טז' אלול ה'תש"עט 16/09/2019
שם משתמש
סיסמה

מכירת חמץ

 

הצורך:

א. מכיון שאדם עובר על איסור בהשהיית חמץ משום ביוב"י קיים צורך וחובה להשבית את כל החמץ שיש לך בבית, לאבדו, לשורפו או "להפטר ממנו" לפני פסח.

ב. ועוד גם חמץ שיצליח לעבור את הפסח בלי איסור ביוב"י, יאסר לאחר הפסח מדרבנן כ"חמץ שעבר עליו הפסח" כפסיקת מרן בתמח′ ה′: חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח, אסור אע"פ שביטל.[ או הפקירו] והסביר המשנ"ב: ואיסורו הוא אפילו בהנאה. ואע"ג דכשביטלו אינו עובר בב"י מ"מ חששו חכמים שאם נתירו כשביטלו יש לחוש שיניח כל אדם חמצו אלאחר הפסח ויאמר שהפקירו קודם הפסח כדי שנתיר לו.

אם החמץ מרובה נהגו למוכרו לגוי:

המקור בפסחים כא. "כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה, חיה ולעופות ומוכרו לגוי". אלא שפה מדובר על מכירה גמורה, טוטלית כפי שמובא בסיפור שם יג. "מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה, ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא, ובא לפני רבי. שעה ראשונה אמר לו: המתן, שניה - אמר לו: המתן, שלישית - אמר לו: המתן, רביעית - אמר לו: המתן, חמישית - אמר לו: צא ומוכרה בשוק. מאי לאו - לנכרים, כרבי יהודה?... בפירוש אמרת לן: צא ומוכרן לנכרים כרבי יהודה."

המכירה שנהוגה בימינו:

תוספתא פסחים[1]: "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים[במקום לקנות רק מה שאתה צריך קנה כפול] שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח"   ז"א לא רק שאפשר לתת במתנה גמורה בשאיפה שיחזיר לך לאחר הפסח אלא אפשר גם לרמוז במכירה גמורה שרוצה שימכור לו בחזרה לאחר הפסח. משנ"ב[כג]: והאחרונים כתבו דרשאי אפילו להבטיח שיחזור ויקנה ממנו ויתן לו ריוח    

מה דין חמץ של גוי לאחר הפסח?

א.     מהתוספתא לעיל עולה בברור שחמצו של גוי לאחר הפסח מותר גם באכילה וכן משמע בירושלמי פ"ב דפסחים, וכן פסקו הרי"ף והגאונים.

ב.      הטור בסימן תמח′ מביא את שיטת בעל העיטור שאוסר וז"ל "חמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח... ובעל העיטור כתב שאסור באכילה והאריך בענין..."  ובאמת מצאתי לב"ח שהקשה על שיטת בעל העיטור "תימה דבריתא דחנות של ישראל דבסי′ תמט מפורש דמותר באכילה ועוד דבפ"ק בחולין קאמר דחמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהם מחליפין וכדלעיל בסוף סימן תמג"

השו"ע בסימן תמח′ סעיף א′ פסק כרוב הראשונים "חמץ של אינו יהודי שעבר עליו הפסח מותר אפילו באכילה" הסביר המשנ"ב[ב] דכיון שלא נעשה איסור בשהייתו לא הטילו חכמים איסור על אכילתו

ובסעיפים ג′ – ד′ פסק להלכה את התוספתא לעיל: "..ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית [עיקר הקפידא שיוציא העכו"ם החמץ מבית ישראל כדי שיקנה העכו"ם החמץ במשיכה ומותר לו אח"כ להכניס החמץ לביתו של ישראל ודי במחיצה עשרה בלבד] קודם הפסח, אע"פ שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט; אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני.[ משום חומרא דחמץ] רשאי ישראל לומר לאינו יהודי בשעה חמישית או קודם: עד שאתה לוקח חמץ במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח; אבל לא ימכור לו ולא יתן לו על תנאי, ואם עשה כן הרי זה עובר בבל יראה ובל ימצא"   עד כאן דיברנו שמוציא את החמץ מביתו ומוכרו לגוי

אך מה נעשה כאשר החמץ מרובה וקשה להוציאו מהבית ולתתו לגוי?

הב"ח שם{C}[2]{C} כותב "כתוב בתה"ד ס′ קיט′ ראוי לתת לעו"ג מחוץ לבית...משמע שצריך שהחמץ עצמו יהיה חוץ לבית וכ"כ המהרי"ל שלא יהיה הישראל כמו נפקד בחמץ מם העו"ג...ובמדינה זו שרוב משא ומתן הוא ביין שרף ואי אפשר להם למוכרם לעו"ג מחוץ לבית..יש להתיר בענין זה שימכור לעו"ג כל החמץ שבחדר וגם החדר עצמו ימכור..." וכן הובא במשנ"ב[יב] וכתבו האחרונים דאם יש לו חמץ הרבה וא"א לו להוציאו מביתו ימכור לו גם החדר והוי כמו שמכר לו חוץ לביתו וקנין החדר הוא בכסף עם שטר [ואם ירא לתת לו שטר שמא יעלה בדעתו להחזיק בחמץ ואיכא הפסד מרובה יש לו להתנות עמו שיקנה בכסף בלבד בלי שטר ותנאי מהני בזה לכמה פוסקים ויש לסמוך להקל בכגון זה] וצריך למסור לו המפתח מחדר שמונח בו החמץ כדי שיוכל לכנוס בשעה שירצה וליטול את חמצו שנמכר או ניתן לו או שעכ"פ יאמר לו הישראל בכל עת שתרצה תוכל ליקח המפתח מחדרך וליכנס בו ליטול את חמצך ואיסור גמור הוא להניח שום חותם או מסגר על החדר או על החמץ כדי שלא יוכל הנכרי ליטול את החמץ דמוכח מזה דכל המכירה לא היה רק הערמה בעלמא ואם עשה כן מתחלה בשעה שמכר אפילו בדיעבד אסור החמץ דלא סמכה דעתיה דעכו"ם.

בא"י שאסור למוכרה לגוי משכרים לו את המקום

מה א"כ תפקיד הרב?

בשל כל מיני סיבוכים בקנינים ובמציאת גוי למכירה פרטנית העבירו את המכירה שתתבצע באמצעות הרב. אך צריך לדעת בברור שאנו לא מוכרים את החמץ לרב אלא ממנים אותו שליח שלנו למכור עבורנו את החמץ לגוי. שכן אם אדם חושב שהרב קנה ממנו את החמץ יוצא שהרב לא מכר עבורו את החמץ{שכן לו מנה אותו שליח} והוי כחמץ שעבר עליו הפסח. והרב לא יכול למכור מדין "זכין לו לאדם.." שכן פה לוקח משל השני ומזכה את השני ודין זכין נא′ רק באדם שלוקח משלו ומזכה לשני[3] 

קנין סודר:

הטעות הזו נובעת מכך שאנו עושין קנין סודר עם הרב ואנשים חושבים שבקנין זה מוכרים לו את החמץ[4] אך לא הוא, שכן כל הקנין הזה הוא למינוי שליחות ובאמת הוא מיותר שכן למנות שליח לא צריך קנין[5] אלא נהגו לעשות קנין להראות רצינות המינוי השליחות כפי שכתב הרמב"ם בהל′ מכירה{C}[6]{C}: רמב"ם הלכות מכירה פרק ה הלכה יא: יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח...נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו..."

כיצד מתבצעת השליחות?

רצוי שכל אחד ואחד יחתום על שטר מכירה בפני עצמו כדרך השטרות, וכך יש גם גמירות דעת מלאה, כך שהרב מוסר רק את שטרות המוכרים לגוי אך בדיעבד ניתן לחתום כמה אנשים בשטר אחד ואז הרב בשעת המכירה חותם בשם כל אחד ואחד. 

באיזה קנין מוכרים?

כיום משתדלים לבצע את כל סוגי הקנינים שאפשר[7] שכן צריך למכור את החמץ ואת מקומו אחרת יהיה חמצו של גוי מופקד ביד ישראל שאם חייב עליו באחריות עובר עליו בביוב"י ועוד שיש מח′ באיזה קנין הגוי קונה{C}[8] כדלקמן:

1.      בכסף - רצוי שהגוי יתן פרוטה לכל אחד ואחד מהמוכרים כאקט קניני {אג"מ קנ′}- {לתוס′ מעות לא קונות בישראל אלא משיכה, רמב"ם זכיה[9]- או בכסף או במשיכה}

2.      קנין אגב- לכן הרב משכיר לו ד"א ואגבן הגוי קונה את המטלטלין {למרות שזה קנין דרבנן בכל אופן מועיל מכיון שזה איסור דרבנן{C}[10]}

3.      קנין חצר- קצות[11]: צ"ע הרי חצר מדין שליחות ואין שליחות לגוי?,נתיבות חצר מדין יד′

4.      קנין סודר- צריך שיהיה של הגוי [שכן לא ניתן לזכות לו]

5.      קנין תקיעת כף

6.      קנין שטר

גם לאחר הפסח מבצעים קנין חוזר מהגוי, והגוי יחזיר את שטר המכר אלא שפה מספיק קנין כסף והשבת השטר.   ביאור הלכה תמח′ ג′ "מכירה גמורה"

משנ"ב יז′: ולענין דינא לכתחלה בודאי צריך להקנות בקנין גמור ומוסכם לכו"ע דהיינו בכסף ובמשיכה ביחד מאחר שנוגע באיסור דאורייתא דבל יראה ועכ"פ במשיכה בלבד דיוצא בזה ג"כ עכ"פ לרוב הפוסקים אבל בדיעבד אף אם לא מכר אלא  בכסף בלבד או שמכר באחד משארי קנינים שהזכרנו ועבר עליו הפסח מותר דמאחר דחמץ לאחר הפסח אינו אסור אלא מקנסא דרבנן ועוד כיון דחמץ לאחר זמן איסורו בלא"ה אינו ברשותו אלא שעשה הכתוב כאלו היה ברשותו לעבור עליו בקנין כל דהו סגי דעכ"פ מגלי דעתיה דלא ניחא ליה ואפקיה מרשותו.

ס"ק יט: מ"מ אם החמץ מרובה וא"א למשוך החמץ כולו וכן אם אין החמץ כאן שיכול העכו"ם למושכו אלא הוא בעיר אחרת או בדרך יש לו להקנותו לנכרי בשאר קנינים כגון על ידי רושם שנהגו בקצת מקומות שהלוקח רושם על דבר הנקנה כדי שיהיה לו סימן ידוע ועי"ז קנוי לו הרבה או ע"י תקיעת כף (שקורין צו שלאג) דהיינו שמכין כפיהם זה על זה או ע"י נתינת פרוטה במקומות שנהגו שכשהלוקח נותן פרוטה למוכר נגמר המקח או במקום שנהגו שמסירת המפתח הוי גמר המקח [מיהו עכ"פ צריך שיאמר הריני מוכר לך חמץ פלוני ופלוני בעד סך כך וכך ולא כמו שאומרים ההמון הריני מוכר לך המפתח דזה לא חשיב כלום] וכן כל כיוצא בו כל מקום ומקום כפי מנהג הסוחרים חשיב הדבר כקנין ע"פ ד"ת ושפיר יש להקנות גם החמץ בקנין כזה. או יש למכור החמץ ע"י אגב דהיינו שימכור לנכרי קרקע או חדר או ישכיר לו ואגבן יאמר לו קני החמץ שיש לי במקום הקרקע או בכל מקום שהוא דבקנין אגב קונה אפילו אינן צבורין כאן והקרקע נקנית לנכרי בכסף עם שטר ובשכירות די בכסף בלבד.  

מת הגוי תוך הפסח יקנה מן היורשים{שו"ת מהרש"ם}

אם הגוי לא מגיע במוצאי פסח מותר להשתמש בחמץ{אשל אברהם תמח′}

-   יש לאפשר לגוי מעבר וגישה חופשי אל החמץ שקנה.

-  בשטר המכירה מתנים עם הגוי שהיהודי יוכל להכנס לחדר ולהוציא ממנו דברים    
    שאינם חמץ. ואין חשש שרואה חמץ ויבוא לאוכלו, שכן בשעה מועטת לא
    חישינן
{חק יעקב תמח′ ו′}

מתי מוכרים?

מינוי השליחות יכול להעשות בימים שלפני פסח

אך צריך לחתום על השראה כאשר לא יקנה יותר חמץ אחרת יש לו חמץ שלא מכר אותו לגוי ועוד צ"ע אם מינוי השליחות יכול על דבר שאקנה לאחריו.  המכירה הרגילה לגוי מתבצעת ביום יד′ עצמו.

מכירת יג′

יש שמבצעים מכירה ביום יג ′ - מה תפקידה?

היא באה לחסוך את הצורך בבדיקת חמץ ז"א זוג שלא נמצאים בביתם בפסח ולא רוצים לנקותו ולבודקו כיצד יפטרו מחיוב בדיקת חמץ שחל עליהם{C}[12]? אם מכרו את הבית לגוי ביום יג′ לפני שחלה חובת הבדיקה בליל יד′ הבית נחשב של הגוי ונפטר מבדיקה.

ע′ במשנ"ב בסימן תלו′ ס"ק לב′[13], ואז מבקשים מהגוי רשות להשאר בבית ביום יד′ עד שנוסעים.

 


[1] הלכה ו-ז′

[2] ד"ה "אם מכרו" מהמלים "כתוב בתה"ד...ובמדינה זו..."

[3] קצות רמג′ ט′

[4] ועוד שבדר"כ היו נוהגים לתת לרב אז קמחא דפסחא ואז היה אפסוד שגם מוכרים חמץ ועוד משלמים כסף.

[5] שו"ע חו"מ קפב′

[6] פרק ה′ יא-יג

[7] ע′ משנ"ב תמח′ ס"ק יז′

[8] לרש"י בכסף ולר"ת רק במשיכה או בהגבה

[9] פרק א′ יד′

[10] קצות ונתיבות

[11] קצד′ ג′

[12] שהרי עוזבים את בתיהם תוך ל′ יום לחג וחלה עליהם חובת הבדיקה כפי שפסק מרן בסימן תלו′

[13] שם מביא מח′ כאשר מוכר ביד′, האם מחויב לבדוק את החדרים שימכור מחר.