כט' אלול ה'תש"עז 20/09/2017
שם משתמש
סיסמה

למה ללכת לישיבה?

מה אני רוצה?

"אני לדודי ודודי לי" – בכדי לקיים משפט זה צריך לדעת מי זה "אני"?

אנחנו בטוחים שאנו מכירים את עצמנו, מה אנו אוהבים לאכול לעשות, לשחק, לקרוא...אך השאלה היא האם זה מה שאנחנו רוצים באמת, מתאים לנו לאישיותנו או מה שהחברה אוהדת ומחבבת אז גם אנחנו חלק בזה.

מי זה האדם?

רגילים לחשוב שהאדם הוא פעולותיו, מה שהוא עושה.. או מה שהוא חושב ["אני חושב משמע שאני קיים"] אך האמת היא שהאדם הוא רצונו [שאלת הילד היכן אבא? מראה על היד, זה היד של אבא וכו...]

האדם מתחלק לג′ חלקים : השכל, מחשבה – לב, רגשות – מעשים. וגם הם לא מבטאים את האדם עצמו שכן אפשר שעושה או חושב או מרגיש בהתאם לחברה שחי בה, לאמות המידה שנכסף אליהם בחברה, בטלויזיה וכו′

אני זה לאו דוקא לעשות מה שבא לי, מה שאני רוצה, אלא זה מה שמתאים לי, מה שמתאים לנפש שלי, לרוח שבי.. כפי שאמר מופסה לסימבה: להיות מלך זה יותר מלעשות מה שאתה רוצה" שכן יש דברים שאפשר לרצות אותם אך הם יגרמו למחלות, הן גופניות והן נפשיות, יגרמו לנזק לאחר..

ולכן חשוב להכיר את נפשי, רוחי, מהותי כחלק מעם ישראל בכדי לדעת מה אני רוצה וצריך לעשות

מלך – מוח, לב, כליות[מעשים]  למך – כל מה שהלב חומד, משכנע את המוח להזדהות ולקדש.. ואז ניתן לבצע..  תורת שליטה עצמית.

ענינה של תשובה

מדברים על תשובה, שיבה לאן? וכן שואלים הכיצד פועלת התשובה, שהרי אם רצח, מה מועילה התשובה הרי המעשה נעשה, הכתם נמצא עליו וכיצד ינקה אותו[1]?

אלא ההסבר הוא שמעשה התשובה אינו מעשה חיצוני, זה לא רק עזיבת החטא הספציפי וזה הוא. אלא שינוי עמוק, מהותי, משורש נשמתו של האדם, שינוי הרצון שלו, שינוי מגמה בחיים, ומכין שהאדם הוא הוא הרצון שלו, כביכול יש לנו אדם אחר. כפי שכתב הרמב"ם בהל′ תשובה[2]: גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה′ אלהיך, ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה′, ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה′ אלי תשוב, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ונאמר ביכניהו ברשעתו כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו′, וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה′ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה′ ושמתיך כחותם.  

א"כ כאשר אני רוצה להגיע ולהכיר את האני שלי אני צריך להכיר את רצוני, אני הפנימי, הטהור הנקי בלי הסיגים, לפני שנכנסה בו החטא והרע, ולזה קשה כיום להגיע לבד[3], בכוחות עצמנו שכן אנו נגועים בהנאות העוה"ז, בטובות הגשמיות. ולכן צריך לברר וללמוד מה הקב"ה

רוצה, למה התורה שואפת, מה ענינו של האדם עלי אדמות, מה תפקידו המיוחד בשונה מהחי.. ואח"כ לברר מה תפקידו המיוחד של היהודי מאשר שאר האדם.

אורות התשובה פרק א: "טבע הנפש האנושית היא ללכת בדרך ישרה"

עולת ראיה[4]: "הלב הישראלי בעוצם טבעיות מקורו הקדוש שואף לעבוד את ה′, אך התכונה החומרית וארס יצר הרע יכול להכשיל ע"י פיתוי או גירוי את התכונה השלמה שלא תפעול את כל המון פלאות קדושתא"  

אורות התשובה פרק יא ב: "האדם הישר צריך להאמין בחייו כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכים בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה" וזה ע"י התורה "התורה צריכה להיות נר לרגליו שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה שפעמים תתע הנפש בתוהו א דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הביטחון הנפשי" 

ולכן כיום מלאכה זו קלה שכן הכל מופיע בתורה וצריך רק ללמוד. וע"ז נאמר "כי קרוב אלך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו"

ולכן אנו מתוודעים בשנים האחרונות יותר ויותר למסעות של חיפוש עצמי, רוחניות..אלא שבכל הסיפורים הנ"ל בסוף מגלים שקרוב אליך הדבר מאוד, הכל נמצא ביהדות ולא צריך לנסוע להודו או יפן למצוא זאת.

הרצון הזה לחיפוש משהו אחר, שונה מהחיים הרגילים שלנו בארץ.. מגלה את התעוררות הנפש והנשמה, ע"ז נאמר "גם הנפש לא תמלא" כמשל חתונת בת המלך על בן הכפר שיביא לה כל מעדני עולם לא מגיע לסיפוקה. שכן הנשמה הפנמית של כל יהודי טעמה פעם טעם מיוחד, טעם עליון ורוחני.. ואת זה הם מחפשים.  "סיפוק" – להגיע לשיא ופוק, נגמר הכל.

א"כ הרצון הוא זה שמעורר את האדם לכל דבר, לחשיבה, לרגש, למעשה. ולכן חשוב מאוד לעבוד על הרצון.

ההבדל בין הנאה/רצון גשמית לרוחנית

א.     שכן הם חשים את המרמה והשקר שבתענוגי העוה"ז החומריים שנגמרים מהר, ולכן כל שבוע צריך להחליף פרסומת, ליצור הנאות חדשות. אדם נהנה הנאה גשמית עד לרגע שמרגיש שזה כבר שלו, כבר לא חדש, אין התלהבות [סיפור המכונית החדשה]

ב.       ההנאה תפוג ברגע שיכול לדמיין את עצמו בדבר יותר טוב. שכן כל ההנאות מתחילות בדמיון, שכן כדי להינות צריך להרגיש חיסרון. רעב-אוכל, צער – שמחה, [הסיפור על על הסוסיתא והמרצדס] אדם משעבד את עצמו בכדי להגיע להנאות, כיום זה מטרת ושאיפת כל העולם.

ג.       ההנאה החומרית לא משנה כלום באדם עצמו, לא מקדמת אות אישיותו. לעומת ההנאה הרוחנית שמשפרת ומקדמת את האדם, נהיה יותר טוב, יותר שמח, יותר אמיתי..

ולכן צריך לדעת שכל אדם רודף אחר הנאות ובורח מסבל, וזה ע"י עמל. וכל ההבדל בין האנים הוא איזה הנאות יחפשו ויעבדו קשה בכדי להשיג, האם הנאות רוחניות נצחיות אמיתיות, או הנאות מדומות קצרות סתמיות.

ענינו ותפקידו של האדם:

סיכמנו לעיל שהאדם, האני הוא רצונו של האדם. בפרק זה נרחיב בהסבר תפקוד הרצון בחיי האדם.

א. הבחירה החופשית:

רמב"ם הל′ תשובה פ"ה′ א: רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו.

מרכיבי הבחירה: א. ההכרה,  ב. הרצון,  ג. יכולת, 

אורות הקודש פ"ט′ א: "הרצון הטוב הוא הכל, וכל הכישרונות שבולם אינם אלא מילואיו"

מה המיוחד ברצון?

א. והרצון עולה על הכל שכן הוא המניע את הכל ובו ספציפית יש את נקודת הבחירה, שכן אין בחירה אם מכיר או לו? וכן ביכולת, או שיש או שאין. אך השליטה היא ברצון, לרצות או לא?

ב. הרצון הוא כח מוכרח באדם בכל רגע, לא ניתן להשתחרר ממנו כמו שלא ניתן להשתחרר מהזמן ומהמקום.

מה היחס בין הרצון לבחירה החופשית? אין לאדם חופש שלא לרצות אך יש לו בחירה מה לרצות. הרב חרל"פ[5]: הבחירה שהיא רז צלם אלוקים מונחת ברצון, אולם כללות הרצון שירצה דבר מה להיות רוצה זה אינו בגבולות בחירתו. וכן יש הכרח באדם, הוא חופשי ברצונו מה לרצות ואינו חופשי בעצם הרצון, מוכרח הוא לרצות כשם שבעל כורחו הוא חי.

אלא שיש סכנה בכח הזה של הרצון הבלתי פוסק שכן יכול להביא את האדם למחוזות אפלים, או לתהום. ולכן צריך לבקר אותו, לנווט אותו. כפי שאמר שלמה[6]: ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאולה מטה" והסביר הגר"א: "בגין זה נקרא האדם מהלך שצריך לילך מדרגא לדרגא, ואם לא יעלה למעלה ירד למטה ח"ו." וכפי שהמשילו את העולם לאופנים.. אם קל לך אתה בירידה.. לכנפי יונה.. אם אתה מפסיק לרגע אתה נופל..

אדם המהלך לעומת המלאך העומד[7]  לא יכול לדרוך במקום או שעולים או שיורדים שכן הוא בתנועה מתמדת וזה ע"י הרצון שפועל תמידית.

בנקודה ניתן לראות את הדמיון של האדם והבורא, רצון בלתי פוסק בבריאה ובחידושה בעת רגע ורגע "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם"

ג. הרצון כולו תוצר של האדם שלא ככישרון שהוא תכונה מולדת ומתנת שמים. החלטה נכונה, מאמץ סבל, ויתור והקרבה ושאר גילויי מוטיבציה מגלים את האופי האמיתי הפנימי של האדם. ולכן אסור למדוד את האדם לפי השגיו אלא לפי המאמץ ההשקעה "לפום צערא אגרא"

הכישרון צריך רק לגלות את הרצון, שהרי טיב הכשרון יתגלה ע"י הרצון, האם בעזרת כשרונו יבנה או יחריב..

תפקיד הרצון

לשם מה ניתן כח זה באדם?

בכדי שימשיך את רצון ה′ בעולם, יעלה את הבריאה ליעודה[תפקיד עם ישראל]. שישוה את רצונו הפרטי כרצונו של ה′, השווית הרצון.

מוסר הקודש[8]: דרך הקודש בנויה היא על דרך ההשויה, שאדם משוה את דרכו הפרטית לדרך ה′ העליונה. ודרך זו הורה לנו ע"י התורה, שהיא גילוי רצון ה′ בעולם.

וע"י חיבור זה האדם מתעלה, לא רק בדימוי למידותיו של ה′ "מה הוא רחום.." אלא "הרי הענף דומה לשורש הגדול יונק ממנו ומתחבר אליו ומתמלא מאורו" כדברי הרב קוק במוסר הקודש[עמוד לט] ז"א בחיבור בין הרצון האנושי לרצון האלוקי הרצון האנושי ניטען  בכוחות גדולים לביצועים בעלי איכויות גדולות[9].     

החטא

ניתוק הרצון האנושי מהרצון האלוקי, רוצה דברים אחרים ובכך מתנתק מהעולם והבריאה שהרי הם תמיד עושים רצונו[10], ממקור חייו.

אורות התשובה פרק ב: הרי הוא מנתק עצמו ממקור החיים שלו ומביא בזה אפסיות חלישת כח, וחשיכה על מהותו היותר פנימית של עצמותו שהוא רצונו שהוא כבודו.

אך מכיון שגם במצב של ניתוק זה הרצון עדין פועל ניתן לשוב ולהחזיר את הרצון למקורו, ואם הצליח לחזור בתשובה מרגיש שהתעוררות הגדולה של הרצון שהיתה לו לפני התשובה, כרגע זורמת לקדושה. "שגגות הופכות לזכויות"

כיצד משפיעים על הרצון

הכרת האדם משפיעה מאוד על הרצון, ולכן אחת הדרכים המרכזיות להשפיע על הרצון היא העמקת תודעת הטוב ע"י לימוד,  וכך הוא מעורר את הרצון לבחור בטוב. אך צריך שהתודעה הזאת הלימוד הזה יהיה ברמה כזאת שיוכל לחולל מהפכה באישיותו של האדם, לזעזע אותו[11].

ללימוד התורה יש את התכונה הזאת, שכן בשונה משאר החוכמות היא משפיעה על לומדיה, בכל הבחינות ומצליחה לחבר בין בלומד והערכים שמופיעים בה. ולא רק מהבחינה המדעית. וכן מעלה את רצונו.

וכן לתפילה כח זה שכן בעמידה בתפילה אדם מבטל את רצונו כלפי רצון ה′, מוסר את מילוי כל מבוקשו לרצון ה′. ובכך גם מאחד את רצונו עם רצון האין סוף וע"י חיבור זה גם רצונו הפרטי מתעלה.

תפקיד התשובה

מכיון שכל חטא מנתק את הרצון ממקורו כפי שהברנו לעיל. א"כ יוצא שהרצון נחלש שהרי הוא מנותק מהרצון הגדול והכללי שממנו צריך לשאוב. וא"כ קשה לו יותר להתמודד עם חטא נוסף..וכך נכנס למעגל קסמים שקשה לצאת ממנו.

כאן מגיע תפקיד התשובה והוא לפעול ע"י ההכרה, המודעות בטוב, וככל שיכיר בחשיבות הטוב ירצה לעשותו, רצונו יצליח להתגבר על החולשות ולבחור בטוב.  שהרי אין לך דבר העומד בפני הרצון.

חשיבותה של ישיבה

א"כ כשאנו באים לבחור להפעיל את רצוננו אנו צריכים לבדוק האם הרצון שלנו זהה לרצון ה′..

ולכן ברור הוא שאדם צריך לבחור ולרצות ללכת לישיבה, מקום שבו יוכל לבנות את זהותו היהודית, לישר לו דרך נכונה שבה ילך. לגלות את עצמו ואישיותו. להפנים בתוכו ערכי יסוד ביהדות ובמוסר לפני שיוצא למלחמה בעולם הגדול.

הלכה

אמונה, ערכים

מוסר, דרך ארץ

חינוך[ילדים], בית יהודי

 



[1] הסיפור של דני שובבני והמסמרים..

[2] פרק ז′ ו′

[3] שלא כאבות הקדושים.. "אילו קרבנו למעמד הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דינו, שכן גם אם הינו צריכים להשיג אותה בעצמנו זה מספיק

[4] ח"א עמוד כח′

[5] לחם אבירים ג′

[6] משלי טו′ כד′

[7] נתתי לך מהלכים בין העומדים שמה

[8] עמוד קצט

[9] כמשל מכשיר חשמלי שמחובר לסוללה או למקור מתח גבוה.

[10] שירת הבריאה

[11] כנ"ל בחינוך הילדים, רק אמירת דוגמא כזאת שתזעזע את לב הילד, תגיע לרצונו משפיעה עליו ולא סתם דיבורים. אחרת כל מעשיו יהיו רק כלפי חוץ ולא יפנים ויזדה איתם.