע"ה, אשר הבדיל שלוש מערי מקלט בחייו: "אז יבדיל משה שלוש ערים". ופרש רש"י: נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילן. ואף על פי שאינן קולטות עדיין, אמר מצווה הבאה לידי אקיימנה. דבר זה דומה להנחיה במשנה: אל תרחיק עצמך ממידה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא.

האדם מחוייב לשאוף, לרצות, לעמול ולעשות כדוד המלך, ע"ה, שאף על פי שנתן הנביא השיב בשלילה לתשוקתו לבנות את בית המקדש, מיד קם ועשה הכנות של ממש לבניין המקדש על ידי שלמה בנו. ומי הוא זה ואי זה הוא, שימנע מלאסוף אבנים טובות שנפלטו מן הים, בטענה שהוא לא יספיק לאסוף את הכל.

 

הגמרא מבטיחה: "יגעת ומצאת - תאמין!" ובירושלמי דרשו את הכתוב: "כי לא דבר ריק הוא מכם" - אם ריק הוא אזי "מכם", בגללכם. וכך הובטחנו "לא בשמים היא!" שלביטוי זה משמעות כפולה: האחת: היא בידיים שלך. והשניה: ורק בידיים שלך. עד כדי כך שהקב"ה בעצמו, כביכול, לא יוכל לשנותה.

 

 

עשייה כללית

עתה נסגור את המעגל ונענה לשאלה בה פתחנו: מהו הקשר בין פסוקו של אליהוא לפסוק בפרשתנו: "ועשו ארון עצי שטים", אותם כורך המדרש זה בזה.

הארון, הוא הכלי היחיד, שכלפיו התבטאה התורה בלשון רבים: "ועשו". התייחסות להבדל בין הארון לשאר הכלים מוצאים במדרש שמביא את הנימוק לשוני והוא: שציווה הקב"ה לעשותו לכל ישראל. שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר, שאני נתתי הרבה בארון, לפיכך אני לומד הרבה. ואני יש לי בו יותר ממך. ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט. לפיכך, אין לך חלק בתורה.

המדרש קובע כי התחושה שלמישהו יש מונופול על התורה היא פסולה. ואין התורה נחלת היחידים, לא בלימודה ולא בהבנתה. לכל אחד חלק בתורה. לכל אחד לפי מעלתו, רמתו, כוחו והבנתו. ועל כן נאמר על הארון: תוכו כברו. כשם שבמימונו השתתפו הכל, כך גם בתוכו. "שדי לא מצאנוהו שגיא כח!" אין התורה מתנשאת ונבדלת מהבנת כל אחד ואחד מאיתנו. "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו!"

 

קרוב אליך הדבר מאוד

תלמיד האר"י הקדוש, הר"ש דאוזידא, אומר ביחס לדברי המשנה באבות: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך: אל תחזיק טובה, היא התורה לעצמך, לך לבד ולא תרצה ללמדה לאחרים, רק יפוצו מעיינותיך חוצה ואל תחזיק אותה לעצמך לבד. כי לכך נוצרת: ללמוד וללמד. ומחויב אתה ללמד לאחרים.

זהו ביחס למלמד. ואילו על הלומד לדעת שלא עליו המלאכה לגמור. הסבלנות היא מרשם בדוק לגדול בתורה. ואולם: "אין אתה בן חורין ליבטל ממנה". הידיעה שאין אתה מסוגל לגמור את כל התורה כולה, לא עליך המלאכה לגמור, איננה משחררת אותך, ולו לרגע מהחובה ללמוד, לשקוד ולעמול.

 

אחיו של הגר"ח זוננפלד זצ"ל כתב לו פעם, אתה הנמנה על גדולי הדור, חבל שתחמיץ ולו רגע אחד פנוי. אני לעומת זה חנווני פשוט, ומימלא לא תצמח לי תועלת מן השקידה. השיבו הגר"ח זוננפלד, שגם אם יעבוד במכולת בכל שעות היממה, ללא הפסקה, עשיר גדול הוא לא יהיה, ואף על פי כן, אין ידיעה זו גורמת לו לסגור את החנות כליל.

"לא בשמים היא" פירושו שאתה יכול להשיג את הכל בידיך.